היי,

birka

New member
היי,

היה פעם פורום שכול ואובדן לא? :p

אני חושבת שכתבתי כאן פעם, לא בטוחה.
אימא שלי נפטרה לפני כמעט 9 שנים.
בת 27, ומרגישה כמו בת 18... אני לא במקום שחשבתי שאהיה בגילי המופלג...גם לא עם האנשים שחשבתי שיהיו איתי.
אז.. אבא שלי אושפז היום... פעם שלישית.
לא משהו רציני, דלקת ריאות..אבל הוא בן 74 וזה ממש מלחיץ
בפעם הראשונה פיננו אותו באמבולנס... ונזכרתי איך היא ביקשה אמבולנס ואחותי אמרה שהיא תסיע אותנו.
אין לי רשיון בגלל זה.. כי אני לא מוכנה לקחת אותו לביה"ח. שמישהו אחר יסיע.

היא נפטרה באזור סוכות. הייתה מאושפזת כמעט שנה און ואוף..
אבל הסיבה שאני כותבת-
היה לי יומהולדת אז במרץ, מלאו לי 18.. היא קנתה שמפניה מסוג פנטזיה בשביל לחגוג לי יומהולדת.
וכל פעם דחינו.. כי היא הייתה חולה.. עד שזה עבר הלאה לאחים או לאחיינים שלי שלהם היה יומהולדת.
ועכשיו שוב... היינו אמורים לחגוג לי לפני שבועיים... וקבענו לשבת הזו.. ושוב דחינו.
שבת הבאה לאחותי יש יומהולדת.
אני יודעת שהוא בסדר.. ושזה בסכ"ה דלקת קטנה.. והם מאשפזים בעיקר בגלל הגיל.
אבל זה מרגיש לי אותו הדבר... אותו תהליך.. שוב- ביה"ח.. שוב אני לבד בבית איתו.
ואני עוד מעט בת 30, אבל מתה מפחד.

אם הוא יעזוב אותי גם.. אני לא אדע מה לעשות. אני אשאר לגמרי לבד.
ואני די משגעת לו את השכל... בגלל טעויות כלכליות רציניות- הוא עוזר לי כלכלית. בגילו!
במקום שאני אעזור לו הוא עוזר לי.
יש בי 2... אחת שהיא כמו ילדה, שנשענת, מבזבזת- חסרת אחריות. ועוד אחת- שאוהבת אותו כ"כ ולא מבינה איך השניה מתנהגת ככה.

ועוד אחת... שרוצה שכל זה ייגמר. אני לא חושבת שאני מסוגלת להתמודד שוב עם אובדן.
ריקי.
 

shira323

New member
ריקי יקרה,

גם אני שותפה לפחדים שלך, מבינה אותם לגמרי.
אבי היקר בן 71 עדיין עובד ומתפקד נהדר (טפו...טפו... טפו...)
תמיד חששתי לחייו, אבי מבוגר מאימי ב-9 שנים, תמיד חשבתי שהוא יהיה הראשון...
כל קמט שהתווסף לפניו, לידיו, לצווארו הלחיץ אותי. ועדיין מלחיץ, ועכשיו יותר לאחר שאמי איננה עוד.

אני יכולה להגיד לך שזוהי דרכו של עולם, ושכולנו נשאר יום אחד ללא הורים, אבל אני יודעת שזה לא יעזור,
מה שאגיד לך הוא לחבק את הזמן שיש לכם ביחד,
לדבר על הכל, ליהנות ביחד, לעשות דברים ששניכם אוהבים ולהתפלל שאביך היקר ישאר איתך כמה שיותר...

מחזקת אותך,
שירי
 

birka

New member
אממ.

עם אימא שלי היו לי המון ייסורי מצפון. הצקתי לה לא מעט.
ואיתו אני ממשיכה.. עדיין גרה בבית, תלויה בו כלכלית (סטודנטית, עשיתי החלטות כלכליות איומות).
לקח לי 8 שנים להתגבר על המוות שלה, להתנקות מהאשמה.
ואני מרגישה שאיתו הולך להיות אותו הדבר.

הוא רוצה שאתחתן, שאבנה את עצמי, אבל אני כ"כ מפחדת כל הזמן שאני לא עושה כלום. לומדת בכאילו, יוצאת עם בחורים בכאילו.
שאימא שלי נפטרה תיכננתי מלון תוכניות- על מה אלמד, ואיפה אלמד, ומה יהיה בצבא ואיך אתקדם.. ומליון אשליות של גיל 18.
עכשיו? כלום. כל אשליה שיש לי מנופצת שאני רואה את הפרצוף העייף שלו. איזה דבר נורא זה להגיד? שאני לא מסוגלת להתקדם כל עוד הוא כאן- כי אני לא רוצה להתרסק שוב?
פשוט איומה...


סליחה על התשובות המעוכבות, ראיתי את הההודעות, והן עזרו לי המון- אלא שלא ממש יכולתי להגיב (הנייד שלי לא מאפשר כתיבה של תשובות נורמליות).
 

עדיהר1

New member
ריקי - מה שלומך, מה שלום אבא שלך

זאת הודעה שלך שרק עכשיו אני קוראת. נדמה שהאשפוז של אבא שלך עם הדלקת ראות חשף את המקום הרגיש שלך, את הדאגה שלך, את החיבור לאבא שלך, ועוד ועוד פצעים וחיבורים. נראה שאביך הוא ממש מוקד-מחוייבות שכזה, שאת לא יכולה "לעשות לביתך" כל עוד המוקד הזה פעיל. המודעות שלך ממש מעוררת התפעלות. אני מקווה שהמצב יותר טוב אחרי שאביך השתחרר. ברור שכאשר הוא חולה, את רואה בו את הקריאה אליך, את ההיזקקות, את ההיעזבות. אגב - סטודנטים חייבים עזרה כלכלית! לדעתי הסטודנט המפרנס את עצמו זאת שטות, זאת החלטה שגוייה (אם הוא יכול לא לפרנס את עצמו). אם אביך פחות או יותר יכול לעזור לך - למה שלא יעזור. הרי לפי היחסים הנהדרים ביניכם, את תעזרי לו שבעים ושבעה, בשנים הבאות. (כאמור הוא ממש לא זקן... החיים עוד לפניו).
 

עדיהר1

New member
ריקי היקרה שלום,

ה"חזרה של הטראומה" של בית החולים - זה מאוד מוכר לי, אף על פי שלא עברתי משהו קשה כשלך, ובגיל צעיר כשלך (שמונה עשרה, ראשית הפריחה). ב"חזרה של הטראומה" מרגישים שנכנסים שוב לאותו מקום, הזמן שעבר ממש מתבטל.
מאוד מאוד מובן איך את מגיבה בדאגה נוראה, עד כדי שאת חושבת "אם הוא יעזוב אותי"... אבל תשמעי, דלקת ריאות בגיל 74 - זה ממש שיא הבריאות, מרפאים את הדלקת באנטיביוטיקה ממוקדת, ואבא שלך יחלים בן רגע. כל כך מחמם את הלב איך את כותבת כמה את אוהבת אותו. באמת, אל תדאגי. שלך עדיה
 

birka

New member
כן, אני יודעת...

סתם חודש אחד, 3 אשפוזים- מלחיץ...
תודה רבה..
 

birka

New member
בסדר גמור,

תודה רבה!
הוא השתחרר, נח בבית. אפילו לקחו לו את האוטו כדי שלא יטייל במקום להחלים..:p

יהיה בסדר...
תודה!
ריקי.
 
למעלה