c ornflakegirl
New member
היי..?
***לא לראשי*** (כי האמת שנראה שנחמד כאן. וגם: זהירות, הודעה מבולגנת לפניכם). בתכלס, היה ברור לי שאני ביסקסואלית מגיל מאוד צעיר. הבעיה היתה שאת הנעורים שלי ביליתי בעיקר בלסבול מחרדה חברתית קשה ובלא לדבר עם בני אדם, אז מן הסתם גם לא בליצור שום אינטראקציה מינית או רומנטית
אפשר לומר שהיום אני סוג של ביסקסואלית בארון, אני מניחה. החברות הכי קרובות שלי יודעות, אם מישהו שואל אני בדרך כלל אומרת, אבל רוב האנשים פשוט מניחים שאני סטרייטית כי זה הdefault החברתי המקובל. תמיד אמרתי לעצמי "טוב, כשיהיה לי קשר עם בחורה מתישהו אז כולם יידעו", עבר השנים עברו וקשר כזה לא קרה, ואני עדיין במצב הלא-בטוח שאני נמצאת בו היום. אתם מכירים את הshifting הזה במשיכה, כשיש תקופות שאתם נמשכים יותר למין אחד ויש תקופות שלשני? לפחות אצלי זה ככה. יש לי הרגשה שפעם נמשכתי לנשים יותר משהיום, ושזה אולי קשור לעובדה שכן יצא לי לשכב עם גברים ועם נשים לא. וזה קצת מרגיז אותי, כי אני פוחדת שאולי זה סתם סוג של פחדנות, שנוח לי יותר להיות "סטרייטית" אז אני נאחזת בעניין הזה של המשיכה. אני יודעת שאני יכולה להימשך לנשים, וכשהייתי מאוהבת בבחורות זה כלל בהחלט גם את המרכיב הזה, אבל איכשהו עכשיו מפחיד אותי שאם אני אצא עם בחורה זה לא יצליח כי אני לא אמשך אליה. מצד שני, זה גם לא שמשיכה עובדת ככה. זה גם לא שאני נמשכת לכל הגברים, או אפילו לכל הגברים שנראים טוב או משהו כזה. עכשיו אני בעיקר עדיין קצת נעולה על מישהו שיצאתי איתו לפני כמה חודשים, פתאום מחפשת בעיניים בחורים שמזכירים אותו חיצונית - ולפני שהיינו ביחד בכלל לא הייתי אומרת שהוא הטייפ שלי, ופתאום הוא כאילו נהיה כן. אני בעיקר מרגישה שקרנית ומפוספסת עם זה שרוב האנשים סביבי לא יודעים עליי, דווקא בגלל שיש הרבה מאוד לסביות והומואים במעגלים החברתיים שאני מסתובבת בהם. באמת שתמיד חיכיתי שתהיה לי מערכת יחסים אמיתית (וזה עדיין לא קרה), ושברגע שיהיה לי קשר עם בחורה אז תהיה סיבה שאנשים יידעו, כאילו אין לי חותמת או אישור להיות ביסקסואלית "אמיתית" בלי זה. אני כאילו גם מפחדת שהתגובה של אנשים סביבי תהיה שיירד להם ממני ממש, כאילו מה אני נזכרת רק עכשיו וכמה זה פאתטי להתעסק בהתלבטויות האלו בגיל 23 כשכולם היו עסוקים באהבות ראשונות ובלצאת מהארון הרבה לפני שהתחלפה להם הקידומת ל2. אני יודעת שהפחד הזה לא באמת הגיוני, אבל זה לא עושה אותו לפחות חזק. ותמיד נדמה לי כאילו היה לי הרבה יותר קל אם הייתי יודעת שאני או סטרייטית או לסבית. שאם הייתי יודעת שאני לסבית וזהו אז "לא היתה לי ברירה" והייתי חייבת להתחיל לצאת למקומות של לסביות וזהו ולהכיר בנות והכל היה הרבה יותר קל. וזה עצוב כי אני יודעת שאני לא בנאדם שמתאים לו להיות לבד. אני מאוד רוצה קשר. אבל עם כל הבלגן הזה של פחדים ואי-וודאויות, כל כיוון אפשרי נראה לי בלתי אפשרי בעצם. וזהו לעכשיו, אני חושבת. מצטערת על כל הניסוחים המסורבלים ותוהה עד כמה ההודעה הזו קריאה בכלל.
***לא לראשי*** (כי האמת שנראה שנחמד כאן. וגם: זהירות, הודעה מבולגנת לפניכם). בתכלס, היה ברור לי שאני ביסקסואלית מגיל מאוד צעיר. הבעיה היתה שאת הנעורים שלי ביליתי בעיקר בלסבול מחרדה חברתית קשה ובלא לדבר עם בני אדם, אז מן הסתם גם לא בליצור שום אינטראקציה מינית או רומנטית