רונות- ההיסטוריה
רונות (במקור מילה סקנדינבית-נורדית שפירושה "סוד"
). קבוצה של אותיות אלפביתיות עתיקות שהייתה בשימוש של שבטים גרמניים וסקנדינביים כמערכת כתב לצרכים מאגיים וחיזויי העתיד. מערכת הרונות העתיקה הידועה ביותר היא "The elder futhark" המכילה 24 "אותיות" (רונות). ככול הנראה נוצרה אי שם בשנת חמישים לאחר הספירה (התאריך של הרונות הכי עתיקות שמצאו). המונח " futhark" המיוחס לאלפבית הרוני הוא בעצם חיבור של הצליל של ששת האותיות הראשונות. גירסה מורחבת ומאוחרת יותר – הגירסה האנגלו-סקסונית נקראת "Futhorc" ומכילה 29 או 23 אותיות, הייתה בשימוש בשנת 400 אחרי הספירה. (בקרב העמים הסקנדינביים, בשונה מאצל האנגלו סקסוניים- גירסת הרונות התקצרה אפילו ל- 16 אותיות בלבד). כבר למעלה ממאה שנים מתווכחים חוקרים על מוצא הרונות- חלקם טוענים שמוצא הרונות מהאלפבית היווני, חלקם מהלטיני וחלקם דוגלים ברשימת שפות אחרות, אך ללא ספק , ידוע כי לרונות קשר ישיר וראשוני עם מסורות מאגיות גרמניות – כפי שמשמעות המילה "Rune" רומזת. ההיסטוריון הרומאי טאקיטוס (Tacitus) מדווח בספרו על שבטים הגרמניים ("Germania" , נכתב בשנת 98 אחרי הספירה) המשתמשים בשיטה לחזוי העתיד בעזרת ה- "notae" ("signs" בפירוש חופשי). גזרי עץ קטנים מעץ אגוזים המסומנים באותם "notae" . שלושה מאותם גזרי עץ היו מושלכים על האדמה ומפורשים. כפי שציינתי, הרונות הידועות העתיקות ביותר שנמצאו, נמצאו באזור מלדורף שבגרמניה (Meldorf) בסביבות חמישים אחרי הספירה, כך שדיווחו של טאקיטוס כנראה מתייחס לרונות או לכלי דומה קדום להם לחיזוי העתיד. בתקופה מאוחרת יותר, נמצאו רונות באזור דרום סקנדינביה כאשר הן מצוירות על גבי אבנים קטנות ומאויירות כמו כן באותיות מאגיות שחלקן היו בעלי מובן סתום אשר מזכיר את ה "nomina Barbara" . (המילה ברברה מקורה מיוונית- ברברוס, או ברברי בלשוננו- כל אדם של דיבר יוונית (מכאן הפירוש היומיומי שלנו למילה ברברי- פרא אדם, אדם שאינו מתורבת). מילים אשר לא הייתה להן משמעות ביוונית והיו בשימוש נפוץ בטקסים מאגיים ביוון זכו לכינוי Barbarous names ). מחקרים ותיעודיים שונים משייכים את הרונות לאל הנורדי אודין (Odin). לאלו השולטים באומנות הרונות הנסתרת, היה שמור הכינוי "erilar" ומקומם החברתי והדתי בקרב השבטים הגרמניים היה גבוה מאוד באותה תקופה (תקופת המיגרטינוס – Migrations , 300-800 אחרי הספירה ) עד להתנצרות סקנדינביה במאה האחת-עשרה. עם בואה של הכנסייה והאלפבית הלטיני, החלו בהדרגה להיעלם הרונות משימוש. איורי רונות מימיי הביניים הכוללים מוטיבים קלאסיים, ערבים ומסורות מאגיות של ימי הביניים- מעידים על כך שדרך המאגיה הנורדית הלכה ונעלמה מהזיכרון העממי. בתחילת תקופת הרנסאנס , רונות שרדו רק דרך ציונים ואזכורים בכתבים שונים. גילויי הרונות מחדש, נעשה על ידי עבודותיו של החוקר והמאג השוודי ג'והאנס באורוס (Johannes Bureus , חי בין השנים 1568-1652), אשר חקר את שרידי התרבות הפגאנית הסקנדינבית (דמות מובילה וחשובה בצמיחתו של זרם הפגאניות הטיאוטוניק – Teutonic). אזכורים לרונות האנגלו סקסוניות גם כן תפסו את עיניהם של חוקרים אנגליים- וכך התחיל תהליך הגילוי מחדש של הרונות. אבן דרך בהחזרת השימוש ברונות אל המסורת, שייכת לגוידו ואן ליסט (Guido von List , 1848-1919). בשנת 1902 , בזמן שהחלים מניתוח עיניים, חווה ואן ליסט חוויה מיסטית בה שיחקו הרונות תפקיד חשוב ומרכזי. ואן ליסט עיצב מערכת רונות המונה 18 חלקים, המבוססים על קטעים מה-"Elder Edda" , בה מגלה האל אודין את סודות הרונות. שיטה זו פופולארית עד היום באזורי גרמנייה והסביבה אך פחות בשאר העולם. חלוץ נוסף בלימודי רונות במסורת הגרמנית היה פרדריך מארבי (Freidrich Marby, 1882-1966 )אשר פיתח שיטת יוגה המבוססת על שימוש ברונות. עם פרסום ספרו של ראלף בלום (Ralph Blum) "The Book Of Runes" ב- 1978, החלו הרונות לקבל תנופה והמידע עליהם נהיה נגיש לציבור הרחב (למרות הביקורות הקשות על רמתו הרדודה והמטעה של הספר ), דבר שיצר תשתית וביקוש לחיבורים נוספים בנושא בו זמנית עם צמיחתו והתחדשותו של זרם הפאגני הטיאוטוניק. ובכן, מאז נוסדו עוד מס' שיטות והרונות עוצבו בצורות שונות, הוכנסו למסורות שונות. זהו , פחות או יותר (
), ההיסטוריה של הרונות .
נושאים מקורבים הממולצים לקריאה לאלה המתעניינים בנושא: Asatru , anglo-saxon futhark, armanen runes, elder futhark.
מחברים ממולצים: Aswynn (198) , Davidson (1981) , Flowers (1986
