היי לכולם

גולדי2002

New member
היי לכולם

ראשית תודה לאיילת על הרשות לשים ההודעה כאן. עכשיו לעניין: בפורום אנטי גלובליזציה יש סקר חדש (וראשון) לגבי פרסום של חברות מזון מסחריות בבתי ספר תמורת מימון שיעורים על ידיה. לפי דעתנו הנושא חשוב, כיוון שילדים הם צרכנים בפוטנציה, הם בעיקר קונים מותגים,ועליהם הכי קל להשפיע, ואולי עירוב הורים בעניין יוכל למנוע הפיכה של בתי ספר לשלטי פרסומת ענקיים, מה שקורה בלא מעט מקומות היום. מה גם שזה אומר שבביה"ס ימכרו רק מזון מאותה חברה. אם הנושא נראה לכם חשוב אתם מוזמנים להכנס לפורום, להצביע ולהשפיע.
 

גולדי2002

New member
אמא תקני לי או אמא אני צריך/ה כסף|ש

זה, לפי דעתי, המשפט שאתם כהורים שומעים הכי הרבה, ןתקנו אותי אם אני טועה. חשבתי לפתוח דיון על הורים ומתבגרים ותרבות הצריכה. את הדיון ניתן יהיה לעשות, אם תרצו, או כאן או בפורום שלנו. בשתי המאות האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה (בעיקר התקשורתית), באמצעות האינטרנט, הטלוויזיה הרב ערוצית, והסלולר, אנו חשופים לפרסומות בצורה חסרת תקדים. רוב הפרסומות מיועדות למתבגרים, שהם נוחים להשפעה, מכיוון שאז אישיותם מתעצבת ותחושת השייכות החברתית ובעיקר המקובלות החברתית חשובה ביותר (ה"קוליות"). רוב הפרסומות היום אגרסיביות, משתמשות במסרים מיניים בוטים, מעודדות אגואיזם (זוכרים את הפרסומת "תהיה אגואיסט?"), ומזלזלות בצופים. ועקב כך נולד דור חדש של אנשים שעומדים מול מכונה משומנת היטב, עם אנשים שיודעים את מלאכתם נאמנה, ויודעים את החולשות שלנו, ואת הרצון להשתייך חברתית (ואיזה דרך יותר טובה מלהשתייך חברתית מאשר ללבוש, לאכול ולשתות מותגים?) ומנצלים אותן בצורה צינית לטובת הפקת רווחים, ועכשיו הם גם דורשים לבטל את הצנזורה על הפרסומות. וכך נולד לנו דור חדש של צרכנים שחשופים לשטיפת מח אגרסיבית ובלתי פוסקת שלא בוחלת בשום מניפולציה מחשבתית ורגשית בשביל למכור לנו אשליה שאם נקנה מוצר זה או אחר נהיה יפים, רזים, מקובלים בחברה, חסרי דאגות. ממש כמו בפרסומת. ומאחר ובני נוער נוחים להשפעה יותר מכל הם נופלים למלכודת ומאמינים מסרים השגויים שמעבירים להם הפרסומות. הדבר יוצר תחושת תסכול מאחר ואנחנו לא נהיה כמו בפרסומת. תסכול מביא לעוד קניות (שוב: אשליית ה"אושר"),ועקב כך הוצאות הבית עולות, מותגים עולים כסף, תחושת המשפחתיות נפגמת כיוון שכל אחד עסוק בעצמו. נסו לקרוא לילדים לאכול: הבן באינטרנט או בטלוויזיה, הבת בסלולר, אולי מדברת על המכנסיי המדהימים שקנתה בפוקס במחיר מצבע ולהזיז אותם משם? סיפור מההפטרה. ואחרי הארוחה, כל אחד חוזר לפינה שלו. נושאים משותפים? פעילויות משפחתיות משותפות? ניסיתם לצאת לחופשה משפחתית? איך היה? חייב לספר לכם סיפור שלפי דעתי הוא עצוב: באחד מעיתוני הנוער כתבה ילדה בת 12 שאין לה מה לעשות בחופש. ולמה? כי אין לה כסף לקניות ואמא לא מרשה לנסוע לקניון. זהו? זה כל מה שאפשר לעשות בחופש? שופינג? מה עם פעילויות אחרות כמו ציור, פיסול, ים, ספרים, מוזיקה, בלט, ג´ודו, התנדבות? אני בטח נשמע מה זה חנון. תחשבו כמה ילדים יש שחושבים כמוה. כמה ילדים מתוסכלים יש. וממה נובע תסכול? מהמציאות שאינה תואמת את גובה הציפיות. וזה גורם לשעמום ולאדישות או לאלימות. לפי דעתי, יש תחליפים. אפשר לצאת ממעגל הקסמים. הדבר דורש תכנון ומאמץ משפחתיים. לכם בתור הורים יש השפעה אדירה על ילדיכם ואתם יכולים לעזור להם להתפתח בצורה חיובית. אינני הורה ולפיכך איני יכול להגיד לכם כיצד לגדל את ילדיכם. אני יכול רק להעלות הצעות אם תרצו אבל עם קצת מחשבה ויצירתיות בטוחני שאפשר ועוד לא מאוחר להתמרד כנגד תרבות הרסנית זו ויצירת תרבות אחרת, אנושית יותר, מודעת יותר, חופשיה יותר.
 

AYELET1

New member
מה דעתכם?

האם זה ריאלי לשנות את ילדינו כיום? לא יודעת אם כולם נמצאים במצב קיצוני כמו אותה ילדה בת 12, שנורא משעמם לה, כי איננה יכולה לצאת לשופינג, אך הדבר קיים במידה זו או אחרת אצל לא מעטים מבני הנוער. האם ניתן כיום, בגילם "המופלג" לשנות את זה? וגולדי- איך אתה חושב ניתן לשנות את מה ששומעים ברחוב, את ההערכה למותג, למה שהוא IN ? להתגבר על הלחץ החברתי ???
 

גולדי2002

New member
רעיונות לשיפור המצב חלק 1../images/Emo13.gif

לפני הכל אני חוזר ומדגיש כי איני הורה ויש לקחת את דבריי בעירבון מוגבל, ולו רק משום שאתם הורים ולכם יש יותר נסיון. ועכשיו לעניין: מאחר והעלינו כאן בעיה יש להציע פתרונות. ישבתי וחשבתי לי אילו פתרונות יכולים להיות לבעיה הזאת? הוא כל כך מושרשת, כל כך ממוסדת, קשה מאד להשתחרר ממנה. אבל זה אפשרי. לדעתי הכל מתחיל בחינוך. אבל את זה צריך להתחיל מגיל קטן. הילדים של היום גדלים בעולם חומרני, שבו אנשים מודדים איש את רעהו לפי כמה כסף יש לו, איזו מכונית יש לו, אילו מותגים הוא לובש (השאלה הראשונה ששואלים מישהו שקנה בגד חדש, אחרי ה"תתחדש", היא "איזו פירמה?") והדרך להוציא אותם מזה הוא קודם כל לא להשתתף במרוץ המטורף הזה בעצמכם ואז לדבר על כך עם ילדיכם. ככל שנחנך את ילדינו פחות להיות חומרנים, ככל שנחנך את ילדינו שכסף זה לא הכל בחיים ושיש עוד דברים חוץ ממנו, ושאדם לא נמדד בכמה נכסים חומריים יש לו, נוכל להנחיל להם ערכים אחרים, של כבוד לזולת ובעיקר למי שבא מבית שבו ההכנס היא נמוכה יותר או לאנשים עם פגמים פיזיים (למקרה שתשאלו מה הקשר, החברה של היום מקדשת את היופי כערך עליון, ומציגה דוגמניות בגזרות שלא הרבה בנות מגיעות אליהן, וכולם רוצים להיות יפים וכך ההתייחסות לאנשים עם פגמים חיצוניים לא מתקבלת בברכה במקרים רבים). כמה נקודות להתמודדות משפחתית עם תרבות הצריכה שיכולה להביא לשינוי: טלוויזיה: רצוי להגביל מספר שעות צפייה בטלוויזיה, ועידוד פעילויות אחרות כמו עזרה בבית, טיפול בחיות המחמד (אם יש כאלה), ציור, כתיבה, עיתונים, ספרים, מוסיקה, ספורט, ים, לטייל עם האח/ות הקטנים, בלט, ג´ודו, מעורבות חברתית (התנדבות). הדבר חשוב ביותר בתקופת החופש הגדול שבה רוב היום הם בבית, ובמיוחד בימים שבהם יש התרעות על פיגועים ואתם פוחדים שהם יסתובבו בחוץ). ריבוי טלוויזיות - טוב או רע? טלוויזיה בכל חדר - יתרונות: מונעת ריבים על תוכן הצפייה (אבא רוצה לראות חדשות והבת רוצה לראות "לחיי האהבה"). חסרונות: מעודדת כל אחד מבני הבית להסתגר בפינה שלו וכך נפגמת תחושת המשפחתיות. רצוי לקיים ערבי צפייה משותפים שבהם כולם ביחד רואים סרט המקובל על כולם ומכרסמים פופקורן. פתרון ביניים: אם לא טלוויזיה אחת בבית עוד אחת לכל הילדים. יתרונות: הילדים יושבים ביחד ורואים סרט ויכולים לדבר ביניהם ולהחליף חוויות. חסרונות: עלול לגרום למריבות "אני רוצה לישון, תצא בבקשה" "אבל הסרט לא נגמר". המצב אינו חד משמעי ויש למצוא לעתים פתרונות יצירתיים. פרסומות: כדאי לשבת עם הילדים מול הטלוויזיה, לצפות ביחד בפרסומות ולנתח אותן. חשוב לציין בפני הילדים שמה שהם רואים הוא מוגזם ולא מציאותי, לנתח את הטכניקות שבהן משתמשים המפרסמים על מנת ליצור בנו תגובות או רגשות ומניפולציות שונות שבהן משתמשים על מנת לגרום לנו להרגיש שאם נקנה את המוצר הזה והזה נהיה כמו בפרסומת (חשוב לציין שהיום אנשים לא קונים מוצרים אלא דימויים. דימויים של מה שאנו יכולים להיות. אנשים לובשים, אוכלים ושותים דימויים. דימויים של שייכות חברתית, קוליות, יופי, עושר. בפרסומות לכולם יש את מה שלך אף פעם לא יהיה, וכשיהיה לך זה כבר ייצא מהאופנה ויהיה משהו יותר חדש ונוצץ ואתה תמיד תישאר מאחור, מתוסכל). חשוב לציין בפני הילדים את הנקודות האלה (אולי בצורה יותר עדינה מזו שאני משתמש בה כעת), שאושר, קבלה עצמית, יופי, מקובלות חברתית, אהבה הם דברים שאי אפשר לקנות בכסף. חשוב ביותר שההורים יזהו בעצמם את המניפולציות הרגשיות שמופעלות עלינו וימנעו מליפול בפח בעצמן, שהרי אחרת כל העניין לא שווה. אחרי שהסברנו לילדים על המניפולציות של הפרסומות צריך ליישם אותם בשטח. הולכים לקניות: קודם כל אפשר, בדומה לטלוויזיה, להגביל גם את שעות הביקור בקניון. ולפני שהולכים רצוי להכין רשימה מסודרת של מה שבכוונתכם לקנות בשביל למנוע קניות נוספות מיותרות. הדבר ימנע נדנודים מיותרים והפעלת לחץ רגשי ע"י הילדים ("אבל זה יפה", "אבל לכולם/ן יש את זה", "אבל זה עולה רק..."). רצוי לחכות לסיילים וסופי עונה ולהימנע כמה שיותר מקניית מותגים שעולים הרבה כסף. ממילא בעוד חודש הם יצאו מהאופנה ואז ישכבו בארון. אפשר גם לבקר בבזארים ובשווקים ששם אפשר למצוא מציאות וגם האוירה יותר חופשית ומשוחררת. חשוב מאד לציין שלא הבגד עושה את האדם אלא האישיות. רצוי לקרוא טוב טוב את האותיות הקטנות ולא להתפתות לכל "מבצע" ו"הנחה", לנצל תחרות בין חברות, להתמקח. בתור אחד שעובד במכירות ושירות לקוחות אני מכיר בקלות את כל הטריקים והפוילע- שטיקים של הפרסום. ויש הרבה כאלה שאנשים לא נותנים עליהם את הדעת. קצת על איכות הסביבה: אפשר להסביר לילדים שכל מוצר שאנו ונים מיוצר מחומרים שמקורם בכדור הארץ, ושדברים לא נעלמים, אחרי שזורקים אותם לפח. למדו אותם מה הנזק הסביבתי הנגרם משימוש מסיבי בפלסטיק, במוצרים שארוזים באריזות גדולות, ובמוצרים שנהרסים. כמו כן על חשיבות המיחזור (אפשר להפריד עיתונים ונייר לחוד ופלסטיק וזכוכית לחוד, סוללות לחוד), שימוש בחומרים ממוחזרים.
 

גולדי2002

New member
וחלק שני ../images/Emo13.gif

רצוי להרבות בארועים משפחתיים כמו ארוחות משותפות (אפשר לעודד את הילדים להשתתף בהכנתה ובזמן הארוחה חשוב לכבות הטלוויזיה כמובן למרות שבדיוק יש את הקליפ שהיא הכי אוהבת), טיולים בארץ, סרטים, מוזיאון, הצגות, ים. גם שיחות עם הילדים יעזרו. ככל שתחושת הביחד תגדל כך הילדים יהיה יותר מעורבים ופחות מתבודדים ופחות אינדיבידואליסטים ויותר אנשים שמעורבים בחברה. למשפחה יש השפעה עצומה על הפרט ומה שאנחנו מקבלים בבית זה מה שנעביר הלאה. אם הילד יראה בבית שכל אחד שקוע בעצמו ואין ביחד הוא יגדל להיות "זאב בודד", וזה מה שהוא יעביר הלאה. אחרי שפינינו לנו זמן להיות ביחד (הפסקנו לקנות כל כך הרבה) יש זמן לעשות את כל הדברים שמוצעים לעיל. זה יכול להיות ממש כיף, שההורים לא צריכים לעבוד כל כך קשה כי הם לא קונים דברים מיותרים, יש להם יותר זמן להיות עם הילדים, הם פחות עצבניים, פחות עייפים, יש להם יותר סבלנות. גם יש להם זמן לעצמם. ככל שנרבה בפעילויות שעושות לנו טוב ושלא מצריכות הוצאות מיותרות, נגלה שפתאום החיים שלנו השתנו. אנחנו לא לכודים במרוץ העכברים המטורף הזה. הרי כל זה אשליה. מה אנחנו צריכים את כל מה שאנחנו קונים? הרי לא ניקח את זה איתנו לקבר. הכל יישאר כאן. ובמילא בהרבה דברים אנחנו לא משתמשים, אז סתם שיהיה? לא חבל על הכסף? אפשר לצאת ממעגל הקסמים הארור הזה של עבודה-צריכה-עבודה-צריכה. ועוד לא דיברתי על המינוס, ועל שוברי האשראי שאנחנו מקבלים ואז תופסים את הראש: אני קניתי כל כך הרבה? ואז יושבים עם זכוכית מגדלת לבדוק אם לא עבדו עלינו. אם לא חייבו אותנו יותר מדי. אבל לא. זה הכל אנחנו. לא אף אחד אחר. למה שנעבוד כמו חמורים? למה שלא נוריד מעצמנו קצת? נקצץ שעות בעבודה, או נעבוד משמרות, או נעבוד כל יום עוד שעה ובאמצע השבוע ניקח יום חופש, או שנעבוד מהבית, או שנלמד להאציל סמכויות. כך הילדים גם יראו שיש אבא ואמא והם לא כל הזמן בעבודה. אחת הבעיות היא שהורים שלא נמצאים הרבה בבית מנסים לפצות על חסר זה באמצעות כסף. וזה עוד יותר גורם לתחושת החומרנות, לאדישות, לדכאון ולריקנות. כל אלה עלולים להוביל לזלזול בזולת (מי שאין לו כסף לא שווה), ואלימות כלפי בני אדם ובעלי חיים. טוף אחרי שבלבלתי לכם את המח עם המסרים החתרניים שלי בואו נעשה סיכום: הגענו למסקנה שהפרסומות משקרות לנו. למדנו לא להאמין לבולשיט שמוכרים לנו והחלטנן שמהיום אנחנו בודקים בשבע עיניים מה אנחנו קונים, אם אנחנו צריכים את זה באמת או שזה סתם (ולפרגן לעצמנו אפשר גם בדרכים אחרות זולות יותר וכיפיות יותר שבאמת נותנות תחושת סיפוק), למדנו לעודד את הילדים למצוא תחליפים לטלוויזיה (אולי הם יתחילו לקרוא ספרים), למדנו לעשות דברים ביחד, חיזקנו את התא המשפחתי, הראנו לילדים שמה שחשוב באמת הוא לא מה את/ה לובשים או איך אם אתם רזים או מלאים, יש לכם חצ´קונים או גשר בשיניים, מה שחשוב זה שהם אחלה בכל מקרה ואתם אוהבים אותם, וזה שווה יותר מכסף. למדתם להוריד מעצמכם לחץ, יש לכם יותר זמן, לבד או ביחד - לכו תעשו אתו חיים. עכשיו כשלמדתם לחיות בפשטות הגעתם למסקנה שכל ה"עושר" וה"יופי" זה הכל חרטה אחת גדולה וזה הכל טריק של פרסומת שנועד בשביל לשטוף לנו את המח. הילדים יגדלו יותר מאושרים, בעלי בטחון עצמי שנובע מהפנימיות שלו ולא מהנייק שהוא לובש, אכפתיים, מעורבים בחברה, מקובלים ואנחנו נהיה יותר מאושרים כי הילדים מאושרים. עכשיו כשהתפנה לכם זמן - לכו ותיהנו ממנו ותהיו מאושרים מוגש באהבה מגולדי2002
 

AYELET1

New member
לשבת עם הילדים מול הפרסומות????

זה לא ממש ריאלי, למרות שהכוונה טובה. ה"ילדים " הללו הם בני עשרה. הלחץ החברתי חזק איש לא חי בבועה... הכל טוב ויפה כל עוד הם קטנים. לאחר מכן זה עובד פחות ביעילות. לעבוד עד שעה מאוחרת עובדים, לא רק כדי שההכנסה החדשית תגדל, אלא לפעמים יש צורך לעמוד בהתחייבויות. ולפעמים ההכנסה הזו דרושה לשעורי עזר , טיפולים פארא רפואיים לילדים ועוד. אין כאן נוסחת חומרנות קבועה... נראה לי , שהעמדת הדברים היא מעט בצורה של שחור ולבן. ילדים לובשי נייק --> מכאן נובע הורים חומרניים, מזניחים, עובדים עד שעה מאוחרת. ילדים חומרניים-->> מכאן נובע שההורים אינם מדברים, אינם דואגים לבילויים משפחתיים וכו´. הבעיה היא החברה החומרנית בה אנו חיים! והמחשבה שתוכל לשנות את זה, לא נראית לי בשלב זה ריאלית.
 

גולדי2002

New member
היא נחשבת לא ריאלית כי אנשים

פוחדים משינוי. מה זה החברה החומרנית? אנחנו החברה החומרנית. ואם אנחנו נתחיל לשים לב לדברים האלה אז דברים יתחילו לזוז. הדברים שציינתי מקודם לקוחים מהתבוננות אישית במשפחות אם בחנויות שעבדתי בהן כמוכר, או במרכזי קניות, בשווקים, ברחוב, באוטובוס, בבתים הפרטיים שלהם, תוך התבוננות במשפחה שלי, בארץ ובחו"ל. והמסקנות, איך לאמר, לא ממש מעודדות. בכל מקום אני רואה בני נוער מתייחסים בזלזול מופגן להורים, וכשהם לא מוכנים לקנות להם דבר כזה או אחר הם ממש מגיבים בצורה מגעילה. בחנות שאני עובד בה כעת בקיץ שעבר כשאמא של ילדה אחת לא הסכימה לקנות לבת שלה יומן מסוים הילדה צעקה עליה: "יאללה לכי לא רואה אותך ממטר". זו דוגמה אחת, אך יש לי עוד מלא כאלה. המצב כפי שהוא נראה היום לא מעודד אך בהחלט בר שיפור, וזה מצריך מכל אחד ואחת מאיתנו תשומת לב ונכונות. מדובר כאן באיכות החיים שלנו. אם הרעיונות שלי נשמעים תמימים זה בגלל שנהיינו ציניים וכל מי שמנסה להאיר את עינינו ולהתריע על בעיה נחשב כתמים. וחבל. אני באמת חושב שיש לנו האפשרות לשפר את המצב. אלא אם נוח לכם ככה. אפנה מאמר זה גם לפורום הורים לילדים ביסודי ונראה מה הם חושבים. יומטוב לכולם גולדי
 

AYELET1

New member
ואולי גם אנחנו,

לאור נסיונינו י, יכולים להאיר את עיניך?...
 

גולדי2002

New member
אשמח לשמוע את דעתכם

ןלקבל מנסיונכם, כל עוד הדבר ייעשה בצורה עניינית ובלי ירידה לעלבונות. לא באתי הנה בשביל להאשים אף אחד ולהגיד לכם שאתם לא בסדר, אלא להתריע על בעיה (מחלה יותר נכון) שקיימת היום ושצריך לתת עליה את הדעת. לא אמרתי שיש להשליך על תרבות הצריכה את כל תחלואי העולם המערבי אבל להבין שיש לה משקל בלא מעט בעיות חברתיות כיום. ועוד לא התחלתי לדבר על נושא האנורקסיה והבולמיה, או שאולי לא כדאי גם להתחיל.
 

AYELET1

New member
הפעל מנוע חיפוש ותצא שהדבר דוסקס

עד כדי גרון ניחר ממש
 

vered4

New member
לגבי ילדים בפירסומות

נכון שממש מגוחך, איך שמנסיםליצור סטייל כזה. כמו למשל בפירסומת של השניצל, שהילדים הולכים ומתנהגים בצורה כזו "קולית". מה זה מטופש
 

bimbo.

New member
אותי מעצבן השילוב המסיבי

של ילדים בפרסומות. אני פשוט לא מבינה את ההורים. הרי להוציא מאדם, ובעיקר מילד, את הפוזה הרצויה. יש צורך בלפחות יום שלם של צילומים בחום הזרקורים ובקבלת הוראות מאנשים זרים, ולחזור אלף פעם על אותן פעולות. זה מתיש, מייגע ולא מתאים לילדים. נכון שלכסף יש כאן מה לומר, ולתהילת עולם גם כן (זה מה שההורים חושבים). מסכימים איתי???
 

bimbo.

New member
גולדי, הרעיונות שלך נשמעים ../images/Emo2.gif

נפלא, אבל הם תמימים, ולא מתאימים לתקופה שלנו ולא למתבגרים. בנוסף לכך, משום מה קיים אצל ילדינו כבר מגיל אפס (אצל רובם בכל אופן), זלזול בערכים כמו איכות הסביבה, לדוגמה. נראה לך שהם יתחילו להפריד בין נייר לפלסטיק לזכוכית או סוללות? הכל יאללה לפח (אם הם בכלל מוכנים להוריד את הזבל
) הם לא רוצים לשבת מול הפרסומות ולנתח אותן. הם רוצים להיות כמו הדמויות המשתקפות על המסך ולהרשים את כל העולם. ולפני הכל - לא להיות יוצאי דופן. כי אז הם יזכו ללעג וישארו מחוץ למעגל. יש למצוא פתרונות רלוונטיים יותר (לי אין שום פתרון), אם כי אני לא מאמינה שיש דבר כזה.
 
מציעה -סרט אמריקאי מ1960

אני מתייחסת פעם אחת לכל המסה הארוכה שלך- ואשתדל להתקצר לחלוטין. קודם כל אני מגדלת את ילדיי באווירה לא חומרנית ,בסביבה לא חומרנית ובגישה לא חומרנית. מעולם לא עלה בביתי הנושא של האופנה או המותג. בילוי בקניון,אינו בילוי בכלל(אלא אם הולכים לסרט והקולנוע נמצא שם)ואני לא מפרידה אשפה כי הרשות המקומית שלי לא עושה את ההפרדה הזו. (בעבר כאשר הייתה במקום אחר בו גרתי, אז אכן עשיתי את הנדרש). אנחנו אוכלים מדי יום ארוחת משפחתית(טוב, לא מדי יום, ולא עם כולם,אבל 4-5 פעמים בשבוע) ברור שבזמן הארוחה אין ציפיה בטלוויזיה. אז די נמאס לי להראות לך שאפשר גם לחיות אחרת ולא "לא רואה אותך ממטר " כשלא קונים לילד דבר מה. אבל מכאן ולראיה הלגמרי דיכוטומית של "טוב ורע" של רכושנות וחומרנות כערך הפוך למשפחתיות? מה הקשר? ומאיפה הרעיון (האווילי אפילו) להתבוננות משותפת בפרסומת הטלוויזיה, אפשר להעביר מסרים על משמעות הפרסומת ותרבות הצריכה בלי להביו בכל הזבל הזה ועוד יחד כולם. אני אבל קוראת מתוך הדברים שלך, מצוקה של נער מתבגר (גם אם אתה בן 22 אתה עדיין נער בעיניי), ששם את הדברים בשני סלים. הורים עובדים, גם שעות רבות כי יש צורך בכך, לא בשביל תרבות הצריכה דווקא, אלא לעלות החיים שנדרשת במדינתנו היקרה . כדי לשלם שכר לימוד, אוניברסיטה , לרכוש דירה וכן הלאה. אז –השפוטיות שלך וההצגה של "הורה מעניק" כהורה שנמצא עם הילד (מושג תיאורטי כמובן, כי קיים הבדל מהותי בין נער בו 16 וילד בן 7), זה מה שגורם ל"תחושת ריקנות ודכדוך " וכל היתר. כל המשפחה יושבת מול הפופ קורן וצופה בערוץ המדע, ביום החופשי של ההורים מהעבודה(שהרי הם לא צריכים כבר לעבוד כל כך כי לא קונים בקניון), וזאת אחרי שערכו טיול ברמת הגולן, רצוי ברגל כדי לא לזהם את הסביבה בעשן המכוניות, ואחרי שהבן הבכור חזר מהפעילות הברוכה שלו במרכז הקהילתי למען קשישי העיר. ואם לא הייתי יודעת שאני ב2002 –ישראל ,הייתי חושבת שהוציאו אותך מסרט אמריקאי שחור לבן של שנות השישים. אגב, אין צורך שתטרח לענות ולהסביר את העמדה שלך ביתר פירוט. הבנתי אותה לאורך לרוחב ובאלכסון. ובחוסר נימוס מופגן,אני חושבת שהפורום הזה נועד להורים למתבגרים. יש לי מספיק מהמודלים האלו שיודעים "מה טוב עבורנו" ו"איך צריך לנהל את המשפחה/מדינה/עולם" גם בבית. ותודה שטסת אל על.
 
למעלה