הרשמים שלי
אודה ואתוודה שאני לא מחובבי ההמצאות והחידושים שנוחתים עלינו לאחרונה מכיוון החלק הסקוטי של בריטניה הגדולה... כל מזקקה של מטר ורבע מוציאה פתאום ביטויים שמתחרים אחד בשני ברמת הביזאר אליה הם מגיעים ומרוב דובים לא רואים את הנחל. מצד שני, אני חובב את הקהילה ההולכת וגדלה של מוקירי הוויסקי בישראל ותמיד שמח לפגוש א/נשים שמוכנים להשחית מזמנם על אחד התענוגות הבודדים שעוד נשארו. ובלי קשר - כיף לי מאוד להגיע ולתמוך בחברנו תומר שעומל ומשקיע ועל כך הוא ראוי לברכה ולתודה. טומינטול (אגב, לדעתי זה לא Tool כפי שנאמר אלא יותר בכיוון של Owl) וגלנקאדאם הן מזקקות שלא זרות לי, ויצא לי לשתות בעבר ביטוי או שניים משתיהם, אבל אני לא זוכר רושם חיובי במיוחד כך שלא הגעתי עם ציפיות גבוהות. וזה מצוין, כי ככה לא התאכזבתי מרוב הביטויים. טומינטול 10: לא משהו לכתוב עליו הביתה, אלא אם כן בבית שלך אוהבים ויסקי אנמי וחד-ממדי (מה שמשותף לכל הביטויים של המזקקה הזו, כנראה). אפילו הצבע שלו נראה צעיר ואני מוכן להמר בכבודי המקצועי שהביטוי הזה לא ראה יום יותר מ-8 שנים. ריח של תאנים וענבים, טעם לימוני עדין מדי, פיניש נינוח וגבינתי שלא הרשים. אומינטול 12 אולורוסו פיניש: הצבע בבקבוק שונה משמעותית מהצבע בכוס (הבקבוק פשוט מרמה). בריח יש יותר מדי אלכוהול וקצת פירות יער כהים. הטעם שלו הוא משהו שהייתי מתאר כ"טחב" אם הייתי כותב את "עליסה בארץ הפלאות" ועל הפיניש שלו עדיף לא להרחיב (לא קיים). גלנקאדאם 10: אני מעריך מזקקות שלא משתמשות בקרמל ושלא מסננות בקירור (NCF), אבל זה לא מספיק. זו הסיבה שחיבבתי למדי את הנוזל הצהבהב הזה, שטעמו כגלידה או מרשמלו ושהפיניש שלו רק ומתקתק. לא הייתי קונה בקבוק, אבל גם לא הייתי מתנגד לשתות אותו בבר. גלנקאדאם 12 פורט פיניש: אם הייתי רוצה לשתות יין, אולי הייתי עושה את זה. ריח של חמוציות ושוקולד, טעם פשוט מלוכלך ופיניש שמזכיר שאריות של יין (הפתעה!). אכזבת הערב, אבל אני משוחד. טומינטול פיטי טאנג: אם היה עולה 30% פחות מלפרויג, היה על מה לדבר. תומר אומר שהכבול שלו מהספייסייד, אבל לי זה נראה כמו חיקוי סביר של לפרויג. הוויסקי הלא שמנוני הזה הריח כמו ביסלי רגיל (רושם שגם חברנו נמרוד הגיע אליו בנפרד, אז לא העתקתי). בטעם היה קצת מנטה, לדעתי, אבל זה היה נחמד. הפיניש נחמד מאוד ובכלל הביטוי מפתיע. אני מניח שהיבואן ימכור אותו ב-900 ש"ח או משהו כזה, אבל ב-200 ש"ח הייתי קונה בקבוק. טומינטול אולד באלאנטרואן: נוזל עכור למדי שמוצע ב-50% אלכוהול. ריח של אציטון (כן, אני יודע להבדיל בינו לבין ריח אלכוהול עוצמתי) ושווארה עגל. הטעם דווקא דבשי אבל הפיניש די גרוע. לא מוצא בו כבול או עשן, או עניין. לסיכום - הפיטי טאנג נחמד וראוי להתמודד בכבוד מול ביטויים אחרים שמהווים חיקוי לאיילה (בחייאת רבאק, למה לקנות סינגל מאלט מאיזור הספייסייד אם אוהבים כבול?). כל השאר לא מי יודע כמה, לרבות איזה שניים שלא היו (לדעתי) נותנים פייט לג'וני ווקר אדום. אני סבור שהסתדרנו בארץ יפה מאוד בלי שתי המזקקות הללו, וסביר להניח שגם בעתיד נסתדר. אני מניח שהיה נחמד אם נציגי היבואן היו מציגים את עצמם או אומרים מילה וחצי, אבל המזקקות הללו לוויסקי הן מה שהחורטיצה לוודקה. היה נחמד לפגוש את כל החבר'ה (כולל חדשים). מקווה שהעסק ימשיך וניפגש כל חודש בשמחות כאלה. חג שמח.
