היי לכם...
אני בכלל לא בבית... יצאתי מהמערה (כן, גם זה קורה) הלכתי לבקר את אחי הגדול... אתם קולטים שהוא עבר לבית הזה לפני כמה חודשים, זה 10 דקות נסיעה מהבית שלי וביקרתי פה מאז רק פעם אחת???????? אני אחות ממש רעה! אז הנה עכשיו אני ממצה את הפעם השניה... איזה כיף לו. אני יושבת פה בבית עם כל הצחוקים... ומקנאה בו לאלאללה... אני רוצה לעזוב ת`בית. לגור לבד. מי רוצה לגור איתי? רוצה לשתוף לעצמי ת`כלים, לכבס לעצמי ת`בגדים ולשלם את החשבון טלפון שלי אך ורק שלי!!!!!!!!!!!!!!!! זה נורמאלי? לגיל שלי? אני רק בת 17 יש לי עוד שנתיים לגור בבית ואני רק מחכה לרגע שאני אעבור... זה לא שיש לי משהו נגד ההורים הזקנים שלי.... ממש לא! אני מתה עליהם אבל רוצה לבד! ל ב ד לבד. רוצה שקט. להיות בשקט. בית לבד. לסדר את התמונה על הקיר בדיוק בנקודה שאני רוצה שהיא תהיה. זה סתם טיפשות... אני נשמעת סתם טיפשית... אבל אני רוצה. תראו מזה, אח שלי... יוסי. בן 24 יצא מהבית שלו רק לפני חודשיים ועבר לגור עם חברה שלו. זו הפעם הראשונה שהוא שמע על מקום לגור בו שהוא לא הבית של ההורים. (חוץ מהצבא..) ואני שואלת את עצמי... גם לי זה יקרה רק בגיל 24 ? אז איך זה שאני רוצה כבר מעכשיו? אני יודעת... חכמים שכמוכם... תגידו לי ``אחריות`` , ``זה קשה`` וכו וכו.. אני יודעת. אז מה... החיים קשים. צריך ללמוד אחריות. בלי זה... מה נעשה? פחחחחחחחחחח תראו מזה.. כמה זמן אני פה? שעה ? ואני כבר חורשת לו על המחשב.... חחחחחח צחקו עליי פה החברים שלו שהדבר הראשון שהתלהבתי ממנו כשנכנסתי לפה היה המסך הענק הזה בחדר.... והנה אני כבר פה כותבת מגילה... שני עוד תגיד עליי שאני עושה משהו לשכל שלכם.. (בלי להשתמש בשפה בוטה) אוהבת אתכם. אהההה ו-מורני, סליחה שבלבלתי לך ת`שכל מקודם... רק אח``כ הבנתי שאותי לא היית צריכה לשמוע באותו רגע. איים סורי... אבל אני כן אוהבת אותך. ואני כן התכוונתי לכל מה שאמרתי לך.. למרות שבטח לא הקשבת אבל הייתי כ``כ בהלם באותו רגע מכל מה שהלך שם. ``חברים...`` אבל בתכלס אין לי מושג למה אנשים מסוגלים לעשות... לאיזה רמה אפשר לרדת. גורם לי לחשוב על המון דברים.. עם מי אני מדברת פה? האנשים שמתיימרים להיות החברים שלי מצתיירים בפני כ``כ רעים בזמן האחרון... זה לא יאומן מה שאני מרגישה עכשיו. בחיים לא חשבתי שיגיעו לדבר כזה.עם מי אני חולקת פה כ``כ הרבה? כדאי לי בכלל להכנס לכל זה? למרות שלא הפעילו נגדי שום גורמים אני רגישה למצב של החברים שלי, של האנשים שאיכפת לי מהם..וזה מרטיח אותי. טוב, אני מקווה שלפחות פה יהיה טוב.. איתכם. חברים.. אוהבת.. שני... בשעה כזו, את מרשה לי לכתוב לכם מלאאאאא? סליחה... הייתי חייבת.
<----------- בוא נלמד מהפרחים לא לקמץ בחיוכים... (וואי איזה פליצה נשמעתי)
אני בכלל לא בבית... יצאתי מהמערה (כן, גם זה קורה) הלכתי לבקר את אחי הגדול... אתם קולטים שהוא עבר לבית הזה לפני כמה חודשים, זה 10 דקות נסיעה מהבית שלי וביקרתי פה מאז רק פעם אחת???????? אני אחות ממש רעה! אז הנה עכשיו אני ממצה את הפעם השניה... איזה כיף לו. אני יושבת פה בבית עם כל הצחוקים... ומקנאה בו לאלאללה... אני רוצה לעזוב ת`בית. לגור לבד. מי רוצה לגור איתי? רוצה לשתוף לעצמי ת`כלים, לכבס לעצמי ת`בגדים ולשלם את החשבון טלפון שלי אך ורק שלי!!!!!!!!!!!!!!!! זה נורמאלי? לגיל שלי? אני רק בת 17 יש לי עוד שנתיים לגור בבית ואני רק מחכה לרגע שאני אעבור... זה לא שיש לי משהו נגד ההורים הזקנים שלי.... ממש לא! אני מתה עליהם אבל רוצה לבד! ל ב ד לבד. רוצה שקט. להיות בשקט. בית לבד. לסדר את התמונה על הקיר בדיוק בנקודה שאני רוצה שהיא תהיה. זה סתם טיפשות... אני נשמעת סתם טיפשית... אבל אני רוצה. תראו מזה, אח שלי... יוסי. בן 24 יצא מהבית שלו רק לפני חודשיים ועבר לגור עם חברה שלו. זו הפעם הראשונה שהוא שמע על מקום לגור בו שהוא לא הבית של ההורים. (חוץ מהצבא..) ואני שואלת את עצמי... גם לי זה יקרה רק בגיל 24 ? אז איך זה שאני רוצה כבר מעכשיו? אני יודעת... חכמים שכמוכם... תגידו לי ``אחריות`` , ``זה קשה`` וכו וכו.. אני יודעת. אז מה... החיים קשים. צריך ללמוד אחריות. בלי זה... מה נעשה? פחחחחחחחחחח תראו מזה.. כמה זמן אני פה? שעה ? ואני כבר חורשת לו על המחשב.... חחחחחח צחקו עליי פה החברים שלו שהדבר הראשון שהתלהבתי ממנו כשנכנסתי לפה היה המסך הענק הזה בחדר.... והנה אני כבר פה כותבת מגילה... שני עוד תגיד עליי שאני עושה משהו לשכל שלכם.. (בלי להשתמש בשפה בוטה) אוהבת אתכם. אהההה ו-מורני, סליחה שבלבלתי לך ת`שכל מקודם... רק אח``כ הבנתי שאותי לא היית צריכה לשמוע באותו רגע. איים סורי... אבל אני כן אוהבת אותך. ואני כן התכוונתי לכל מה שאמרתי לך.. למרות שבטח לא הקשבת אבל הייתי כ``כ בהלם באותו רגע מכל מה שהלך שם. ``חברים...`` אבל בתכלס אין לי מושג למה אנשים מסוגלים לעשות... לאיזה רמה אפשר לרדת. גורם לי לחשוב על המון דברים.. עם מי אני מדברת פה? האנשים שמתיימרים להיות החברים שלי מצתיירים בפני כ``כ רעים בזמן האחרון... זה לא יאומן מה שאני מרגישה עכשיו. בחיים לא חשבתי שיגיעו לדבר כזה.עם מי אני חולקת פה כ``כ הרבה? כדאי לי בכלל להכנס לכל זה? למרות שלא הפעילו נגדי שום גורמים אני רגישה למצב של החברים שלי, של האנשים שאיכפת לי מהם..וזה מרטיח אותי. טוב, אני מקווה שלפחות פה יהיה טוב.. איתכם. חברים.. אוהבת.. שני... בשעה כזו, את מרשה לי לכתוב לכם מלאאאאא? סליחה... הייתי חייבת.
<----------- בוא נלמד מהפרחים לא לקמץ בחיוכים... (וואי איזה פליצה נשמעתי)