היי, שאלה,

BaGirl

New member
היי, שאלה,

השיר In The Flesh על הוא בעצם מדבר? זאת אומרת, הכוונה רצינית למה שהוא אומר Are there any queers in the audience tonight? Get them up against the wall! There's one in the spotlight, he don't look right to me, Get him up against the wall! That one looks Jewish! And that one's a coon! Who let all of this riff-raff into the room? There's one smoking a joint, And another with spots! If I had my way, I'd have all of you shot! או שהוא פשוט מראה גזענות? זאת אומרת, האם ווטרס מתכוון לזה? הוא שהוא מדבר בשם מעשהו אחר, אני לא יודעת להסביר.. אמ.. הוא רציני? למשל עם If I had my way, I'd have all of you shot!
 
אוקיי,

אני משער שרק עכשיו נחשפת למפלצת הזאת שנקראת "החומה", ואם לא, כנראה שפיספסת את הרעיון הכלכלי שהאלבום הזה מנסה להעביר. אני מקווה שאת השיר אין דה פלאש את מכירה ממנו ולא כי הורדת את זה או משהו כזה, כי זה מפספס את כל הפואנטה. בקיצור החומה הוא אלבום קונספט שמחולק לקטעים רבים שהם חלק מסיפור, והם העליליה בעצם. הסיפור מתאר את סיפורו של אדם בשם פינק שעובר תהליכים רבים בחייו. פינק נולד לאמא פולניה שחונקת אותו, אבא שלו נהג במלחמה, המורים התאכזרו אליו, סביר להניח שאת ילדותו הוא בילה בלדפוק את הראש בהופעות של אביב גפן או בחתיכת ורידים, אשתו בגדה בו ובקיצור כל מה שאפשר להעלות על הדעת, ואז הוא משתגע. כשהוא משתגע הוא מתחיל לעשות דברים לא שפויים, אחד מהם הוא להפוך להיות נאצי. ווטרס בא להעביר פה סיפור על דמות. בשיר הזה הוא עושה את זה בצורה קיצונית וחזקה מאוד לטעמי.
 
יש לציין ש"פינק" מתואר ככוכב רוק

כאשר הוא "משתגע" הוא מנצל לרעה את כוחו ככוכב, את ההשפעה שיש לו על הקהל, ומסית אותם כנגד מיעוטים. רוג'ר ווטרס, שכתב את מרבית השירים, רצה כאן להתריע בפני הכוח הרב שיש בידי אמני רוק, שעלול להיות מנוצל לרעה - אלו הפחדים הספציפיים של רוג'ר ווטרס. באמת מעניין, כפי שאנשים כאן כתבו, איך ווטרס יבצע את השיר הזה בפארק - אם בכלל.
 

BaGirl

New member
אוקי, הבנתי,

תודה לך ולמנהלת..! ויש לי את כל החומה, אבל רק לאחרונה התחלתי באמת לשמוע אותה... ובאמת אני מתביישת לאמר שעדיין לא הקשבתי לרוב השירים, רק לחלק, ואין דה פלש הכי תפס אותי, בגלל זה שאלתי.. אז עוד פעם תודה!
 
זה אלבום קונספט.

כדאי לשמוע אותו בפעם אחד והכל. כדאי לך לשבת בצורה נינוחה מול המערכת סטריאו הגדולה ולהקשיב (כהליריקס מול העיניים) ולשמוע את שני הדיסקים אחד אחרי השני וחלילה חזרה (אם משמיעים את סוף הדיסק השני ועוברים לתחילת הדיסק הראשון אפשר לשמוע את זה כטרק אחד כי גם הדיסק והגם החיים מחזוריים).
 

petrucci2

New member
בקרוב תוכלו לשמוע את the wall

בביצוע של להקת "אובלינס" משהו מאוד טרי
 
עם כל הכבוד (ויש, תאמין לי יש)

אני מעדיף לשמוע טקס יום זיכרון כלשהו מאשר לשמוע את כל החומה פעמיים ברציפות. המילה מייגע אומרת לך משהו?
 
זה לא מייגע אם אתה באמת אוהב את זה

 

petrucci2

New member
ההפך

ברגע שאתה מתחיל לשמוע את החומה אתה לא יכול להפסיק הכל מתחבר ... אבל כנראה זה רק למכורים באמת..
 
כל הסיפור כולו הוא רק הזייה

"ואז הוא משתגע. כשהוא משתגע הוא מתחיל לעשות דברים לא שפויים, אחד מהם הוא להפוך להיות נאצי." זו שגיאה נפוצה. הוא לא באמת הופך נאצי. מכיוון שהוא הוזה (בגלל סמים), הוא חולם על כך שהוא הופך למנהיג נאצי בחסות תעשיית הרוק. הכל זה הזייה - אפשר לראות את זה בבירור בסרט, בגלל ששם מבינים שהוא הוזה את כל הסיפור ההוא. גם הבמאי, אלן פרקר, כתב בפירוש שכל העלילה, ובמיוחד החלק האחרון שבה, היא רק הזייה פרי מוחו המסומם.
 
צודק

לא היה לי כוח להתחיל לנתח את מוחו של פינק כי גם בשביל פסיכולוג מוסמך זו בטח לא עבודה קלה, בטח שלא בחמש דקות. אבל רגע, מה שאתה אומר פה זה לא סתם הערה קטנה, אתה בעצם אומר שהתקליט השני כולו הוא בעצם חלום שפינק חולם, זאת אומרת כל זה לא באמת קורה, הוא פשוט נרדם, חולם ואז מתעורר? יעני Outside the Wall? זאת אומרת ברור היה לי שהמשפט וכל זה הם לא פרי המציאות אבל נתת פרספקטיבה שונה (או איך שלא אומרים את זה) ומעניינת (אם כי אי אפשר לאמר עובדתית) לכל הסיפור.
 
החומה היא הזייה

אלן פארקר כתב את זה על גב מהדורת הדיוידי של 'החומה', וגם בראיונות איתו (בשנות השמונים וגם כיום) הוא חוזר שוב ושוב על אותו רעיון: מדובר במוסיקאי רוקנרול עשיר ומושחת, ששקע לתוך עולם של סמים קשים. הוא הוזה בלי סוף, כולו מלא פחדים וחלומות מן העבר, וכל ההתרחשויות של האלבום ושל הסרט הן בגדר הזיה. זה נאמר במפורש על ידי פארקר, וזו לא טענה שלי. לגבי הסוף - ווטרס לא ידע איך לגמור את הסיפור. אין סוף ברור. לא ידוע אם הוא מתעורר, אם הוא משתקם, מה יהיה בעתיד וכו' וכו'. ווטרס אמר בפירוש, במהדורת הדיוידי, שהוא פשוט לא ידע מה לעשות עם סוף הסיפור ולכן השאיר אותו פתוח לגמרי. זה לא בדיוק "נרדם" ולא בדיוק "מתעורר". אדם שלוקח סמים קשים נמצא במצב שהוא לא בדיוק מצב של שינה. גם החלום הוא לא בדיוק חלום, אלא יותר טריפ קשה (מה שמכונה לעתים "סרטים"). ואם אתה לא מאמין לי, תיכנס לחנות מוסיקה, תהפוך את אריזת הדיוידי 'החומה' ותקרא בעצמך מה שכתוב שם.
 
זו גם בעיה מה שאתה אומר,

לסרט זה יש כ"כ הרבה פירושים ומסרים חבויים ששום דבר לא שחור על גבי לבן. בגרסת וידאו אם אני לא טועה רשום: "what hapened if rock star freek out" (וסליחה על שגיאות הכתיב אם יש
)
 
להלן ציטוט מעטיפת הדיוידי של הסרט

Plot Synopsis: The movie tells the story of rock singer "Pink" who is sitting in his hotel room in Los Angeles, burnt out from the music business and only able to perform on stage with the help of drugs. Based on the 1979 double album "The Wall" by Pink Floyd, the film begins in Pink's youth where he is crushed by the love of his mother. Several years later he is punished by the teachers in school because he is starting to write poems. Slowly he begins to build a wall around himself to be protected from the world outside. The film shows all this in massive and epic pictures until the very end where he tears down the wall and breaks free.
 
נו, ו...?

הסינופסיס שנתת כאן דווקא תומך בפרשנות לפיה מדובר בתיאור "ריאליסטי" של מצבו של פינק - ושזה איננו "חלום". אבל כל זה אינו משנה: כל אחד ואחת יכולים לראות ב"עלילת" החומה - אם אכן יש עלילה קוהרנטית בכלל - מה שירצו. חלום, מציאות, סיוט, פחדים - כל הדברים האלו הם נכונים.
 
חכי, יש המשך

הבאתי את הדיוידי המקורי מן הארון. הנה מה שאלן פארקר כותב שם: we shuffle time and space, reality and nightmare as we venture into Pink's painful memories...slowly he withdraws from the real world and slips further into his nightmare as he imagines himself as unfeeling demagogue... זה לא ברור ממה שאלן פארקר אומר שהנרטיב של הסיפור הוא סיוט במוחו של פינק עצמו? זה לא ברור מספיק? מה עוד צריך בשביל להוכיח זאת?
 
תרגע, אורי

לא מדובר כאן ב"הוכחות", כיוון שאין כאן אמת אחת. אלן פארקר - אמן קולנוע שאני מאוד מעריכה, לא רק בגלל "החומה" - נותן כאן את פרשנותו שלו. אני נוטה לפרשנות דומה, אבל, עדיין, זוהי רק פרשנות אחת אפשרית מתוך מגוון פרשנויות אפשריות. כל עוד הפרשנויות השונות מתיישבות עם הגיונם של הדברים, הן לגיטימיות, כולן.
 
זאת לא פרשנות, זה הסרט

אלן פארקר אינו פרשן, הוא במאי הסרט. הוא זה שישב עם ווטרס במשך כמה חודשים ועבד על התסריט. הוא זה שהגשים את החזון האמנותי של ווטרס, בכל הנוגע לסיפור עצמו. ווטרס לא הכחיש את מה שפארקר כתב - להיפך: זה מופיע על העטיפה של המוצר, שאושר על ידי ווטרס עצמו. מצטער, אבל זו לא פרשנות אלא עובדה - כי פארקר הוא יוצר 'החומה'.
 
למעלה