ילידת המאה שעברה
New member
"שלנו"? מי זה "אנחנו"?
חופש שייך לכולם. ולא אני הייתי הראשונה להעלות את הנקודה הזאת- שיש דברים שאי אפשר להתווכח עליהם, וגם אין טעם. לא נגמרו הטיעונים, טיעונים תמיד אפשר למצוא, אבל אני משוכנעת שזה לא ישרת שום מטרה, ויהיה ממש לחינם. לכן, לא אכפת לי, ואני אפילו מעדיפה לבלוע תגובות כמו: "נגמרו לך הטיעונים?", מאשר להמשיך את משחק הטיעונים אחד כנגד השני, שאין בהם כל טעם, ובניגוד לשאר הנושאים, גם לא מענינות אותי הדעות השונות בנידון (הדעות השונות בנידון- מקורן בחוסר הבנה מסוים של כל אחד, בדרכו של השני). כי הרי הגענו לנקודת המוצא, על נקודת המוצא אין על מה להתווכח, מכיוון שזהו הבסיס, עליו מושתת הכל. על הנחות שיוצאות מבסיס זה, עוד יש איזשהו טעם להתווכח או לדון, וזה הגיוני, מפני שכל אחד יכול להבין אחרת את הבסיס הזה.. אבל עליו עצמו? מה יש להתווכח? כל כך רוצה? אז אגיב: את הרד"ק שגוססי הביא, לא למדתי, כך שאינני יודעת בקשר לכך. מה שאני כן יודעת זה, שהמפרשים כותבים בעצמם (והנה, גם הרד"ק בעצמו כתב זאת, לפי מה שציטט גוססי), שישנם מחלוקות על כל מיני פרטים בתורה. אני מניחה, ומאמינה, שבדברים הגדולים והברורים שנכתבו בתורה- ועברו בברור מדור לדור, אין מחלוקות. מסתבר שאלוקים חשב על הכל, וההוראה היא, שכאשר יש ספק במשהו, יש לשאול את הגדולים והחכמים. ובכן, זה מה שקרה, הגדולים והחכמים התדיינו בינהם בקשר לאותן מחלוקות, ובסופו של דבר יצאה הגירסא המוגמרת, שנקבעה בדרך כלשהי, אולי עפ"י רוב, אולי בדרך אחרת. נכון, יש כמה וכמה מצוות בתורה שאחריהם אני הולכת בעצימת עיניים- בלי להבין. אבל זה רק בגלל שאני סומכת על אותו אחד שציווה אותי בכך. אדם שלא מאמין, לא יוכל להבין את זה. ועכשיו אתה מבין למה אין שום רעיון להתווכח על כך?
חופש שייך לכולם. ולא אני הייתי הראשונה להעלות את הנקודה הזאת- שיש דברים שאי אפשר להתווכח עליהם, וגם אין טעם. לא נגמרו הטיעונים, טיעונים תמיד אפשר למצוא, אבל אני משוכנעת שזה לא ישרת שום מטרה, ויהיה ממש לחינם. לכן, לא אכפת לי, ואני אפילו מעדיפה לבלוע תגובות כמו: "נגמרו לך הטיעונים?", מאשר להמשיך את משחק הטיעונים אחד כנגד השני, שאין בהם כל טעם, ובניגוד לשאר הנושאים, גם לא מענינות אותי הדעות השונות בנידון (הדעות השונות בנידון- מקורן בחוסר הבנה מסוים של כל אחד, בדרכו של השני). כי הרי הגענו לנקודת המוצא, על נקודת המוצא אין על מה להתווכח, מכיוון שזהו הבסיס, עליו מושתת הכל. על הנחות שיוצאות מבסיס זה, עוד יש איזשהו טעם להתווכח או לדון, וזה הגיוני, מפני שכל אחד יכול להבין אחרת את הבסיס הזה.. אבל עליו עצמו? מה יש להתווכח? כל כך רוצה? אז אגיב: את הרד"ק שגוססי הביא, לא למדתי, כך שאינני יודעת בקשר לכך. מה שאני כן יודעת זה, שהמפרשים כותבים בעצמם (והנה, גם הרד"ק בעצמו כתב זאת, לפי מה שציטט גוססי), שישנם מחלוקות על כל מיני פרטים בתורה. אני מניחה, ומאמינה, שבדברים הגדולים והברורים שנכתבו בתורה- ועברו בברור מדור לדור, אין מחלוקות. מסתבר שאלוקים חשב על הכל, וההוראה היא, שכאשר יש ספק במשהו, יש לשאול את הגדולים והחכמים. ובכן, זה מה שקרה, הגדולים והחכמים התדיינו בינהם בקשר לאותן מחלוקות, ובסופו של דבר יצאה הגירסא המוגמרת, שנקבעה בדרך כלשהי, אולי עפ"י רוב, אולי בדרך אחרת. נכון, יש כמה וכמה מצוות בתורה שאחריהם אני הולכת בעצימת עיניים- בלי להבין. אבל זה רק בגלל שאני סומכת על אותו אחד שציווה אותי בכך. אדם שלא מאמין, לא יוכל להבין את זה. ועכשיו אתה מבין למה אין שום רעיון להתווכח על כך?
