היי..?

c ornflakegirl

New member
היי..?

***לא לראשי*** (כי האמת שנראה שנחמד כאן. וגם: זהירות, הודעה מבולגנת לפניכם). בתכלס, היה ברור לי שאני ביסקסואלית מגיל מאוד צעיר. הבעיה היתה שאת הנעורים שלי ביליתי בעיקר בלסבול מחרדה חברתית קשה ובלא לדבר עם בני אדם, אז מן הסתם גם לא בליצור שום אינטראקציה מינית או רומנטית
אפשר לומר שהיום אני סוג של ביסקסואלית בארון, אני מניחה. החברות הכי קרובות שלי יודעות, אם מישהו שואל אני בדרך כלל אומרת, אבל רוב האנשים פשוט מניחים שאני סטרייטית כי זה הdefault החברתי המקובל. תמיד אמרתי לעצמי "טוב, כשיהיה לי קשר עם בחורה מתישהו אז כולם יידעו", עבר השנים עברו וקשר כזה לא קרה, ואני עדיין במצב הלא-בטוח שאני נמצאת בו היום. אתם מכירים את הshifting הזה במשיכה, כשיש תקופות שאתם נמשכים יותר למין אחד ויש תקופות שלשני? לפחות אצלי זה ככה. יש לי הרגשה שפעם נמשכתי לנשים יותר משהיום, ושזה אולי קשור לעובדה שכן יצא לי לשכב עם גברים ועם נשים לא. וזה קצת מרגיז אותי, כי אני פוחדת שאולי זה סתם סוג של פחדנות, שנוח לי יותר להיות "סטרייטית" אז אני נאחזת בעניין הזה של המשיכה. אני יודעת שאני יכולה להימשך לנשים, וכשהייתי מאוהבת בבחורות זה כלל בהחלט גם את המרכיב הזה, אבל איכשהו עכשיו מפחיד אותי שאם אני אצא עם בחורה זה לא יצליח כי אני לא אמשך אליה. מצד שני, זה גם לא שמשיכה עובדת ככה. זה גם לא שאני נמשכת לכל הגברים, או אפילו לכל הגברים שנראים טוב או משהו כזה. עכשיו אני בעיקר עדיין קצת נעולה על מישהו שיצאתי איתו לפני כמה חודשים, פתאום מחפשת בעיניים בחורים שמזכירים אותו חיצונית - ולפני שהיינו ביחד בכלל לא הייתי אומרת שהוא הטייפ שלי, ופתאום הוא כאילו נהיה כן. אני בעיקר מרגישה שקרנית ומפוספסת עם זה שרוב האנשים סביבי לא יודעים עליי, דווקא בגלל שיש הרבה מאוד לסביות והומואים במעגלים החברתיים שאני מסתובבת בהם. באמת שתמיד חיכיתי שתהיה לי מערכת יחסים אמיתית (וזה עדיין לא קרה), ושברגע שיהיה לי קשר עם בחורה אז תהיה סיבה שאנשים יידעו, כאילו אין לי חותמת או אישור להיות ביסקסואלית "אמיתית" בלי זה. אני כאילו גם מפחדת שהתגובה של אנשים סביבי תהיה שיירד להם ממני ממש, כאילו מה אני נזכרת רק עכשיו וכמה זה פאתטי להתעסק בהתלבטויות האלו בגיל 23 כשכולם היו עסוקים באהבות ראשונות ובלצאת מהארון הרבה לפני שהתחלפה להם הקידומת ל2. אני יודעת שהפחד הזה לא באמת הגיוני, אבל זה לא עושה אותו לפחות חזק. ותמיד נדמה לי כאילו היה לי הרבה יותר קל אם הייתי יודעת שאני או סטרייטית או לסבית. שאם הייתי יודעת שאני לסבית וזהו אז "לא היתה לי ברירה" והייתי חייבת להתחיל לצאת למקומות של לסביות וזהו ולהכיר בנות והכל היה הרבה יותר קל. וזה עצוב כי אני יודעת שאני לא בנאדם שמתאים לו להיות לבד. אני מאוד רוצה קשר. אבל עם כל הבלגן הזה של פחדים ואי-וודאויות, כל כיוון אפשרי נראה לי בלתי אפשרי בעצם. וזהו לעכשיו, אני חושבת. מצטערת על כל הניסוחים המסורבלים ותוהה עד כמה ההודעה הזו קריאה בכלל.
 

Kutaly

New member
היי גם לך!

אני מנסה לעשות טיפה סדר בין כל הדברים שהעלת כאן... זה שחוץ מהחברות הקרובות אנשים לא יודעים שאת ביסקסואלית, אני לא הייתי מגדיר את זה שאת בארון. בסך הכל זה לא צריך להיות עניינו של אף אחד ולא צריך לדחוף את הביסקסואליות לפרצוף של אנשים ברחוב... אלא אם נדלקת על מישהו/י ואז המיניות שלך כבר רלוונטית ליחסים בינכם. אני יכול להבין את החששות שלך מלצאת עם בחורה, זאת הרי חוויה שעוד לא התנסת בה, וכן יכול להיות שזה לא ילך בינכן...קורה לכולנו, מה, עם הבחורים שיצאת איתם תמיד הלך?! (אם כן אז אני מקנא) ומה הבעיה בלצאת למקומות של לסביות? אין פה עניין של ברירה או חוסר ברירה. זת'ומרת, אם יש איזה מקום או אירוע או משהו שנראה מעניין אז תלכי. לא אז לא. simple as that לגבי חותמת שאת ביסקסואלית אמיתית, את מוזמנת למשרד לחתום על הטופס, לא לשכוח תמונת פספורט ואישור מההורים
 

Unrelated

New member
ל-cornklake girl

היי :) קודם כל, אני חייבת להגיד שאני ממש אוהבת את השיר של השם שלך ^_^ וגם: תודה שאת משתפת אותנו. אני יודעת שיכול להיות קשה להיחשף, ביחוד במקום גדול ומפחיד כמו האינטרנט. אני מקווה שנוכל לתמוך בך, קצת :) אני אלך נקודה-נקודה, נראה אם אני מצליחה לתפוס משהו (או להגיד משהו חכם): בסך הכל, הסיפור שלך נשמע לי מוכר... אני מאוד מבינה אותך בענין החרדה והביישנות. גם אני, בעוונותי, מאובחנת כסובלת מחרדה חברתית. ובאמת, קשה לי לדבר עם א/נשים - עכשיו קצת פחות מבעבר, אבל עדין בהחלט כן. אז אני מאוד שומעת אותך בהקשר של לא ליצור קשרים חברתיים עם א/נשים - לי לא באמת היו כאלה עד שהגעתי לתיכון, למשל (וזה לא הסתיים שם, זה תהליך שאני עוברת כל החיים שלי, בערך). והבעיה היא כפולה עבור ביסקסואליות ביישניות - כי כשאת בת, אז בנים מתחילים איתך אבל בנות לא. ואני לא יודעת איך זה בשבילך, אבל בשבילי זה בהחלט קשה, כי זה אומר שלגבי רוב הבנות בעולם - אם אני רוצה להתחיל איתן, הדבר הראשון שאני ארצה לעשות זה להתחבא. זה יוצר מצב שבו, להרבה מאיתנו יש הרבה הזדמנויות רומנטיות/מיניות עם בנים, אבל לא עם בנות, וזה עצוב, וגם אני סבלתי מזה רוב חיי. אצלי כולן/ם תמיד ידעו שאני ביסקסואלית, אבל היו חברים שהרשו לעצמם להניח שבגלל שיצא לי להיות רק עם בנים, אז הביסקסואליות שלי היא "סתם פוזה". גרר. להרבה מאיתנו יש את ה"תקופות" האלה במשיכה, זה קורה וזה סבבה. זה גם בסדר שתחששי שאם תצאי עם בחורה אז לא תמשכי אליה - ומצד שני, יש לך את כל החופש לצאת עם מישהי שאת כן נמשכת אליה (והרי משיכה בדרך כלל אפשר להרגיש בשלב די מוקדם). לגבי ארון - להיות בארון לא הופך אותך לשקרנית או למפוספסת. בעיני זה אומר שיש דברים שאת מעדיפה לא לדבר עליהם כרגע, אולי את מעדיפה לא להתמודד עם תגובות של א/נשים, עם ביפוביה, עם הטלת ספק בזהות שלך, וכן הלאה. זה לגמרי לגיטימי - הרי אם זה היה קל לספר ולדבר על זה, ואם כל הא/נשים היו מגיבים בכבוד ובתמיכה, אז לא היה כזה דבר ארון :) מצד שני, תזכרי שאת לא צריכה שום חותמת הכשר בשביל להיות ביסקסואלית. אין כזה דבר ביסקסואלית "אמיתית" וביסקסואלית "דמיונית" ;) וכדאי גם לזכור את זה אם את מקבלת תגובות שליליות מא/נשים - ביסקסואלית אמיתית היא כל מי שמזדהה כביסקסואלית, וזהו. למיטב ידיעתי אין הליך ביורוקטי שמחייב חיטוט בחדר המיטות שלך ;) הזכרת את המילה "פתאטי", ואני רוצה להגיד שזה לא פתאטי לשאול את עצמך שאלות לגבי הזהות שלך, המשיכה שלך, הרצונות שלך וסגנון החיים שלך. אין דד ליין להתלבטויות כאלה, והרבה א/נשים עוברות/ים את אותם הדברים ואותן המחשבות כל החיים. זה לא שזה נגמר מתישהו... החיים לוקחים אותנו למקומות שונים, ואנחנו עושות את העבודה שלנו על עצמנו, בזמן שלנו ואיך שמתאים לנו. אין לחץ של זמן - יש לך את כל החיים :) להרבה מאיתנו לפעמים נראה שיהיה יותר קל אם היינו הומואים/לסביות או סטרייטים/ות - החברה דוחקת ביסקסואליות/ים להרבה פינות, הרבה פעמים אנחנו מרגישות שאין לנו מקום. בעיני המחשבה הזאת (שיש לכולנו) מסמנת רצון שלנו למרחב, למקום - לאו דווקא פיזי, אלא סימבולי - שבו גם הזהות שלנו תוכר ולא נרגיש את הלחץ הזה מכל מקום (כולל מצד עצמנו) "להסגר על עצמנו" כבר או "להחליט" (כאילו שהזדהות ביסקסואלית היא לא באמת החלטה). לגבי מקומות והיכרויות - את יכולה להחליט, למשל, שהאדם הבאה שאת יוצאת איתה חייבת להיות אישה, ואז ללכת למקומות של לסביות ולהכיר (אגב, תופתעי איזה אחוז מתוך הנשים במקומות האלה הן לא לסביות אלא ביסקסואלית) - למרות שאני לא יודעת עד כמה השיטה הזאת עובדת (אצלי זה קרה בצורה די אורגנית ולא מתוכננת)... את גם יכולה ומוזמנת לבוא לאירועים ומסיבות של הקהילה הביסקסואלית - מרחב שהוא אולי פחות לוחץ, ובכל-מקרה-שהוא: פחות ביפובי. ויש עוד מקומות, כמו למשל מסיבות הדרס-אפ, שכמו האירועים הביסקסואלים, לא מיועדים רק לא/נשים מנטיה אחת או ממגדר אחד. ואפשר לדבר ולהכיר א/נשים בכיף :) שיהיה לך רק טוב, Unrelated
 
למעלה