היי לכולם....

היי לכולם....

קראתי את "דבק שקדים או ציאניד" של רקפת זהר. בהתחלה היה לי קשה להיכנס לספר, להתחבר אליו. בעיקר להתחבר אל הסגנון שלו, אבל לאט לאט (כלומר ביממה האחרונה) התחלתי להעריך דווקא את צורת הכתיבה הזאת. הפרקים שבספר מחולקים למעין תתי-פרקים, או פיסקאות, דבר שבהתחלה הקשה על הקריאה, אך לבסוף תרם לה. הספר בנוי מאסוציאציות, מזכרונות של הגיבורה, ודווקא הפסקאות הקצרות, הלא-שוות באורכן, מאד אותנטיות ויוצרות תחושה אמיתית. זהו. תודה על ההמלצה... יום טוב לכולם!
 

Rivendell

New member
אני מאוד אהבתי את הספר

וההמלצה שלי עליו במאמרים
ודווקא אני מאוד אהבתי את החלוקה מההתחלה - כמו שאמרת, היה משהו מאוד אותנטי ב"היזכרויות"... והרבה פעמים מצאתי את עצמי מקווה שה"קפיצה" הבאה תהיה לזמן ספציפי או למקום כלשהו, מה שהפך את הספר ליותר מעניין בעיני.
 
זה מזכיר לי את הספר "זכרון דברים"

מבחינת האופי האסוציאטיבי והקפיצות בזמן... או לפחות איך שהמרצה שלי הסתכל על הספר
 
למעלה