היי

היי

אני מודה שלא שמעתי את המושג הזה עד היום.
בעקבות השאלה שלך, הסתקרנתי וחיפשתי אותו ברשת.
ואז הבנתי למה לא הכרתי אותו -- " תסמונת הולדן קלופילד" זה לא מושג רפואי, אלא שם עממי.
הולדן קלופילד הוא הדמות הראשית מה"תפסן בשדה השיפון".
וה"תסמונת" שלו היא כנראה סוג של בעיית תקשורת.

על זה את מדברת?
 
היי

זה לא מושג קליני או מדעי אבל אני חושבת שכל מי שעוסק בפסיכולוגיה ברמה היומ-יומית עם בני אדם צריך להכיר את התופעה הזאת.
 
למה בעצם?

כלומר למה אנשי טיפול *חייבים* להכיר את הולדן?
לא מדובר על אבחנה, או אבחנה מבדלת או סוג של ידע או מידע שפסיכולוג זקוק לו על מנת להיות פסיכולוג טוב יותר.

מדובר על דמות ספרותית שאפשר לנתח את האישיות שלה כמו שאפשר לנתח כל דמות ספרותית אחרת.
ניתוח של דמויות ספרותיות פחות עוזר לאנשי טיפול איך מטפלים - בעיקר כי דמויות ספרותיות לא עונות בחזרה, אי אפשר לתשאל אותן ובאופן כללי מה שניתן ללמוד מהן הוא תאורטי בלבד בלי שמץ של משהו מעשי.

אם תקראי קצת מסביב תגלי שיש ניתוחי אישיות לאותו הולדן בקשת רחבה כל כך של אבחנות שאי אפשר להגיע למשהו מוחלט. אפשר לגלות שהוא 'דכאוני', סובל מ'הפרעה בי-פולארית' ואפילו PTSD.... כל מי שהתעמק בדמותו הכתובה שלא ממש עונה בחזרה ורק מופיעה במשפטים שהיא מופיעה בספר, יכול להטות את האבחנה על פי פריזמה דרכה הוא מתבונן.

בהחלט עדיף למי שמטפל, להכיר כמה שיותר אנשים-מטופלים מאשר דמויות ספרותיות המייצגות הפרעות כאלה או אחרות.
 
כי אני לא דיברתי על אבחון

ולא התכוונתי שילמדו מהדמות שלו על הגדרה של הפרעות נפשיות או אבחון. לא התכוונתי בכלל להגדרות אלא לסטייט אוף מיינד ולתחושה האקזיסטנציאליסטית הייחודית.
 
כתבת...

"זה לא מושג קליני או מדעי אבל אני חושבת שכל מי שעוסק בפסיכולוגיה ברמה היומ-יומית עם בני אדם צריך להכיר את התופעה הזאת"

משפט שנכון לגבי כל אדם שנכנס לקליניקה ומבקש עזרה. כל אחד הוא "תופעה שכזו" ומביא איתו את הסטייט אוף מיינד האישי והאקזיסטנס הייחודי. לכן להכיר את הולדן מתוך הספר זה רק להכיר את הולדן מתוך הספר. בדיוק כמו שיהיה לו קראתי ספר אחר עם דמות אחרת מורכבת לא פחות (נגיד - ג'ון קלטנברונר). חלק מההנאה שבלקרוא ספרים זה בדיוק זה: להיחשף לדמות, לסטייט אוף מיינד שלה וכו'.

זה נחמד שיש פסיכולוג שהוא גם איש ספר שמתעניין באנשים לא רק בקליניקה אלא גם נהנה מדמויות ספרותיות, אבל להגיד שזה MUST? זה לא.
 
זה היופי בחוויות אקזיסטנציאליסטיות

שלמרות שלכל אחד ואחד נדמה ששלו היא סובייקטיבית ושונה וייחודית, הן למעשה אוניברסליות. להבדיל מהגדרות קליניות שהפרשנות שלהן שונה מתרבות לתרבות (אינטיליגנציה). ולא משנה באיזה שפה הן מתוארות, ואם הדמות היא זכר או נקבה, צעיר או מבוגר, כשהוא מתאר אותה זה מובן. ובאמת יש דמויות כאלה שנהפכו לסמל של תקופה או של דור או של קבוצה גדולה מאוד של אנשים כי הם מייצגים יותר מדמות ספרותית פר סה, הם מייצגים חוויה אנושית. אז וואלה נכון שפסיכולוג לא חייב להכיר אותם אבל פסיכולוג שכן הוא לדעתי פשוט פסיכולוג הרבה יותר טוב. וזהו.
 

ommerl

New member
ברוס לי..

ברוס לי לא פחד מאדם שעשה 1000 בעיטות פעם אחת. הוא פחד מאדם שעשה בעיטה אחת 1000 פעמים (זה מציטוט שלו מהספר Tao of Jeet Kune Do).

אותו דבר בטיפול. מטפל טוב זה לא אחד שמכיר 1000 אבחנות שונות אפשריות. זה אחד שמתייחס לכל אבחנה כאבחנה אחת בפני עצמה 1000 פעמים (לא עקרוני המספר... 1000 זה מטאפורי וחופף לציטוט שלו..)

לדעתי כמובן.
 
אתה יודע מה זה שכול?

דחייה? בדידות? כעס? שנאה? רצון לקחת רובה ולרסס את כל העולם? אתה לא תצקצק ותתחסד כשתשמע את זה? יש מצב שתהיה מטפל טוב.
 

ommerl

New member
מה הקשר? לא הבנתי

בהודעה הקודמת דיברתי על להתייחס לכל מקרה לגופו.

פה את מדברת על שיפוטיות ואני מסכים איתך.
אני חושב שאין מקום לשיפוטיות בתקשורת בין אישית בכלל ובטיפול בפרט.
 
למעלה