היי נשמות !! !

היי נשמות !! !

מה דעתכם על כול הבגידות בעולם החרדי ? האם זה מוסרי או משום האיסור לא הייתם עושים את זה?
 
ברור שזה מוסרי לא לבגוד

זה ענין של אמון בין בני זוג אלא אם כן יש הסכמה ביניהם שזה בסדר ואז זה לא בגידה .
 
כנראה שלא כל-כך מלא במוסר ...

נקודה מעניינת היא, שאלה שבוגדים, ובכלל אלה ש"חוטאים" בכל מיני צורות, הם כנראה לא באמת מאמינים באלוהים! הרי אם אני הייתי מאמין שיש ריבונו של עולם כזה שמשגיח על כל צעד שלי, וכל טעות הכי קטנה נרשמת אצלו ועלולה להביא לי גיהנום לנצח נצחים - אני הייתי מה זה "צדיק" - כזה שהעולם לא ראה כמותו! להאמין באלוהים ויחד עם זה "לחטוא", ועוד חטאים כאלה, שהעונש עליהם הוא מוות וכרת והשד יודע מה עוד - זה פשוט משהו שלא מתיישב אחד עם השני. אם כך, מסתבר שיש הרבה מאוד דתיים שהם לא באמת מאמינים, וכל ה"דתיות" שלהם זה יותר הרגל והשתייכות חברתית מאשר אמונה אמיתית בבורא שמים וארץ.
 

סוג ב

New member
תשאל את חוזר בלי תשובה

יש כאלה שחוטאים בידיעה שיגיעו לגיהינום. קודם להגיע לנהר ואז לחצות אותו. הם עושים עבירות בידיעה שזה לא בסדר.
 
סורי, זו לא ממש תשובה -

נניח שאת הולכת ברחוב, ואחרייך הולך שוטר. האם יעלה על הדעת שבאותה שניה את תנסי לגנוב משהו ממי שהולך לפנייך? או שאת נוסעת בכביש, וממש אחרייך נוסעת ניידת משטרה. היעלה על הדעת שבאותה שניה את תעברי באור אדום? אדם שמאמין - באמת - שאלוהים מתסכל עליו בכל רגע נתון, והוא צפוי להיענש בחומרה על כל חטא - לא יכול להיות שהוא יחטא. או שהוא טיפש וסורר במידה שלא תאמן (וכאלה אין הרבה, לדעתי), או שהוא לא באמת מאמין. אין ברירה אחרת.
 

סוג ב

New member
אבל כל אחד עושה עוון זה או אחר

תמיד יש לחוטאים זמן לחזור בתשובה ולהכות על חטא. הרי למה אלוהים הקדיש 10 ימים לתשובה? ויום כיפור? לכפר עוונות. לפי הדוגמא עם השוטר, קח דוגמא חיה ממני: נסעתי באין כניסה, בסוף הרחוב, חיכה לי השוטר עם פנקס דוחות. ביקשתי יפה והוא ויתר לי. מבטיחה לך שמאז אני לא חושבת להיכנס באין כניסה. אותו דבר עם כבוד השוטר- אלוהים. החוטאים, חוטאים בידיעה שאלוהים סלחן. אם חוזרים בתשובה, מגיעים לגן עדן. ואלו שלא חוזרים בתשובה, יודעים שיגיעו לגיהנום וישלמו על עוונותם. לפרוטוקול בלבד: לא מאמינה בסיפורי גן עדן גיהינום.
 
קודם כל - את מוכיחה את צדקתי ...

אחרי ששוטר בשר ודם כמעט רשם לך דו"ח את מצהירה שאת יותר לא חושבת אפילו להיכנס באין כניסה. האם זה לא צריך להיות הלך המחשבה של כל אדם דתי בפני ה"שוטר" האולטימטיבי - ריבונו של עולם? חוץ מזה - נכנסת באין כניסה כי לא ראית את השוטר. אם היית רואה שהוא שם - האם היית נכנסת בכל זאת? אני מבין שמי שחוטא אולי עושה לעצמו כל מיני רציונליזציות - אלוהים יבין אותי, אלוהים יסלח וכו'. ועדיין, לדעתי, וזו רק דעתי, ואת לא חייבת להסכים, מי שבאמת מאמין באלוהים לא יכול לעשות חטאים רציניים או מכוונים. (למען הסר ספק, אני לא מדבר על דברים מינוריים, או שנעשים בשוגג. אני מדבר על דברים רציניים, כמו שהתחילו פה את השרשור - משכב אשת איש וכו').
 

סוג ב

New member
אה, בזה אין ויכוח

אני בטוחה שהמאמינים האמתיים, לא עושים חטאים כאלה, כמו שדובר בשרשור. רק ציינתי, בתחילת דבריי, שיש כאלה שאין להם בעיה לחטוא ולשלם על זה.
 
מה זה "לחטוא ולשלם על זה"?

יש מישהו שבדעה צלולה מוכן "לחטוא" ואז "לשלם על זה" בנצח נצחים בגיהנום, או באיזה עונש נוראי אחר שריבונו של עולם מבטיח על ה"חטאים" האלה? זה הרי צריך להיות אדם לא נורמלי לגמרי, לא?
 

סוג ב

New member
כמו שכבר אמרתי

תפנה את השאלה לחוזר בלי תשובה, בעלה של לימונינה. אני לא הכתובת.
 
אצלך הכל שחור או לבן

אין ספק שכל חטא במזיד מראה על ליקוי מסוים באמונה. זה לא סותר שום דבר. הדת בעצמה מחייבת אמונה כמצווה. כלומר שלהאמין בלב שלם זה לא פשוט. אם אני לא מרגיש שאלוהים כל שניה לידי,זה לא אומר שאני לא מאמין בו, זה אומר שההרגשה לא מספיק חזקה. קח לדוגמא את "האח הגדול". כל אחד מהדיירים יעשה מידי פעם דברים שהוא לא רוצה שכל הציבור יראה. אז מה, הוא לא מאמין שיש מצלמות? הרי זו עובדה. כשאתה לא רואה דברים בעיניים ויש רק מצלמות, אתה יכול להדחיק או לשכוח.
 
בגלל זה סער ואיילה מתאפקים כבר חודשיים...

נראה לך שהם היו יכולים "לשכוח" לרגע שיש מצלמות, או דיירים אחרים בבית, ולעשות סקס פרוע על השטיח בסלון? מי שבמזיד, או באופן שיטתי, עושה עבירות על מצוות האל (ולא, נניח, ש"התפלק" לו איזה לשון הרע קטן, שלא במתכוון, ואחר כך הוא התפלל בחרטה כנה ובדמעות כדי שיסלחו לו על זה), לא תוכל לשכנע אותי שהוא באמת "מאמין", במובן המלא של המילה, בקיומו של האל. יכול להיות שהוא אומר שהוא מאמין, יכול להיות שהוא אפילו חושב, ברמה מסויימת, שהוא מאמין, אבל מעשיו יוכיחו. אם הוא מרשה לעצמו לזלזל באופן קבוע בהוראות ריבונו של עולם, משמע שבתוך תוכו הוא אינו מאמין, והוא פועל מתוך הנחה (מודעת יותר או פחות) שלמעשה אין אלוהים.
 
כבר הרבה זמן שמתי לב

שראיית העולם שלך היא שחור-לבן באופן קיצוני. ניחא, אתה יכול להחליט לבנאדם שבתת המודע הוא אינו מאמין. אם הוא מאמין במשהו - מה שזה לא יהיה - העובדה שאתה חושב אחרת לא באמת תשנה את זה. מסקנות מסוג 'מה עובר בנבכי נפשו של אדם' מומלץ להסיק בעיקר על עצמך, כי לגבי אחרים זה בדרך כלל לא עובד.
 
ראשית, אני שמח לראות שאת קוראת את תגובותיי -

את מוזמנת גם לבלוג - שם השחור-לבן חוגג ממש ... שנית, זה כמובן לא נכון שאני לא רואה את המורכבויות של הדברים, אבל יש בעולם גם כמה אמיתות, שכדי להציג אותן בצורה הכי טובה צריך להתבטא לפעמים באופן קצת בוטה, ולא להתחבא מאחורי כל מיני הסתייגויות ופוליטיקלי-קורקט. הינה כמה אמיתות שרלבנטיות לענייננו: א. אין אלוהים (או יותר נכון: אין ראיה לקיומו של אלוהים, כפי שהוא מצטייר בכתבי הקודש, ולכן הנחת העבודה היא שהוא לא קיים עד שיוכח אחרת). ב. לפי הדת - יש אלוהים. ולא רק שיש אלוהים - באבו אבוה יש אלוהים: הוא נמצא בכל מקום, הוא רואה כל אחד, הוא רושם לכל אחד נקודות טובות ורעות, והוא יצ'פר את האם-אמא שלך בסוף הדרך, אם תהיה טוב, אבל יעניש אותך באבי-אביך אם לא תהיה טוב. ג. האמיתות א' ו- ב' לא יכולות לדור בכפיפה אחת. המסקנה: מי שלא מאמין - שלא יאמין. מי שמאמין, שיאמין. אבל מי שאומר שהוא מאמין, ובד בבד עושה דברים שסותרים לכאורה את רצונו של האל הכל יכול (באופן שיטתי או חמור במיוחד) - יש עם זה בעיה שההגיון שלי לא מצליח לפתור. או שזה אדם טיפש מאוד, או שזה אדם סורר מאוד, או - וזו האפשרות שנראית לי הכי סבירה - זה אדם שלא באמת מאמין. אני מסכים שאולי הנחתי יותר מדי הנחות לטובת האנשים האלה, עד שהכנסתי את חוסר האמונה שלהם לאיזה "תת-מודע". כנראה שהאמת היא שחוסר האמונה הזה הוא הרבה יותר גלוי. גם אם כלפי חוץ הם אומרים "אני מאמין" וכו', לגבי עצמם הם כנראה אומרים: "יאללה, יאללה, שיפסיקו למכור לי שטויות. אם היה אלוהים, הוא כבר מזמן היה מנקנק לי את הצורה. שיספרו סיפורים למישהו אחר". אחרת, שוב, פשוט לא מסתדרת לי "אמונה" עם עשיית מעשים פרונטליים נגד רצון האל, כביכול.
 
אחרון ודי

אתה הולך על המעשה הכי קיצון ב"אח הגדול" מה שיהיה משול לחילול שבת במזיד של המאמין. אני דווקא מדבר על דברים קטנים דיבורים מביכים סתם שטויות לא במקום, שהם לא היו רוצים שהציבור יידע ובכל זאת הם שוכחים או אומרים לעצמם לעזאזל העולם. כך המאמין לפעמים בא לו לעשות משהו אסור והוא יכול לשכוח שאלוהים צופה בו, או אומר לעצמו בשקט בשקט "עזוב את אלוהים עכשיו נטפל בזה אחר כך". אם המוח שלך צר מלהכיל את הדבר הזה תרחיב אותו או שתשלים עם עם העובדה שהוא צר מדי. אבל לא תחליט לי מה אני מאמין במודע או בתת מודע. אתה מזכיר לי את הרבנים שיאמרו לך שאתה בתוך תוכך באמת כן מאמין רק שאתה מתכחש לזה, כי גם הם לא מבינים איך אדם יכול לחיות בלי אמונה.
 
אחרון ודי גם מהצד הזה ...

ראשית, המח שלי לא צר מלהכיל, ולא צריך לרדת לרמה הזו. שנית, ולגופו, המתמודדים באח הגדול "מאוימים", לכל היותר, בזה שקצת יצחקו עליהם אחר-כך, כשהם יצאו מהבית. המאמין, כביכול, מאוים בחיי נצח בגיהנום, לא פחות. אם המתמודדים בבית היו יודעים שעל כל סטיה מהנורמה הם חוטפים מכת חשמל קטלנית, סביר להניח שהם לא היו מפירים אפילו את הכלל הקטן שבקטנים. ואידך זיל גמור. והמבין יבין.
 
עכשיו באמת אחרון :)

אתה שוב מוכיח שאתה רואה ותמיד ראית שחור לבן. עיקר הבעיה של הרבה שעזבו את הדת, שהם לקחו כל דבר ומילה שאמרו להם במדויק. זה כבר נכנס לתפיסה שלי את הדת בצורה שונה ואני לא יכתוב אותה עכשיו. נכון שכתוב גיהינום, ונכון שכתוב אש ושאר מרעין בישין, אבל מכיוון שאני לא חושב שזה בדיוק כך, ואני תופס את הדת לא בצורה כל כך מצומצמת אז אני מבין את מה שאתה בתפיסה שלך לא יכול להבין. ואני מאמין גם אם לפעמים אני חוטא וגם אם זה חטאים "גדולים".
 
למעלה