היי

[mihaelle1993]

היי

כמו שאתם יודעים אני חדש כאן לא הצגתי את עצמי נכון בפעם שעברה אז תנו לי להתחיל שוב אני מיכאל אני בן 14 ואני מגמגם מאז שאני זוכר את עצמי כששאלתי לפניי כמה שנים את ההורים שלי למה אני מגמגם הם ניסו להיתחמק לדוגמה "אא.. אני לא יכול לדבר אחשב יש לי עבודה לעשות" "תראו מה השעה אני חייבת לזוז ל.... ביי (דלת נסגרת)" לא רק פעם אחת ששאלתי והם אף פעם לא ענו לי ישירות הם לא אמרו לי "אנחנו לא יודעים" יש לי הרגשה שהם מסתירים משהו בכל אופן אני שמח מאוד שמצאתי את הפורום הזה אחשב אני יודע שאני לא היחיד כי אף פעם בחיים שלי לא ראיתי ילד שמגמגם כן הלכתי לקלינאיי תקשורת או איך שלא קוראים להם והם לא עזרו הם אפילו החמירו את הגמגום עד כיתה ג' לא הייתה לי שום בעיה אם הגמגום חשבתי שאני נורמלי עד שאמרו לי "אתה לא בסדר צריך לתקן אותך "אתה לא מדבר נכון" "נו למה אתה מחקה דבר!!" היום אני יודע שאני נורמלי אבל אני עדיין שואל את עצמי למה כל הילדים האחרים יכולים לדבר ואני לא יכול זה עוד היה בסדר אם הייתי אילם זה כמו שאתה יודע שאין לך רשיון ואתה לא יכול לנהוג אבל כשיש לך רשיון אבל אין לך מכונית כואב לך הלב כשאתה יודע שאתה יכול לדבר אבל זה לא מצליח אתה לא יכול לשלוט השפתיים ובלשון כולם מתיחסים לגמגום כבעיה פסיכולוגית נפשית ומנטלית אבל באצם זאת רק בעיה פיזית הק'צ כאן שצמגום יכול ליצור בעיה נפשית ופסיכולוגית להיות מופנם לתהות למה אתה כל כך שונה כל חיי סבלתי מיחס של אוטיסט (לא שיש משהו רע באוטיסטים זאת רק דוגמה) וזה דיי מעצבן שאנשים אומרים שזה יעבור אז זהו שזה לא יעבור מחלות עוברות גמגום זאת לא מחלה אחת הבעיות הגדולות שהגמגום יצר לי הי הבכיתה ה' כל חיי הייתי בכיתה מ"ס 1 נו אתם יודעים א'1 ב'1 והאלה... אבל כשעליתי לכיתה ה' גיליתי שהעבירו אותי לכיתה ה'5 לא ידעתי מה זה כי עד אז לא הייתה לנו כיתה "מיוחדת" בבית הספר אז נכנסתי פגשתי כמה תלמידים שעד היום אני בקשר איתם הכל נראה נורמלי לגמריי עד שהשיאור הראשון התחיל שמתי לב שהתחילו ללמד חומר של כיתה ב' שאלתי את המורה למה היא אמרה לי שזה החומר שלומדים שאלתי אותה אז חוזרים על החומר? היא אמרה לא זה חומר חדש לא הבנתי אותה אז שאלתי איך זה חומר חדש למדתי אותו לפניי כמה שנים אז היא לקחה אותי לצד ואמרה לי זאת כיתה של חינוך מיוחד שאלתי מה זה חינוך מיוחד היא ענתה שזה כיתה שמלמדת ילדים מיוחדים לא הבנתי אותה אז פשוט המשכתי ללמוד כשחזרתי סיפרתי להורים שלי על זה והם ישר הבינו מה הנבלות האלה עשו איתו אז הם באו לבית הספר התפרצו לחדר של המנהלת והתחילו לצעוק "איך לעזזל הכנסת את הילד שלנו לכיתה של מפגרים" המנהלת הסבירה להם שיש איתי בעיה שאני צריך להיות בכיתה של חינוך מיוחד כמובן שלא הייתה איתי שום בעיה ושהייתי תלמיד שבתעודה היה לו רק 80-100 אחריי ויכוח איומיי תביעה וכמה אבחונים חזרתי לה'1 כמובן שהמנהלת התפתרה וצוות המורים לא הפסיק להתנצל בפניי ההורים שלי אבל אחריי הכל היה נחמד שכל המורים כל הזמן מתרפסים אלך אז איפה הייתי?.. אא נכון היום אני כיתה ט' ולומד בטכני באר שבע בגלל הגמגום שלי היועצת לקחה אותי לשיחה מאז כל המורים מתייחסים אליי כמו אל מטומטם לא נורא הם נותנים לי הארחות זמן המבחנים ותוספות ציון שזה ממש נחמד ניסיתי להסביר להם שאני לא צריך את זה בסוף הם עשו לי אבחון אז קצת צחקתי על המאבחנת לדוגמה "אני צריחה שתעתיק את השירטוט הזה יש לך עיפרון סרגל ומחק קח את כל הזמן שאתה צריך" אני סתם חירבשתי כי ידעתי שאין סיכויי שאני מעתיק את זה כל כך ישר הסברתי לה אבל היא התעקשה בסוף הבתרר שאין לי שום פיגור או בעיה אבל המורים עדיין מתייחסים אליי מוזר הגמגום שלי דיי קשה אז אני לא מרבה לדבר אני יודע שחלק יגידו שזה לא הפיתרון ולא צריך להבייש אבל זה דיי קשה וכולם כאן יסכימו איתי חלק יגידו שילד מגמגם הוא כמו ילד שמן לא צריך להתבייש אבל זה לא!! השמנה היא המגפה הכי גדולה של העולם המערבי אז אל תבלבלו לי את הביצים כל 1 משניי ילדים בממוצע הוא שמן אם זה היה ככה אם גימגום לא הייתי מרגיש שאני אחד מכמה מאות שמסתתרים וחוץ מזה ילד שמן יכול לספר בדיחה אני לא אבל מה שמוזר שכשאני לוחש אני מדבר בסדר טוב זהו מקווה שיש לכם כוח לקרוא את זה מהיום אני יהיה חלק פעיל בפורום לסיום אלה חיי אין לי הרבה חיי חברה בדרך כלל אני על המחשב או על הTV

 

[Impious]

וואו..

כאב לי לקרוא את זה :| עברת יותר מדי, ואתה בסה"כ בן 14. אין לי יותר מדי מה להגיד, אז נאחל לך חג שמח ואני מקווה שהמצב ישתפר ושיתייחסו אליך כמו שבאמת מגיע לך ולא ככה. לילה טוב

 

[geashono]

קראתי מה שכתבת

ומה שתמיד מפליא אותי עד כמה יש בורות בעניין גם אותי לפני 25 שנה רצו להפנות לכיתה טיפולית וחשבתי שהיום יש יותר מודעות מסתבר שטעיתי אני מזדהה עם התחושות אני יכול לומר שעם הגיל בדרך כלל זה משתפר

 

[shuky63]

שלום מיכאל וברוך הבא לפורום

חשבתי ששלושים שנה אחרי משהו השתנה אבל הספור שלך מראה שלא כך הוא. כשהתפרץ לי הגמגום בגיל 12 עברתי אצל שורה של רופאים ועברתי אבחון פסיכולוגי,בדיקת גלי מח,טפול תרופתי פסיכיאטרי. לא ברור לי עד היום למה. מיכאל,לדעתי כשחושבים מה לעשות עם הגמגום,מה שחשוב הוא לא העוצמה של הגמגום אלא איך הוא משפיע על חייך. האם אתה חושב שחיי החברה המועטים שלך קשורים בגמגום? אז אולי כדאי לחשוב על נסיון להצטייד בכלים לשפור השטף.

 

[לב המאמין]

ברוך הבא לפורום מיכאל../images/Emo24.gif

קודם כל אני אציג את עצמי

שמי לב, אני בן 16 מנתניה

. אם יש לך משהו ספציפי שאתה רוצה לשאול אתה תמיד מזמן

קראתי את כל ההודעה שלך ומאוד התרשמתי. התרשמתי בעיקר מזה שכבר בגיל 14 אתה מודע לעצמך ומחפש עזרה (לבד יש לציין), זה מראה על המון בגרות ואומץ

אתה בדרך הנכונה, ואין לי ספק שאם תמשיך ללכת בדרך הזאת מהר מאוד תראה שהגמגום יכול להפוך מהאויב הכי גדול שלך לאחד החברים הטובים שלך. אני אשמח מאוד לראות אותך כותב ומגיב בפורום, לדעתי אתה יכול להיות תרומה גדולה לפורום

אז שוב ברוך הבא

, אם אתה צריך משהו אל תהסס לבקש/לשאול

חג שמח מיכאל

ושוב כל הכבוד

לב.

 

[mihaelle1993]

תודה

תודה על התמיכה שלכם ובקשר למה שכתבתם על חוסר ההבנה הוא לא השתפר ואף פעם לא השתפר לדעתי. רק מי שחווה את זה על בשרו יכול להבין אין הרצאות ולא מסבירים על הנושא כנראה בגלל שזה לא כל כך שכיח. ויש לי שאלה לגמגום יכולה להיות סיבה פיזית? קראתי משהו על זה שמגמגמים בגלל שיש לאדם המגמגם יותר שליטה על אזור הפה ושבדרך כלל הפעולות האלה צריכות להתבצע בלי התערבות ובגלל שהאדם מתרכז יותר מדיי בצלילים ומילים מה אתם חושבים?

 

[לב המאמין]

גמגום - לרוב בעיה פסיכולוגית

מעטים מאוד (מאוד!) המקרים בהם הגמגום (גמגום בלבד בלי "תסמונות" אחרות) מופיע כבעיה פיזית. כמעט תמיד הגמגום הוא בעיה נפשית. שים לב שיש מקרים בהם אתה מדבר בלי להתקע בכלל (לדוגמא כשאתה לבד ומדבר לעצמך) ויש מצבים שבהם אתה נורא לחוץ ולא יכול להוציא מילה מהפה. הכל תלוי במצב הנפשי שלך, לכן אני גם מאמין שגמגום ניתן לריפוי. אם תצליח להיות בחברת אנשים אחרים (ולא משנה מי הם אותם אנשים) באותו מצב נפשי שבו אתה נמצא כשאתה לבד בחדר (מלא ביטחון עצמי, רגוע, משוחרר וכו') תוכל לא לגמגם גם כשאתה נמצא בסביבת אנשים אחרים. הכל מתחיל ונגמר בשליטה על המצב הנפשי שלך. שליטה על מצבך הנפשי ועל פעולותיך = שליטה על החיים שלך. כל אחד יכול להשיג שליטה על עצמו. בהצלחה

לב.

 

[mihaelle1993]

אם הבנתי נכון

אם זה פסיכולוגי אז צריך להיות איזה זהו מקרה איזה טראומה שזה יקרה בעיות פסיכולוגיות לא נגרמות סתם ככה נכון??

 

[לב המאמין]

בהחלט הבנת נכון ../images/Emo45.gif

לפי פרויד, כאשר אדם (בעיקר ילדים) עובר טראומה קשה, לרוב הוא ידחיק אותה לתת מודע וישכח ממנה. לדוגמא : אישה (מבוגרת) שמפחדת מיחסים רציניים עם גבר, יכול להיות שמקור הפחד הוא בכך שבגיל קטן אנסו אותה, אבל היא הדחיקה את זה ולכן היא לא מודעת לכך. הדחקה לתת מודע ("לשכוח" את מה שקרה) זאת הדרך של המוח והנפש להתמודד עם הטראומה. פרויד אומר שלחיים שלנו עד גיל 5 יש את ההשפעה הכי חזקה וגדולה על המשך חיינו. לרוב, גמגום נובע מטראומה שאדם עבר בהיותו ילד והדחיק אותה לתת מודע (לכן אנחנו לא זוכרים עקב מה התחלנו לגמגם, לכן גם קשה לטפל בזה בשיטה הפרוידיניית) מקווה שעניתי לך על השאלה, ואם יש לך עוד שאלות אתה יותר ממוזמן לשאול

בוקר נפלא

לב.

 

[nimi68]

איך תסביר גמגום שעובר גנטית?

במשפחה שלי סבי גמגם, דוד שלי גמגם וכך גם אני. לא סביר שכולנו עברנו טראומה עד גיל חמש. חוץ מזה מה זה משנה לנו מה הסיבה? אנחנו מגמגמים, ולא נראה שטיפול פסיכולוגי ו/או פיסיולוגי יכולים לרפא את זה. אני בהחלט מסכים אבל ששני סוגי הטיפול יכולים לעזור לחיות עם הגמגום.

 

[vicz]

אני חושבת

שעל אף שבמקרים מסוימים קיים מרכיב גנטי, לו המגמגמים לא היו חוששים לדבר - הם היו מגמגמים הרבה פחות ואחת ההוכחות לכך היא שאנשים רבים לא מגמגמים כשהם מדברים עם עצמם (שזה בפני עצמו הרגל לא בריא, אבל זה לפורום אחר). אני רואה בגמגום בעיקר מעגל: גמגום, חשש לגמגם, גמגום יותר חמור עקב הלחץ הנובע מהחשש, חשש יותר חמור וכך בלי סוף

 

[shoshyyy]

הניסוח של

הגמגום כ "בעיה נפשית" קצת לא נכונה לטעמי. גמגום בעקרון הוא חוסר שטף, הנובע מסיבה בלתי ידועה. יש מחלוקת בין גורמיו הפיסיולוגיים וגורמיו הפסיכולוגים. בעיה נפשית מוגדרת בספרות הפסיכיאטרית בצורה שונה ממה שהגמגום מוגדר - מה שבטוח הוא שגמגום לא מופיע ב DSM כבעיה נפשית. (DSM היא טבלה הכוללת כל הפרעות הנפשיות למיניהן לפי עוצמוציהן, והשפעתן על תפקוד הזולת). מה שכן , זה שתדירותו ועוצמתו של גמגום נובע מסיטואציות שונות, כמו שלב הסביר: אנחנו נגמגם פחות כשנרגיש נינוחים ונגמגם יותר כשנרגיש מאוימים, דבר מאוד הגיוני ..... אך שליטה במצב הנפשי נראה לי דבר שמאוד קשה להשיג .. מה זה בעצם אומר? אסור להרגיש עצובים, כועסים, נעלבים - וכל היום אנחנו צריכים להיוצ אופטימיים ושמחים. לדעתי הבן אדם מורכב מגוון עצום שך רגשות למיניהם וחשוב לתת לכל רגש את מקומו, חשיבותו והלגיטימציה להרגיש כך או אחרת. עצם הרעיון "להשיג שליטה על עצמך", הוא דבר מאוד נוקשה, מטרה שמאופיינת כחיובית עבור אנשים עם גמגום. לדעתי ההפך הוא הנכון... היכולת לשחרר to let go , היא הסוד של הגמגום. לשחרר את הפה לנוע מבלי שליטה, לשחרר את הראש מלחשוב על הגמגום 90% מהשעות הערות שלנו, לשחרר את המחשבות המגבלות אותנו. לאחרונה קראתי ראיון שערך ג'ון הריסון (אדם עם גמגום לשעבר, איש מוכר בעולם הגמגום ואחד ממייסדי של NSA - ארגון גמגום בינלאומי) עם ג'ק מניאר (גם כן אדם שעבד על עצמו, ועל התנהגויותיו עד שהפסיק לגמגם ויותר חשוב להתנהג כמו אדם עם גמגום - כלומר, לא להימנע ממצבים, לא לחשוב על המילים שהו עומד להגיד, לא להתכווץ מעצם הדיבור וכו') ...וג'ק מיניאר ציין שהוא חשב על גמגום 90% מהזמן שלו. מהרגע שהוא היה קם , עד הרגע שהלך לישון... חשב באופן אובססיבי על סיטואציות שונות ו"נלחם" לדבר. עצתו הייתה "לשחרר" ....ההסבר מובא במאמר. וחזרה לנושא ההודעה .... בעיניי "שליטה" זה מה שמשמר את הגמגום... הרצון לשלוט על הפה, על ההברות על המילים, על הרגשות, על המחשבות .... משמרת את הגמגום ואת השלכותיו.

 

[לב המאמין]

אהבתי את החתימה שלך שושי../images/Emo8.gif../images/Emo24.gif

בעיקרון אני מסכים איתך ומחזק את דברייך

, רק משהו קטן לגבי שליטה עצמית : שליטה במחשבה (שליטה עצמית) לא אומרת שאסור להיות עצובים,עצבניים,מודאגים, מפוחדים, נעלבים וכו'... ממש לא. שליטה עצמית (שליטה בתודעה) אומרת להיות מסוגלים לבחור באיזה מצב להיות (עצוב,מודאג,שמח וכו'), להיות מסוגלים לשלוט ברגשות שלנו. אדם בעל שליטה עצמית (שליטה בתודעה ובמחשבה) הוא לא אדם שאף פעם לא עצוב (מדוכא/עצבני/נעלב וכו') אלא אדם שיודע להפוך מרצון עצב לשמחה (וגם הפוך). אני מסכים איתך שאסור להחזיק דברים בבטן, אחרי זה זה מתפוצץ בפנים. אני בעד להוציא עצבים, כעסים, דיכאונות, עלבונות וכו' אבל כל עוד אנחנו שולטים בזה ולא זה שולט בחיים שלנו. אדם חכם בשם מיכאל (מייקל) ברקל אמר "זה שאני אדם מאושר אינו אומר שאני לא חווה עצב או כעס, אך בהחלט אומר שהרבה יותר קל לי להתמודד עימם". ואם כבר עסקינן בציטוטים אז הנה עוד ציטוט יפה שיכול להתאים פה : "עדיף שמחה מזויפת מאשר דיכאון אמיתי" חג שמח שושי

נ.ב לא שכחתי לגבי ההודעה שאני אמור לשלוח לך

, פשוט הייתה לי בעיה קטנה במחשב שסודרה. אני אשתדל לשלוח אותו בימים הקרובים. לב.

 

[royi69]

היי ברוך הבא... וקצת עידוד

קודם כול צר לי שזה מה שמערכת החינוך העבירה אותך ללא אבחון רק על סמך הדיבור טעות איומה חבל שהמערכת החינוך משקפת את החברה שלנו כי גם להיות בחברה שלא מבינה שאם אנחנו מגמגמים אנחנו ממשלא מפגרים אנחנו יכולים להיות הרבה יותר חכמים מהם רק שקצת קשה לנו להגיד את זה תעודד כשמתבגרים דברים משתנים אתה לומד טכניקות אך לדבר נכון ולאט אתה צובר נסיון צובר בטחון ודברים מסתדרים. כולנו עובדים כולנו מקיימים חי חברה עשירים ואנחנו לא עושים לעצמנו הנחות בשום דבר אנחנו כמו כולם גם אני בגילך חשבתי למה אומרים שאני לא בסדר בגלל הדיבור?. לאט לאט למדתי שמי שלא בסדר זה לא אני אלא הם,הם אני מתכוון לאלו שלא מבינים שגמגום הוא רק בעיה בדיבור וזהו היום הוכחתי לעצמי שאני יכול להיות הכול ולשים פס על כול אלו שחשבו שאני לא יכול שרק יקנאו כי את החלומות שלי אני מגשים . תיצור חיי חברה תעטוף אותך באנשים שעושים לך טוב שמקבלים את השונה ושיודעים ששונה זה ייחודי תחייך כול היום תלך לחוגים תגשים את עצמך תעשה דברים שיגרמו לך לחייך ואל תתייחס לאף אחד יגיע היום ואתה תוכיח לכולם שאתה הוא מספר 1 וממך צריך לקחת דוגמא בהצלחה רועי

 

[adii123]

ברוך הבא

ממש הגימו כשהעבירו אותך לכיתה טיפולית. ולדעתי, אתה צריך להסביר למורים שלך בבי"ס שזה רק בעיה בדיבור, גמגום ולא בעיה שכלית. כי אין הרבה מודעות לגמגום אז אולי בגלל זה הם התייחסו אליך ככה וחוץ מזה, איך אתה מסתדר בבי"ס בחברה? יש לך חברים בבית ספר? אולי תנסה להשתלב יותר בחבר'ה כי זה חשוב ליצור קשרים וכו' וחוץ מזה יהיה לך יותר כיף בכיתה.. :]

 

[adii123]

הגזימו*