אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
היי
- פותח הנושא בן אצולה
- פורסם בתאריך
לא עוזבת את העיר
New member
אולי
תחפש בוואלה וכאלה, או אתרים של חנויות דיסקים, ולפי האלבום יהיו גם ביקורות..
תחפש בוואלה וכאלה, או אתרים של חנויות דיסקים, ולפי האלבום יהיו גם ביקורות..
והעתקתי עבורך ביקורת על חצות.
לא להכנע לייאוש. לא להכנע. שלמה ארצי הוא המנוע שנותן לי כוח. ממה הים עשוי אם לא מקצת דמעה? ("יום אחד"). הנה, אני נכנע למצב הרוח העגמומי זמנית. צליל התופים באלבום הזה הוא צליל אייטיז. צליל יבש משהו, לא מספק. זה מכונת תופים פה או מתופף. התשובה היא - גם וגם. לעיתים מתופף, לעיתים מכונה. הגיטרות של מורדי פרבר. וגם של איתן גידרון. יש פה נגינה משמעותית של אחד, משה לוי. פרבר יושב כבר הרבה שנים בניו יורק. מנהל קריירה בין לאומית מצליחה. אלבומו, all the way to sendai - הוא אלבום משובח שיצא בשנת 90´ בלייבל MCI וזכה לחשיפה יפה בכל העולם. אחרי האלבום הזה פרבר עזב סופית את הארץ. שנת 81´, הרבה שנים אחורה, פרבר יכול היה לנגן עם ארצי. ארצי יכול היה לחפש את דרכו, שעדיין לא מצא אותה. התוצאה היא אחד האלבומים הכי יפה שלו. לא משוייף כמו "תרקוד", אבל מלא בלחנים חיוניים, ומה שנמצא בכל אלבומיו של ארצי, כולל האחרון, אווירה של חגיגה באוויר, של התלהבות. ארצי, תאמינו או לא, עדיין מתלהב ממה שהוא עושה. בחצות זה ניכר היה. גם בצימאון זה ניכר. חתולים מחשבים את קיצם לאחור - זו שורה אלמותית מתוך "לנגב". בואי אקח אותך לנגב אחרי הכל... אחר כך יבוא רגע ניצחי חזק של ארצי - מהן המילים. מעניין מיהו אותו משה בן שאול שחולק עם ארצי את הקרדיט למילים של "מהן המילים". לאחר מכן שיר שאני אישית מאוד מחובר אליו - בואי ונתיר. אני נכנע נע נע נע נע נע - איך אני נכנע לך. שעת החרטה - השיר הבא מתכתב עם "בואי ונתיר", זה כמו שיר המשך שלו עם אורגן האמונד וקלידים מופלאים של משה לוי. קלידים מהסוג הבלתי נשכח. שתי הרצועות הבאות הן מספרים חזקים שלא שוכחים. במטוס סילון ו - לא עוזב את העיר. מהשיר שהקהל שר בקול גדול בהופעות. מלהיטי הזהב ההם. גם ב - לא עוזב את העיר יש לקלידים של משה לוי תפקיד מכריע. מעגלים - זה שיר שמתכתב עם סטילי דן. רק לשלמה ארצי יש כישרון אמיתי לכתוב בעברית שירים שיידמו לשמות גדולים כאלה. יש פה באלבום הזה גם מי ששומע פיטר האמיל ברקע. ארצי של אותן שנים היה עדיין מתלבט, מתחבט, נועז משהו. מרשה לעצמו לשיר ברקע של הסולו סקסופון ב "מעגלים", או כמפיק מוזיקאלי - נהנה לתת לכלי ההקשה תפקיד סולו באותו שיר. קטע בהחלט יוצא דופן. באותו אופן, אפשר לשמוע אותו אומר משהו כמו "נו" או איזו הברה לא ברורה אחרת - בסוף "יום אחד". מסוג הקצוות הבלתי פרומים במכוון האלה שנעשים באופן מושלם. "הלילה השני" המינימאליסטי (יש בו אפילו כינור שקט) הוא סיכום רגוע ויפה לאלבום המקסים הזה. ואז פתאום הרגשתי שאני עלול להפרד מעליך, להפרד מעלי. ועזבתי, ונסעתי לי. יש פיתרון לייאוש. קוראים לו שלמה ארצי.
לא להכנע לייאוש. לא להכנע. שלמה ארצי הוא המנוע שנותן לי כוח. ממה הים עשוי אם לא מקצת דמעה? ("יום אחד"). הנה, אני נכנע למצב הרוח העגמומי זמנית. צליל התופים באלבום הזה הוא צליל אייטיז. צליל יבש משהו, לא מספק. זה מכונת תופים פה או מתופף. התשובה היא - גם וגם. לעיתים מתופף, לעיתים מכונה. הגיטרות של מורדי פרבר. וגם של איתן גידרון. יש פה נגינה משמעותית של אחד, משה לוי. פרבר יושב כבר הרבה שנים בניו יורק. מנהל קריירה בין לאומית מצליחה. אלבומו, all the way to sendai - הוא אלבום משובח שיצא בשנת 90´ בלייבל MCI וזכה לחשיפה יפה בכל העולם. אחרי האלבום הזה פרבר עזב סופית את הארץ. שנת 81´, הרבה שנים אחורה, פרבר יכול היה לנגן עם ארצי. ארצי יכול היה לחפש את דרכו, שעדיין לא מצא אותה. התוצאה היא אחד האלבומים הכי יפה שלו. לא משוייף כמו "תרקוד", אבל מלא בלחנים חיוניים, ומה שנמצא בכל אלבומיו של ארצי, כולל האחרון, אווירה של חגיגה באוויר, של התלהבות. ארצי, תאמינו או לא, עדיין מתלהב ממה שהוא עושה. בחצות זה ניכר היה. גם בצימאון זה ניכר. חתולים מחשבים את קיצם לאחור - זו שורה אלמותית מתוך "לנגב". בואי אקח אותך לנגב אחרי הכל... אחר כך יבוא רגע ניצחי חזק של ארצי - מהן המילים. מעניין מיהו אותו משה בן שאול שחולק עם ארצי את הקרדיט למילים של "מהן המילים". לאחר מכן שיר שאני אישית מאוד מחובר אליו - בואי ונתיר. אני נכנע נע נע נע נע נע - איך אני נכנע לך. שעת החרטה - השיר הבא מתכתב עם "בואי ונתיר", זה כמו שיר המשך שלו עם אורגן האמונד וקלידים מופלאים של משה לוי. קלידים מהסוג הבלתי נשכח. שתי הרצועות הבאות הן מספרים חזקים שלא שוכחים. במטוס סילון ו - לא עוזב את העיר. מהשיר שהקהל שר בקול גדול בהופעות. מלהיטי הזהב ההם. גם ב - לא עוזב את העיר יש לקלידים של משה לוי תפקיד מכריע. מעגלים - זה שיר שמתכתב עם סטילי דן. רק לשלמה ארצי יש כישרון אמיתי לכתוב בעברית שירים שיידמו לשמות גדולים כאלה. יש פה באלבום הזה גם מי ששומע פיטר האמיל ברקע. ארצי של אותן שנים היה עדיין מתלבט, מתחבט, נועז משהו. מרשה לעצמו לשיר ברקע של הסולו סקסופון ב "מעגלים", או כמפיק מוזיקאלי - נהנה לתת לכלי ההקשה תפקיד סולו באותו שיר. קטע בהחלט יוצא דופן. באותו אופן, אפשר לשמוע אותו אומר משהו כמו "נו" או איזו הברה לא ברורה אחרת - בסוף "יום אחד". מסוג הקצוות הבלתי פרומים במכוון האלה שנעשים באופן מושלם. "הלילה השני" המינימאליסטי (יש בו אפילו כינור שקט) הוא סיכום רגוע ויפה לאלבום המקסים הזה. ואז פתאום הרגשתי שאני עלול להפרד מעליך, להפרד מעלי. ועזבתי, ונסעתי לי. יש פיתרון לייאוש. קוראים לו שלמה ארצי.
יש פה עוד, על תקליט המופע עם אצ´י
על העטיפה שלמה ארצי ואצ´י שטרו יושבים על כסא בשורה הרביעית במועדון צוותא, תל אביב. ארצי נשען על כתפו של חברו, הבאסיסט המזוקן, שמשלב ידיים, שולח מבט מלוכסן לכיון השני. רגע של חברות גברית. סוג של אינטימיות שנצרבת בדרכים, כשמפרקים ומרכיבים במות לבד, חורשים את הארץ עם גיטרה, טייפרקורדר וגיטרה באס. הזמן הוא היום לפני עשרים שנה. זמן מלחמה. אז זה היה בלבנון. עכשיו זה בכל מקום. לפני 20 שנה. שלמה ארצי בן 32 וחצי. אחרי שייצג את ישראל באירוויזיון, אחרי שהיה כוכב להקה צבאית, כיכב בסרט "חסמבה" והוציא תקליטים עם שמות מצחיקים כמו "יש לי אשה, ילדה ולמברטה" ו"משחקי 26", אחרי שהקליט שירים באידיש של איציק מאנגער וקיפץ על במות כשמאחוריו להקת "גברת תפוח". שלמה ארצי היה זמר השנה, זוכה בפסטיבל הזמר עם "ברוך ג´מילי". הוא היה הכל -ולא כלום. תקליטים שלו יצאו, אך לא נמכרו. הוא הוציא ספר שירה ב-1980. אף אחד לא התייחס אליו ברצינות. גם אחרי "גבר הולך לאיבוד" ו"דרכים" ו"מקום", עוד לא זכה שלמה ארצי להכרה שייחל לה. הוא היה מפורסם, אך זה הכל. אישית, ראיתי אותו בהופעה במתנ"ס בקיראון, עם אצ´י שטרו, באוגוסט 82´. היו באולם 72 איש. שורות ריקות ומייאשות נמתחו בין שלמה ואצ´י לבין ראשון הצופים. "אתם יכולים, בבקשה, לעבור לשורות הראשונות?" ארצי ביקש, כמעט בלחש. "אנחנו נרגיש יותר טוב להופיע ככה". מילאנו את הבקשה. אז "שלמה ארצי ואצ´י בהופעה חיה ב´צוותא´" הוקלט אז, כסיכום של סיבוב ההופעות המשותף שלהם, בארבע השנים בין 1978-1982. הצלחה לא היתה שם. הרבה ייאוש - דווקא כן. * * * ולתקליט הכפול עצמו: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", כך ארצי פותח, אחריו רצף שירי משוררים וכותבים ארץ-ישראלים:נעמי שמר (טיול לילי), נתן אלתרמן (לילה לילה) ושאול טשרניחובסקי (אומרים ישנה ארץ). סוגרים ב"שינויי מזג האויר", ששלמה ארצי כתב והלחין בהשראת ז´אן לוק פונטי הצרפתי צד ב´: יום אחד, אני נושא עמי שליעקב אורלנד ודוד זהבי, אף פעם לא תדעי, ששלמה ארצי כתב והלחין. צד ג´: גבר הולך לאיבוד, בואי ונתיר, ופתאום שלא באת וסוגרים ב"אני חייל" (טקסט שנלקח ממכתבו של נמרוד גאון ז"ל, שמוכר כ"אני שומע שוב", מתוך ´דרכים´) צד רביעי ואחרון: במטוס סילון. צוותא. הרדופים, עוד שיר משוררים - הפעם של נתן יונתן, שמסכם. ארבעה צדדים. הוקלט במועדון צוותא בספטמבר 1982, על ידי הטלוויזיה הישראלית. גיטרה באס ושירה. זה כל מה שיש שם. אלבום נזירי, לא מופק, חד פעמי, מצומצם אבל כואב, פשוט אבל לא פשטני, צורם לפרקים, אך אותנטי. שלמה ארצי שנא את עצמו, יום אחרי שהאלבום יצא לחנויות. האגדה מספרת שהוא עבר ואסף בחזרה מהחנויות את כל העותקים שהגיעו. לא בטוח שזה נכון, אבל לבטח הוא מנסה להשכיח את קיומו של התקליט הכפול הזה שלו, שמעולם לא עלה על דיסק, וגם לא יעלה. זהו שלמה ארצי כפי שלא הכרתם, אם אתם בני 25 ומטה. אין פה הפקה. אין סולואים של אבי סינגולדה, אין ריקודים עם הקהל ובכלל. אין מגלומניה. יש אמן מבולבל, בצומת קריטי בחייו המקצועיים, מבוהל אפילו, עם גיטרה ומקרופון וחבר באסיסט, מזוקן ושתקן - שעוזר לו לנסות ולשבור את הקיר הזה שחוצץ בין אמן - כל אמן - לבין ההצלחה הגדולה.. רגע אחרי האלבום הנשכח והיפה בדרכו המוזרה, עם הסאונד העקום והרגש הנקי, האמיתי, שנשפך בו - רגע אחרי כן, שלמה ארצי כבר חבר ללואי להב ויחד עם עיבודי הקלידים הנקיים והמופקים עד בלי די של רמי לוין, הוציא את "תרקוד" ששבר את הקיר. "תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד". התקליט נמכר מצויין. אחריו יצא מיד "לילה לא שקט", ונמכר ב-130 אלף תקליטים. ארצי הגיע לפארק הירקון. השאר הוא הסטוריה. אבל אני, אהובה עלי דווקא ההופעה ההיא, בצוותא, על חולשותיה. אני שומע את ארבעת הצדדים של "שלמה ארצי ואצ´י בהופעה חיה ב´צוותא´" כבר חמישה ימים, ומצליח להתרגש. מאוד, אפילו... איך שלמה ארצי היה פעם - לרגע קצר בקריירה שלו - על המשבצת של טום וויטס מקומי, כמעט, שבור ומכונס וכאוב. לא נחרץ, לא אמן מיינסטרים שיש מחלקה שלמה על שמו ב"הד ארצי".
על העטיפה שלמה ארצי ואצ´י שטרו יושבים על כסא בשורה הרביעית במועדון צוותא, תל אביב. ארצי נשען על כתפו של חברו, הבאסיסט המזוקן, שמשלב ידיים, שולח מבט מלוכסן לכיון השני. רגע של חברות גברית. סוג של אינטימיות שנצרבת בדרכים, כשמפרקים ומרכיבים במות לבד, חורשים את הארץ עם גיטרה, טייפרקורדר וגיטרה באס. הזמן הוא היום לפני עשרים שנה. זמן מלחמה. אז זה היה בלבנון. עכשיו זה בכל מקום. לפני 20 שנה. שלמה ארצי בן 32 וחצי. אחרי שייצג את ישראל באירוויזיון, אחרי שהיה כוכב להקה צבאית, כיכב בסרט "חסמבה" והוציא תקליטים עם שמות מצחיקים כמו "יש לי אשה, ילדה ולמברטה" ו"משחקי 26", אחרי שהקליט שירים באידיש של איציק מאנגער וקיפץ על במות כשמאחוריו להקת "גברת תפוח". שלמה ארצי היה זמר השנה, זוכה בפסטיבל הזמר עם "ברוך ג´מילי". הוא היה הכל -ולא כלום. תקליטים שלו יצאו, אך לא נמכרו. הוא הוציא ספר שירה ב-1980. אף אחד לא התייחס אליו ברצינות. גם אחרי "גבר הולך לאיבוד" ו"דרכים" ו"מקום", עוד לא זכה שלמה ארצי להכרה שייחל לה. הוא היה מפורסם, אך זה הכל. אישית, ראיתי אותו בהופעה במתנ"ס בקיראון, עם אצ´י שטרו, באוגוסט 82´. היו באולם 72 איש. שורות ריקות ומייאשות נמתחו בין שלמה ואצ´י לבין ראשון הצופים. "אתם יכולים, בבקשה, לעבור לשורות הראשונות?" ארצי ביקש, כמעט בלחש. "אנחנו נרגיש יותר טוב להופיע ככה". מילאנו את הבקשה. אז "שלמה ארצי ואצ´י בהופעה חיה ב´צוותא´" הוקלט אז, כסיכום של סיבוב ההופעות המשותף שלהם, בארבע השנים בין 1978-1982. הצלחה לא היתה שם. הרבה ייאוש - דווקא כן. * * * ולתקליט הכפול עצמו: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", כך ארצי פותח, אחריו רצף שירי משוררים וכותבים ארץ-ישראלים:נעמי שמר (טיול לילי), נתן אלתרמן (לילה לילה) ושאול טשרניחובסקי (אומרים ישנה ארץ). סוגרים ב"שינויי מזג האויר", ששלמה ארצי כתב והלחין בהשראת ז´אן לוק פונטי הצרפתי צד ב´: יום אחד, אני נושא עמי שליעקב אורלנד ודוד זהבי, אף פעם לא תדעי, ששלמה ארצי כתב והלחין. צד ג´: גבר הולך לאיבוד, בואי ונתיר, ופתאום שלא באת וסוגרים ב"אני חייל" (טקסט שנלקח ממכתבו של נמרוד גאון ז"ל, שמוכר כ"אני שומע שוב", מתוך ´דרכים´) צד רביעי ואחרון: במטוס סילון. צוותא. הרדופים, עוד שיר משוררים - הפעם של נתן יונתן, שמסכם. ארבעה צדדים. הוקלט במועדון צוותא בספטמבר 1982, על ידי הטלוויזיה הישראלית. גיטרה באס ושירה. זה כל מה שיש שם. אלבום נזירי, לא מופק, חד פעמי, מצומצם אבל כואב, פשוט אבל לא פשטני, צורם לפרקים, אך אותנטי. שלמה ארצי שנא את עצמו, יום אחרי שהאלבום יצא לחנויות. האגדה מספרת שהוא עבר ואסף בחזרה מהחנויות את כל העותקים שהגיעו. לא בטוח שזה נכון, אבל לבטח הוא מנסה להשכיח את קיומו של התקליט הכפול הזה שלו, שמעולם לא עלה על דיסק, וגם לא יעלה. זהו שלמה ארצי כפי שלא הכרתם, אם אתם בני 25 ומטה. אין פה הפקה. אין סולואים של אבי סינגולדה, אין ריקודים עם הקהל ובכלל. אין מגלומניה. יש אמן מבולבל, בצומת קריטי בחייו המקצועיים, מבוהל אפילו, עם גיטרה ומקרופון וחבר באסיסט, מזוקן ושתקן - שעוזר לו לנסות ולשבור את הקיר הזה שחוצץ בין אמן - כל אמן - לבין ההצלחה הגדולה.. רגע אחרי האלבום הנשכח והיפה בדרכו המוזרה, עם הסאונד העקום והרגש הנקי, האמיתי, שנשפך בו - רגע אחרי כן, שלמה ארצי כבר חבר ללואי להב ויחד עם עיבודי הקלידים הנקיים והמופקים עד בלי די של רמי לוין, הוציא את "תרקוד" ששבר את הקיר. "תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד". התקליט נמכר מצויין. אחריו יצא מיד "לילה לא שקט", ונמכר ב-130 אלף תקליטים. ארצי הגיע לפארק הירקון. השאר הוא הסטוריה. אבל אני, אהובה עלי דווקא ההופעה ההיא, בצוותא, על חולשותיה. אני שומע את ארבעת הצדדים של "שלמה ארצי ואצ´י בהופעה חיה ב´צוותא´" כבר חמישה ימים, ומצליח להתרגש. מאוד, אפילו... איך שלמה ארצי היה פעם - לרגע קצר בקריירה שלו - על המשבצת של טום וויטס מקומי, כמעט, שבור ומכונס וכאוב. לא נחרץ, לא אמן מיינסטרים שיש מחלקה שלמה על שמו ב"הד ארצי".
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.