T a l t a l i m
New member
היי
רציתי לשתף אתכם במקרה שאירע אצלי בבסיס שלי לפני פחות מחודש, שהראה לי שלמרות שנושא ההומוסקסואליות כבר הגיע לתודעה הציבורית ומתקבל במידת מה של פתיחות - עדיין לא הגענו לנחלה. אחת לכמה חודשים מגיעה אלינו לבסיס ניידת של מד"א להתרמות דם. כמו בכל פעם, גם הפעם רציתי ללכת ולתרום, אבל כשהתקשרתי לחברה טובה שלי כדי לרתום גם אותה למטרה היא אמרה לי שכדאי לי להמנע מעוגמת נפש מיותרת כיוון שהאחראית מרפאה מפיצה שלא מוכנים לקבל תרומות דם מהומואים. התקשרתי לאחראית מרפאה כדי לברר אם יש אמת בדברים שנאמרו לי והיא ענתה לי, בנונשלנטיות שגבלה בחוצפה, שהומואים לא יכולים לתרום דם ושאלה ההנחיות של מד"א. עצבני ופגוע פניתי למפקדת שלי, שבמקרה היא גם סגנית מפקד היחידה ומודעת לנטיות המיניות שלי, שאמרתי לה שאם הצבא שלנו הגיע למצב בו הוא מרשה לעצמו לברור את התורמים למנות דם ולתייג מנות דם כ"טובות" יותר או פחות אני פושט את המדים באותה השניה ועוזב את המערכת. לשמחתי, אך לא לגמרי להפתעתי, כמה שניות לאחר מכן עלינו שנינו על הרכב שלה ונסענו לעבר עמדת ההתרמה כשהיא כבר הספיקה לאגור יותר עצבים משהיו לי כשנכנסתי אליה. היא נכנסה לחדר בו ישבה הנציגה של מד"א שאחראית על ההתרמות ואחראית המרפאה של היחידה ואני, שהעדפתי להשאר מהעבר השני של הדלת, פשוט שמעתי את הצרחות וההעלבות שהיא הטיחה בהן תוך שהיא מסננת שאם הם מרשים לעצמם לפגוע בחיילים שמוכנים לתרום דם כדי להציל חיים - אז שיתקפלו מהבסיס ויעופו לכל הרוחות. בסופו של דבר כבר לא ניגשתי כדי לתרום דם, אבל הנושא עלה בשיחה שהייתה לי עם כמה מהחברים שלי בבסיס, גם הם הומואים. אז נכון שבמקרה הספציפי הזה העלבון וההרגשה שלי באו לידי ביטוי באופן מעשי ועשו הד, אבל זה רק כי לשמחתי המפקדים הישירים שלי הם מפקדי היחידה בה אני משרת - מה עם שאר החיילים?! אלה שניגשו לעמדת ההתרמה וחזרו מבוישים ופגועים? כנראה שבמקומות מסויימים וקריטיים החברה שלנו נשארה ארכאית כשהייתה. נקודה מעניינת למחשבה....
רציתי לשתף אתכם במקרה שאירע אצלי בבסיס שלי לפני פחות מחודש, שהראה לי שלמרות שנושא ההומוסקסואליות כבר הגיע לתודעה הציבורית ומתקבל במידת מה של פתיחות - עדיין לא הגענו לנחלה. אחת לכמה חודשים מגיעה אלינו לבסיס ניידת של מד"א להתרמות דם. כמו בכל פעם, גם הפעם רציתי ללכת ולתרום, אבל כשהתקשרתי לחברה טובה שלי כדי לרתום גם אותה למטרה היא אמרה לי שכדאי לי להמנע מעוגמת נפש מיותרת כיוון שהאחראית מרפאה מפיצה שלא מוכנים לקבל תרומות דם מהומואים. התקשרתי לאחראית מרפאה כדי לברר אם יש אמת בדברים שנאמרו לי והיא ענתה לי, בנונשלנטיות שגבלה בחוצפה, שהומואים לא יכולים לתרום דם ושאלה ההנחיות של מד"א. עצבני ופגוע פניתי למפקדת שלי, שבמקרה היא גם סגנית מפקד היחידה ומודעת לנטיות המיניות שלי, שאמרתי לה שאם הצבא שלנו הגיע למצב בו הוא מרשה לעצמו לברור את התורמים למנות דם ולתייג מנות דם כ"טובות" יותר או פחות אני פושט את המדים באותה השניה ועוזב את המערכת. לשמחתי, אך לא לגמרי להפתעתי, כמה שניות לאחר מכן עלינו שנינו על הרכב שלה ונסענו לעבר עמדת ההתרמה כשהיא כבר הספיקה לאגור יותר עצבים משהיו לי כשנכנסתי אליה. היא נכנסה לחדר בו ישבה הנציגה של מד"א שאחראית על ההתרמות ואחראית המרפאה של היחידה ואני, שהעדפתי להשאר מהעבר השני של הדלת, פשוט שמעתי את הצרחות וההעלבות שהיא הטיחה בהן תוך שהיא מסננת שאם הם מרשים לעצמם לפגוע בחיילים שמוכנים לתרום דם כדי להציל חיים - אז שיתקפלו מהבסיס ויעופו לכל הרוחות. בסופו של דבר כבר לא ניגשתי כדי לתרום דם, אבל הנושא עלה בשיחה שהייתה לי עם כמה מהחברים שלי בבסיס, גם הם הומואים. אז נכון שבמקרה הספציפי הזה העלבון וההרגשה שלי באו לידי ביטוי באופן מעשי ועשו הד, אבל זה רק כי לשמחתי המפקדים הישירים שלי הם מפקדי היחידה בה אני משרת - מה עם שאר החיילים?! אלה שניגשו לעמדת ההתרמה וחזרו מבוישים ופגועים? כנראה שבמקומות מסויימים וקריטיים החברה שלנו נשארה ארכאית כשהייתה. נקודה מעניינת למחשבה....