תודה על התגובה -
כנראה שהתשובה באמת טמונה ביכולת האנושית המופלאה לעשות רציונליזציות. גם הרוצח הכי אכזרי לא מאשים אף פעם את עצמו, אלא את הדרך שבה הוא גדל, ההתגרות של הקורבן, היצר הבלתי נשלט שלו, אזלת היד של הרשויות שלא עצרו אותו בזמן וכו' וכו' וכו'. ואף על פי כן ולמרות הכל, מי שבאופן עקבי "חוטא" ומחפש לזה רציונליזציות, סימן שהאמונה שלו היא אמונה חלשה מאוד. מה הוא חושב לעצמו - שאלוהים דביל? שהוא לא מבין שאלה רציונליזציות בגרוש? שאפשר יהיה "לעבוד" על אלוהים בבוא היום? בדוגמא של השוטר - לא בכדי היית צריך להביא את זה לידי אבסורד. מי שמתייחס לאלוהים כ"שוטר" שהולך אחריו בלי להעניש אותו במשך שנים, ושהעונש הצפוי מידו יבוא, אולי, רק אחרי הרבה שנים, אז כנראה שככה נראית גם האמונה שלו. והרי אמונה אמיתית צריכה להיות כזו כאילו אתה באמת מאמין שהשוטר מסתכל עליך בכל רגע נתון, לא? ראה את הדוגמא של בית האח הגדול שהובאה לעיל. למרות שיש שם מצלמות במשך חודשים, האנשים בבית לא שוכחים לרגע שיש מצלמות, ויש דברים שהם לא יעשו לעולם, כי הם יודעים שבכל רגע ורגע מצלמים אותם. מי שמאמין באל לפחות באותה דבקות שבה דיירי האח הגדול מאמינים בזה שמצלמים אותם, לא יכול היה "לחטוא" על בסיס מכוון או קבוע.
