היי לכולם ../images/Emo140.gif
פעם ראשונה שלי פה, והחלטתי ליפול עליכם עם משהו כבד שיושב עלי כבר כמה זמן. נראה לי שבגלל שזה פורום רוחני אתם תבינו את זה. אז ככה: בזמן האחרון לא עוזבת אותי המחשבה: מה הייעוד שלי בחיים? ברור לי מאד שזה לא למכור צעצועים. גם לא להתקדם בעבודה, לא להיות ביג בוס ולא לצבור עוד כסף ורכוש. גם לא להיות ראש ממשלה או איזה מישהו חשוב. אז מה זה כן? אין לי מושג. וזה טוחן לי את המח. היתה תקופה שחשבתי שהייעוד שלי הוא לעזור לבעלי חיים, ועשיתי כל מה שיכולתי בשביל למלא אותו. התנדבתי ב"אנונימוס", ניהלתי את פורום זכויות בעלי חיים, עשיתי דוכנים, החתמתי על עצומות, שכנעתי אנשים להפסיק לאכול בשר, עזרתי בכל דבר שביקשו מני. שנה וחצי אחרי זה הבנתי שגם זה לא הייעוד שלי (או שכן ואני מתרחק ממנו) ועכשיו אני שוב מחפש אותו. לפני שלוש שנים הייתי אצל מישהו שקורא בכף היד ובאותיות. הוא אמר לי שהייעוד שלי הוא לטפל באנשים, לעזור להם. והוא אמר לי בדיוק איך זה ייראה. אמרתי לו בסדר, אבל חשבתי לעצמי: בשביל זה יש מספיק אנשים, לא צריכים אותי. אין איזה משהו אחר? אפשר להחליף את הייעוד עם מישהו שלא רוצה את שלו? לפני כמה ימים קראתי שוב את "האלכימאי", וחשבתי לעצמי: אולי גמני צריך לעזוב הכל ולצאת למסע כזה. אולי גם לי מחכה איזה אוצר. הספר, שכשקראתי אותו בפעם הראשונה בכיתי, סחף אותי שוב ושוב עורר בי את המחשבה הזאת, שלא מרפה: מה אני אמור לעשות עם החיים שלי? הרבה פעמים בחיי תכננתי תכניות לגבי העתיד שלי, והיו פעמים שראיתי אותו ממש ברור לי. הרבה פעמים התכניות התחלפו, בהתאם לעונה, לשנה, לגילי ולמצב רוחי. איך אומרים? האדם מתכנן תכניות וה` צוחק עליו מלמעלה. אני עדיין מתכנן. כנראה שאלך ללמוד הדרכת טיולים. זה מה שאני הכי אוהב לעשות, לטייל, אז למה שלא ישלמו לי על זה? ועוד ללמד אנשים אהבת והכרת הארץ, אז איזה ייעוד יותר טוב מזה? ואולי גם זה לא? כמובן שלנסות צריך, אחרת לא יודעים, אבל אני ממשיך בתהיותיי לגבי מה התפקיד האמיתי שלי פה. בשביל מה באמת אני פה, ומה עלי לעשות. זה לא קל להתמודד עם השאלה הזאת. יש לה משקל, היא תופסת מקום בראש. קשה להתמודד אתה. אני יודע דבר אחד: שברגע שאמצא אותו, אם בכלל, אעשה כל שביכולתי למלא אותו. לפי דעתי לא הרבה אנשים יודעים מה הייעוד שלהם בחיים ובמקום לחפש אותו עושים כל מיני דברים אחרים שנראים חשובים אך הם לא, ובגלל שהם לא ממלאים אותו הם לא מאושרים. אני לא רוצה לחיות באשליה. תנו לי את הדבר האמיתי. את הסיבה שלשמה אני כאן. אני יודע שלא להרבה אנשים יש כח לחשוב על זה, בטח לא בקיץ, כשהחום מאדה את מעט התאים האפורים שעוד נשארו, אבל אי אפשר לגרש את המחשבה הזאת. לפני כמה ימים שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. עצמי ענה לי תשובה מתחכמת: הייעוד שלך הוא לעזור לאנשים אחרים למצוא את הייעוד שלהם. מזתומרת? אז איך זה מסתדר לי? אם אראה את האחרים מתקדמים, נהיים אנשים חשובים, עושים דברים גדולים, מצליחים בחיים, משיגים את כל מה שרצו, ואני אמשיך לעשות את אותו דבר ולהיות באותו מקום, מה השגתי בעצמי? מה אני קיבלתי מזה? תחושת סיפוק? לא יודע. האמנם? ייעוד מעפן קצת, לא? ואולי גם זה לא. הייעוד שלי. אז מה כן, God damn it? מקווה לקבל תשובה לשאלה הלוחצת הזאת. גם ככה חם לי מדי בכדי לחשוב ואני מנסה לשמור על מעט התאים האפורים שעוד לא התאדו בשמש, אז עכשיו יש לי גם את היציקה הזאת על הראש. יש תשובה לשאלה הזאת? ואולי בכלל כדאי לי להמשיך במה שאני עושה, וכמו שחבר שלי אומר: Ignorence is a bliss? ומה אתכם? שאלתם את עצמכם פעם את השאלה הזאת? ומה עצמכם ענה לכם?
פעם ראשונה שלי פה, והחלטתי ליפול עליכם עם משהו כבד שיושב עלי כבר כמה זמן. נראה לי שבגלל שזה פורום רוחני אתם תבינו את זה. אז ככה: בזמן האחרון לא עוזבת אותי המחשבה: מה הייעוד שלי בחיים? ברור לי מאד שזה לא למכור צעצועים. גם לא להתקדם בעבודה, לא להיות ביג בוס ולא לצבור עוד כסף ורכוש. גם לא להיות ראש ממשלה או איזה מישהו חשוב. אז מה זה כן? אין לי מושג. וזה טוחן לי את המח. היתה תקופה שחשבתי שהייעוד שלי הוא לעזור לבעלי חיים, ועשיתי כל מה שיכולתי בשביל למלא אותו. התנדבתי ב"אנונימוס", ניהלתי את פורום זכויות בעלי חיים, עשיתי דוכנים, החתמתי על עצומות, שכנעתי אנשים להפסיק לאכול בשר, עזרתי בכל דבר שביקשו מני. שנה וחצי אחרי זה הבנתי שגם זה לא הייעוד שלי (או שכן ואני מתרחק ממנו) ועכשיו אני שוב מחפש אותו. לפני שלוש שנים הייתי אצל מישהו שקורא בכף היד ובאותיות. הוא אמר לי שהייעוד שלי הוא לטפל באנשים, לעזור להם. והוא אמר לי בדיוק איך זה ייראה. אמרתי לו בסדר, אבל חשבתי לעצמי: בשביל זה יש מספיק אנשים, לא צריכים אותי. אין איזה משהו אחר? אפשר להחליף את הייעוד עם מישהו שלא רוצה את שלו? לפני כמה ימים קראתי שוב את "האלכימאי", וחשבתי לעצמי: אולי גמני צריך לעזוב הכל ולצאת למסע כזה. אולי גם לי מחכה איזה אוצר. הספר, שכשקראתי אותו בפעם הראשונה בכיתי, סחף אותי שוב ושוב עורר בי את המחשבה הזאת, שלא מרפה: מה אני אמור לעשות עם החיים שלי? הרבה פעמים בחיי תכננתי תכניות לגבי העתיד שלי, והיו פעמים שראיתי אותו ממש ברור לי. הרבה פעמים התכניות התחלפו, בהתאם לעונה, לשנה, לגילי ולמצב רוחי. איך אומרים? האדם מתכנן תכניות וה` צוחק עליו מלמעלה. אני עדיין מתכנן. כנראה שאלך ללמוד הדרכת טיולים. זה מה שאני הכי אוהב לעשות, לטייל, אז למה שלא ישלמו לי על זה? ועוד ללמד אנשים אהבת והכרת הארץ, אז איזה ייעוד יותר טוב מזה? ואולי גם זה לא? כמובן שלנסות צריך, אחרת לא יודעים, אבל אני ממשיך בתהיותיי לגבי מה התפקיד האמיתי שלי פה. בשביל מה באמת אני פה, ומה עלי לעשות. זה לא קל להתמודד עם השאלה הזאת. יש לה משקל, היא תופסת מקום בראש. קשה להתמודד אתה. אני יודע דבר אחד: שברגע שאמצא אותו, אם בכלל, אעשה כל שביכולתי למלא אותו. לפי דעתי לא הרבה אנשים יודעים מה הייעוד שלהם בחיים ובמקום לחפש אותו עושים כל מיני דברים אחרים שנראים חשובים אך הם לא, ובגלל שהם לא ממלאים אותו הם לא מאושרים. אני לא רוצה לחיות באשליה. תנו לי את הדבר האמיתי. את הסיבה שלשמה אני כאן. אני יודע שלא להרבה אנשים יש כח לחשוב על זה, בטח לא בקיץ, כשהחום מאדה את מעט התאים האפורים שעוד נשארו, אבל אי אפשר לגרש את המחשבה הזאת. לפני כמה ימים שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. עצמי ענה לי תשובה מתחכמת: הייעוד שלך הוא לעזור לאנשים אחרים למצוא את הייעוד שלהם. מזתומרת? אז איך זה מסתדר לי? אם אראה את האחרים מתקדמים, נהיים אנשים חשובים, עושים דברים גדולים, מצליחים בחיים, משיגים את כל מה שרצו, ואני אמשיך לעשות את אותו דבר ולהיות באותו מקום, מה השגתי בעצמי? מה אני קיבלתי מזה? תחושת סיפוק? לא יודע. האמנם? ייעוד מעפן קצת, לא? ואולי גם זה לא. הייעוד שלי. אז מה כן, God damn it? מקווה לקבל תשובה לשאלה הלוחצת הזאת. גם ככה חם לי מדי בכדי לחשוב ואני מנסה לשמור על מעט התאים האפורים שעוד לא התאדו בשמש, אז עכשיו יש לי גם את היציקה הזאת על הראש. יש תשובה לשאלה הזאת? ואולי בכלל כדאי לי להמשיך במה שאני עושה, וכמו שחבר שלי אומר: Ignorence is a bliss? ומה אתכם? שאלתם את עצמכם פעם את השאלה הזאת? ומה עצמכם ענה לכם?
