בא לי להוציא עלייך את כל העצבים שלי
והרי איבחון קצר על דמותה של ענבר הפ33ה, עפ"י מה שהצלחתי לקלוט ממנה עד כה: את ילדה מעוררת רחמים, חסרת כישרון שרואים שהיא בכלל לא מתאמצת. את בטח לא קראת את הארי פוטר כי את איטית מדי בשביל זה, אלא רק ראית את הסרט ובטח גם בדיבוב לעברית. החיים שלך סובבים סביב ערוץ "ויוה" ו"ערוץ הילדים", עודד מנשה מיכל ינאי וקלסרים ורודים עם הדפסים של בריטני שפיכס ושאר בלונדיניות. את ודאי יצור נמוך ושמנמן בסביבות כיתה ג´-ד´, וההורים שלך מפנקים אותך כל הזמן וקונים לך כל מה שאת מבקשת. וכמובן שאת מבקשת הרבה, או-הו הרבה. חולצה של "לגעת באושר" כמו של נופר, וסורק חדש, צבעוני ומעוצב כמו של שרית, וכסף ללכת ללונה פארק וכמובן לשופינג רצחני, ולסרט+המבורגר כל שבוע עם החברות הקטנות שלך. ומה לך ולמצב החשבון של ההורים שלך בבנק? למה בכלל אכפת לך מזה? לאאאה. וכבוד, את נותנת להורים שלך? ובכן, רק כשהם עושים מה שאת אומרת להם. ברגע שאת שומעת "לא" את ´לא אוהבת אותם יותר´. כאילו הם חייבים לך משהו. והם תמיד חייבים להסיע אותך לכל מיני מקומות, ולכבס ולבשל ולעשות ספונג´ה ואפילו לקפל לך את הבגדים ולסדר את החדר שלך, בזמן שאת יושבת עם הרגליים למעלה וצועקת על אמא שלך שלא תסתיר לך את הטלוויזיה - יש היום "גמר ששטוס". ואת יושבת שעות על גבי שעות על הטלפון שלך, ואומרת: "אבאאאא! כאילו דה!" או שאת בכלל בסלולרי, כי הרי מה ההבדל בין טלפון רגיל לסלולרי? סה"כ סלולרי עולה יותר. אבל סלולרי זה גם מגניב ואופנתי יותר, אז כמובן שתשתמשי בו בכל הזדמנות שרק תהיה לך. וזה לא יהיה סתם פלאפון, זה יהיה כזה עם אפשרות להחליף פאנלים, וכפתורים ועם כזה צעצוע על האנטנה ונרתיק קטן מבד, בצורת צפרדע. ועם צלצול של איזה שיר של שאקירה, ומשחקים כמו סנייק וזיכרון וכל זה. אין סיכוי שלא יהיה לך את כל זה - כי ההורים שלך הרי נותנים לך כל מה שאת ברב חוצפתך דורשת מהם, כי הם אוהבים אותך ולא רוצים שתשנאי אותם. את חרא של ילדה! ולצערי יש כל כך הרבה כמוך. פשוט, חבל!!! והדוליז שלך נראות כמו תחת. רואים שלא נקפת אצבע.