פידבק - שתוכלי לדעת מה לעשות
למרות ההרגשות, שעלולות להיות גם לא טובות לפעמים.
ניהול פורום באופן איכפתי כמו שלך, זה להועיל למשתתפיו, למרות שחלקם הקטן יכול להיות כפוי טובה בגלל שהוא לא מבין מה שצריך להבין. ולכן את צריכה להיות את.
הנהלת תפוז לא תעריך שום דבר שאת עושה, ועלולה כפי שאת רואה גם לא לעמוד לצידך ולעזור לך. בגלל שיש לה אינטרסים ששונים מלהיטיב ולהועיל לבני אדם.
למשתתפי הפורום יש גם רצונות אינדיבידואליים שונים, ולכן חלק מהם יתקפו אותך בלי לחשוב יותר מידי, כשדברים לא קורים כפי שהם היו רוצים וכפי שהם רואים אותם.
יש גם מי שיתעלמו ממך, כי יש להם רצונות כגון למשל להתרחק מהמדיה הלא בריאה הזו, וכד'.
ואת צריכה כל הזמן לדעת, שהרצונות השונים והדעות השונות וההתנהגויות השונות (גם הפוגעות מאוד) אינם צריכים לשנות מי שאת, ולגרום לך לעשות דברים אחרת ממה שאת רוצה וחושבת, ובעיקר - אינם צריכים לגרום לך להרגיש רע. ואם בכל זאת הרגשת רע כתוצאה ממעשים שונים, את צריכה לעבוד על עצמך כל הזמן, וללמוד לא להרגיש רע בגלל רצונות והתנהגויות של אחרים.
כי זה השורש של דיכאון - הרגשות.
אז אם הרגשות שלנו חולים וטועים להיות מושפעים ממחשבות ומעשים של אחרים (והבריאות שלנו היא כמה שיותר ללמוד לא להיות מושפעים רע), אז לפחות שהמעשים וההחלטות שלנו לא יושפעו מכך.
את מנסה להיות מנהלת טובה ואיכפתית, ולכן את מנהלת טובה ואיכפתית מאוד מאוד. ואת ההרגשה שאת נזרקת ונפגעת את צריכה ללמוד לשנות. אין לה סיבה שבשורש האמת.
הפורום שלך הוא הפעיל ביותר בסדרת הפורומים הוותיקים בתפוז, באשכול התמיכה הזה. פורום הפסיכולוגית שבניהולי דעך כבר מזמן, כי לא איכפת לי ממנו כמו שלך איכפת, וכי פורומים וותיקים דועכים באופן טבעי עם השנים, וההתנהלות מתעייפת וההשתתפות חדלה לאיטה. פורום "קיצורי קיבה" שבניהולי גם הוא דעך כבר, למרות שהוא נחוץ ויחידי בתחומו, כי אין השתתפות, כי ככה זה בפורומים לאורך זמן, כאשר הם תלויים בהשתתפות של חבריהם.
גם בפורומי תמיכה שבהם יש השתתפות מסוימת, תשימי לב שמדובר במספר קטן של אנשים שכותב כל הזמן. השתתפות יורדת ודועכת בכל הפורומים, כי ככה זה לאורך שנים. גם אני כבר לא משתתפת בפורומים כמעט.
המשמעות של העובדות ששיקפתי, היא שאת מחיה את הפורום ושומרת על הסדר להפליא. זה אומר בהחלט לחסום אנשים לפעמים. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו וצועק כלפייך את הבליו האגואיסטיים - יכול לעשות את זה כמה שהוא רוצה, בלי שזה צריך להזיז לך. אנחנו יודעים שהוא טועה מרה, ושהוא רואה חצי מילימטר סביב האף שלו. וחוץ מזה, מדובר במקרה אחד ויחיד וחד פעמי כמעט. אז למה את לוקחת את זה כל כך לעצמך???
לכל מנהל פורום זה קורה, כי ככה זה אנשים. צרים במבטם, רואים בעיקר את עצמם, ולא מסוגלים להסתכל רחב. את יודעת איזה תקופה של התקפות עברתי בניהול פורום הפסיכולוגית, מאנשים שהעדיפו שייסגר וייעלם מפני השטח, כאשר עוד היתה תקווה שיגיע מנהל מקצועי בקרוב, וצריך רק מישהו שיחזיק זמן קצר עד אז? ברור שזה לא היה נעים לקבל התקפות. אבל ברור גם שלא לקחתי את זה לעצמי, ולא עזבתי את המטרה שהיתה לי ביד, להחזיק את הפורום על פני השטח כמה זמן, לטובת האנשים שהזדקקו לו.
וזה מזכיר את אבא שלי, הזקן בן ה-90. שכל חייו יש לו דפוס התנהלות חולני - שכל אימת שקשה לו משהו, הוא כועס ופוגע בזולתו שלא עשה לו שום דבר רע ולהיפך, רק היטיב איתו וכיבד אותו. לא משנה אם זה בני המשפחה הבודדים היחידים שלו, אם זו ילדה קטנה ומפוחדת, או אם זו אשתו הדמנטית חסרת האונים. אז אין מה לעשות, אלא לרחם על היצור המוזר האומלל הזה, ולהמשיך לעשות את חובתך בחייך, את חובתך כאדם בן אנוש. ולדבר אל הרגשות הכאובים שלך, שלא ישפיעו לרעה על המעשים שלך.
וזה מזכיר את הטובע ההיסטרי, שמנסה במעשיו להטביע את מצילו, כי הוא חסר דעת. אז כאשר אנו יודעים להציל טובעים, אנו גם יודעים לא לטבוע בגללם (ובטח שלא להיפגע ולכאוב).
גם אותי לא תמיד הכי מסמפטים בתור מנהלת -זה מה יש ועם זה,ננצח!! בהצלחה בלקיחת ההחלטה!
