לא בדיוק,

ספידוש
אין קשר בין המצאותם של שני בני זוג יחד, לבין החלמת מערכת היחסים. שכן מערכת יחסים, כל מערכת יחסים, משקפת את מערכת היחסים שלנו עם האחדות המוחלטת. על מערכת היחסים לעבור החלמה בכל מקרה. גם אם ישנו פירוד בין בני הזוג. שאם לא כן, יחזור הדפוס על עצמו שוב ושוב, עד שתגיע התובנה.היחסים המוחלמים, הם אותם יחסים מיוחדים שהתודעה המוחלטת הזמנה אל תוכם. התודעה המוחלטת (השכינה), זוהי נוכחות של הכוח האלוהי, השוכן בתוכנו. התודעה, אשר אינה מוגבלת על ידי תחושת הנפרדות. זהו היבט של העצמי, המאוחד בשלמות עם האחדות המוחלטת. אין היא מושפעת על ידי השכל ועל ידי תפישות והגדרות. היא מעין מתורגמנית, המתרגמת בין האחדות המוחלטת (האלוהים) לבין העצמות המודעת (האני האוניברסלי המושלם), החווה את תחושת הנפרדות (האגו). היא מסוגלת להבין את שני העולמות. את ``עולם האלוהים`` ואת ``עולם האגו``. זוהי האנרגיה אשר אליה פונים כאשר רוצים להחלים את השכל שלנו. אהבה מוחלטת, קיימת בלב כל מערכות היחסים. מה שנותר, זה רק לחשוף אותה. יחסי אהבה קיימים על מנת לצרף שניים המכירים בשלמותם הפנימית, על מנת להכיר את מהות האהבה המוחלטת. כשם שתחושת הנפרדות מבקשת להגביל את התפישה שאנו תופשים את אחינו לגוף, כך רוצה התודעה המוחלטת (השכינה) להוריד את צעיף הנפרדות מעל עינינו ולאפשר לנו לראות את קרני האור הגדולות הקורנות מהם, שהן כל כך בלתי מגבלות, שהן מגיעות לאחדות המוחלטת. (לאלוהים) רק בתודעה המוחלטת (השכינה) טמונה המודעות למה שהאחדות המוחלטת אינה יכולה לדעת ולמה שאנו איננו מסוגלים להבין. תפקידה הקדוש של התודעה המוחלטת, הוא לקבל את שני הדברים גם יחד ועל ידי סילוק כל גורם של מחלוקת, לחברם לאחד. היא תעשה זאת משום שזהו תפקידה. הבה נעזוב איפוא את מה שנראה לנו בלתי אפשרי, לזו אשר יודעת שזה אפשרי בהכרח, כי זהו רצונה של האהבה המוחלטת. הבה נניח לזו שהוראתה היא מן האהבה המוחלטת, ללמד אותנו את המשמעות היחידה של יחסים. כי האהבה המוחלטת בראה את מערכת היחסים היחידה שיש לה משמעות, וזוהי מערכת היחסים שלנו אתה. מערכת היחסים המיוחדת, היא מעין איחוד, שהאיחוד סולק ממנו. תחושת הפירוד, מאמינה, שישנו ריק פנימי. מפני שאם יש נפרדות, ישנם גם צרכים שאינם ממולאים. כי רק בשלמות, לא חסר מאום. יחסי אהבה, אינם קיימים על מנת לצרף שניים שהם נכים מבחינה רגשית. כשאין אהבה, תחושת הפירוד מאמינה, שאילו הייתה אהבה, כל המכאובים היו נעלמים. אך אין אהבה, מלבד האהבה המוחלטת. אין קטיגוריות שונות של אהבה. האהבה היא בלתי מותנית ואינה משתנה עם ההשתנות של צורות חיצוניות, או נסיבות חיצוניות. חד היא אהבת אם לבנה, אהבה בין חברים או בין אוהבים. האהבה המיוחדת, היא ``אהבה עיוורת`` היא מבקשת לרפא כאב באמצעות תחליף, המצוי במחשבה, בחלום של התודעה. אולם יחסי אהבה, אינם בהכרח מסלקים את הכאב. רק הבנה, התחוורות וסליחה, מסלקים את הכאב. מפני שאלו הם הדברים המתקנים את התפיסה. תחושת הפירוד, מאחדת שניים, על מנת לחלוק את הריק, הכאב, הייאוש. תחושת הפירוד, אינה תרה אחר ``מישהו לאהוב``, היא מחפשת מישהו, שיסיר את תחושת האשמה ממנה. היא מחפשת שלא במודע, מישהו שבסופו של התהליך, היא תוכל להאשים. היא מחפשת את ההשתקפות שלה. וכאן מתקיים הצו: `` יגעת ולא מצאת !!!`` כשאין מעורבים במערכת יחסי אהבה, קל לשכוח את האתגרים שמערכת יחסים כזאת מציבה. מערכת היחסים תובעת כישורים בחמלה, קבלה ואהבה. ההכלה העצמית, מביאה את העצמות המודעת אל יחסים ישירים עם תחושת הנפרדות. אלו הם היחסים המוחלמים. זוהי היכולת להשתנות ולהחלים בפשטות, דרך הוויה של כל מה שמוגדר כאחדות. זוהי הכלה של הנוכחות המודעת- האחדות המוחלטת, האהבה המוחלטת. האהבה המוחלטת, מאחדת. בשמחה, בשלווה מוחלטת . מערכת היחסים היחידה שקיימת היא מערכת היחסים שלנו עם האחדות המוחלטת. עם אלוהים

L&L TALYA