אני אנסה לתת לך עצה מהחיים שלי.. ../images/Emo91.gif
טוב.. אז אני הייתי שם, איפה שאת נמצאת היום.. אני גם ידעתי והרגשתי שהצבא לא רק לא בשבילי אלא עלול להזיק לי בצורה רצינית. למרות "שלמזלי" היו לי כל מיני בעיות בריאותיות שלבסוף נתנו לי פטור, עדיין זאת היתה הבחירה שלי להעדיף לתרום בדרך אחרת. ולא רק שהיום אני גאה ושמח בהחלטה הזאת שלי, אני לא מתחרט עליה לרגע אחד!! בחיים שלי עשיתי מספיק החלטות ובחירות שהיו כדי לרצות אחרים, גם אם בגלל זה סבלתי במשך שנים רבות.. ומאוד סבלתי. אבל אולי ככה למדתי לבסוף לעמוד על שלי. כמו כל דבר בחיים, לא כל דבר מתאים לכולם, זה שבמקרה נולדנו בישראל שחובה להתגייס לצבא מבחינה חוקית, ממש אבל
ממש! לא אומר שאנחנו חייבים לעשות זאת! זאת למזלנו הרב לא מדינה טוטאליטרית ואנחנו לא בסין או קוריאה הצפונית. אני כמובן מאוד לא מסכים עם זה שאנשים לא רוצים לתרום שום דבר לחברה ולא מתגייסים מסיבה אנוכית בלבד, אבל אני גם אקבל יפה מאוד את אלו שעושים את זה, כי לכל אחד בכל זאת זכות בחירה! אבל אני רואה שגם את לא רוצה סתם לשבת בבית ואת רוצה לתת ולהתנדב בכל זאת. אני למשל התנדבתי בכל כך הרבה מקומות שאני חושב שנתתי מעל ומעבר, להרבה אחרים שהלכו לצבא רק מתוך חובה והיום הם ממורמרים וחושבים שמותר להם הכל. כל אלו שכועסים עליך או נותנים לך ביקורת הם בדיוק אותם אנשים שהלכו כי "הכריחו אותם" אם זה במודע או לא, הם לא עשו את זה בלב שלם, אחרת לא היו כועסים עליך, אלא פשוט היו אומרים לך: "חבל, החמצת הזדמנות טובה ללמוד על עצמך ולתת.." אבל גם אז, חשוב שתזכרי שיש לך את החיים שלך ורק את מכירה את עצמך! אולי כמוני החיים שלך מובילים אותך לכיוונים אחרים. ובאמת, כמה כבר תתרמי לצבא בתור פקידה? לעומת בת שירות לאומי שאני יודע טוב מאוד עד כמה הן תורמות למדינה הזאת. אני חושב שבנות השירות ממש מחזיקות את המדינה על הרגליים- בזכות הלב שלהן..
נכון שחשוב להגן על המדינה, ואת רוצה לעשות להורים שלך נחת, אבל עם כל הכבוד להם, אם הם באמת רוצים להיות הורים טובים- הם צריכים ללמד אותך לעמוד על מה שאת מאמינה בו, להאמין בעצמך ובעקרונות שלך ולדעת שכל מה שאת בוחרת הוא בסדר! אפילו אם נגיד תחשבי שעשית טעות, לפחות הלכת עם הלב שלך. כי עצם ההליכה עם הלב זהו השיעור החשוב ביותר! מחשבות משתנות כל הזמן, אבל הלב לא טועה! ושאני מדבר על הלב אני מדבר על הנשמה שלך, לא סתם רגשות ורצונות חולפים.. אז בקיצור לסיים את הנאום הארוך הזה.. כמו שהאחרים אמרו את זה לפני בצורה מאוד יפה, פשוט תלכי עם הלב שלך, תאמיני בעצמך.. וזהו זה! האחרים הם לא את! הם לא אלו שיסבלו במשך שנים רבות, הם לא אלו שישארו לבד עם עצמם ועם הכעס והביקורת העצמית שלא עשית מה שאת רצית לעשות.. לכל אחד יש את החיים והדרך שלו, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתמוך ולעודד זה את זה.. אני חושב שאת לא צריכה יותר להתייעץ ולבקש עצות מאחרים כי לפעמים הם רק יכולים להזיק. הגיע הזמן שתפסיקי לפקפק בעצמך ופשוט לכי על זה!
שירות לאומי זה דבר נפלא! ובכלל לא צריך להתבייש בזה.. ההיפך! לפי דעתי זה תורם לא פחות ואפילו יותר! ודרך אגב, אפיול שירות לאומי הוא לא חובה.. אפשר להתנדב ולתרום בכל כך הרבה דרכים אחרות. אבל אל תעשי את זה רק כדי שלא "יגידו עליך דברים" ויתנו לך ביקורת.. אם את רוצה לתרום ולתת מעצמך, תעשי את זה מכל הלב וכי את רוצה, לא בגלל שאת מרגישה שאת "צריכה" לרצות מישהו או את המדינה.. כי אז את מי בדיוק את מרצה? את כבר בסדר כמו שאת- לא משנה מה תבחרי! אם אלוהים נתן לו זכות בחירה, הוא כנראה ידע מה הוא עושה.. תאמיני בזה שאלוהים הוא בתוך הלב שלך..
מה שאת רוצה מכל הלב- זה מה שנכון לך. המון אהבה ובהצלחה! גיל
(שגם אין ממש אפשרות לצאת ממנו מתי שרוצים) מלחיץ אותי בטירוף. אז המון המון קוראים לי משתמטת.למרות שאני רוצה לעשות שירות לאומי שזו גם תרומה למדינה,לא פחות מצבא. ואני פתאום מוצאת את עצמי שוקלת ללכת לצבא. לא כי אני רוצה,לא כי אני מרגישה לנכון.
אלא כדי לרצות את האחרים,כדי להיות "בסדר".או לפחות מה שהם מגדירים כ"בסדר" המ..
אשמח אם לא יהיו דעות אישיות על הצבא כי זה גם ככה נורא קשה. הבעיה האמיתית היא שאני מאבדת את מי שאני,והופכת להיות בנאדם שעושה בחירות.ששותק כשמדובר בדעות שלו,כדי שלא יבטלו אותו. כי אז אני מרגישה חלשה,חסרת ביטחון...
למגיבים.
תאמיני לי
