הנה זה בא, שירה../images/Emo42.gif../images/Emo23.gif../images/Emo41.gif../images/Emo42.gif
שירה היקרה,
מה שאני כותבת כאן, כרגע, מיועד לא רק לעינייך בלבד, אלא גם לכל באי הפורום. את ההתייחסות הספציפית שלי למקרה שלך, נשאיר לתיבת המסרים. או לEMAIL- א-ב-ל מה שנכתב כאן, בהחלט מתיחס גם למקרה שלך. (בלי לפרט) קודם כל, אני מודה לך על הבטחון שנתת בי והנכונות שלך לשתף אותי ברגשותייך ותחושותייך. אני מאמינה שיש בך איזשהו רצון כן, להשתחרר מן העול שרגשות אלו גורמים לך. שנית, אוכל לומר לך, שלעתים קרובות, מערכות יחסים הן
´השיעור´ שלנו בה´ הידיעה. מערכות יחסים הן ההזדמנות הגדולה ביותר שלנו לצמיחה והתפתחות רוחנית. כשאנו חווים חוויות מתסכלות דרך מערכות יחסים ומתחילים לשאול את עצמנו למה זה קורה לנו, אנו מתחילים לחפש תשובות יותר מעמיקות. אהבה רומנטית, היא אחת מן ההטעיות רבות העצמה שיצרה תחושת הפירוד. החיפוש אחר בן הזוג המושלם, הוא אחת מ´חכמות הצל´ הגדולות של התודעה. החיפוש אחר בן או בת זוג מושלמים, מייצג "מערכת היחסים המיוחדת".
מיוחד= שונה, נבדל. תכונות אלו מאפיינות את תחושת הנפרדות. מערכת היחסים המיוחדת מנציחה את ההונאה העצמית ואת ההלקאה העצמית. הכוונה היא,
לקבל אהבה.אך בעצם מטפחים את השנאה העצמית, שנובעת מתחושת הפירוד. מבדידות. הכמיהה למצוא אדם "מיוחד", שישלים את החסר, היא פוגעת. מוליכה שולל. זהו החיפוש אחר הגאולה,דרך תחושת הפירוד. מערכת היחסים המיוחדת, היא תגובת הנגד של תחושת הפירוד, לעצם קיומה של עצמות מודעת. באמצעות תחושת הפירוד, אנו חשים בהימצאו של חלל עצום ריק מתוכן, מלא בכאב. הכאב נובע מההתכחשות לאהבה המוחלטת, השוכנת בפנים. בתוך כל אחד מאתנו.
אין אדם יחיד ומיוחד ביקום, שמסוגל למלא את החלל שנוצר מן הכאב הזה. מן ההתכחשות. התשובה לכאב הזה, היא התחוורות, התפכחות , ההבנה וההתגלות. כשמאמינים שמאוהבים במישהו, אין זאת למעשה אהבה. אלא רגש אשם !!! תחושת הפירוד, המתכחשת לאהבה המוחלטת, "סילקה את אלוהים מגן העדן". לכן ישנה תחושת אשמה. אמונה בפירוד. אמונה, שמישהו אחר, פרט לאחדות המוחלטת, יכול להשלים אותך ולהעיק לך שלווה. אמונה, שאת זקוקה לאדם אחר, על מנת להיות מושלמת. את מייחסת חשיבות רבה לאדם האחר. להעדפותיו, לדעתו עליה. בעוד שלמעשה, את כבר מושלמת מעצם טבעך. יחסי אהבה, אינם קיימים על מנת לצרף שניים שהם נכים מבחינה רגשית. כשאין אהבה, תחושת הפירוד מאמינה, שאילו הייתה אהבה, כל המכאובים היו נעלמים. האהבה המיוחדת, היא "אהבה עיוורת" היא מבקשת לרפא כאב באמצעות תחליף, המצוי במחשבה, בחלום של התודעה. אולם יחסי אהבה, אינם בהכרח מסלקים את הכאב. מערכת היחסים המיוחדת, היא מעין איחוד, שהאיחוד סולק ממנו. תחושת הפירוד, מאמינה, שישנו ריק פנימי. מפני שאם יש נפרדות, ישנם גם צרכים שאינם ממולאים. כי רק בשלימות, לא חסר מאום. השאלה שעולה מכך היא:
"כיצד ניתן למלא את הריק הזה?" "מה אפשר לקבל?"כשהשאיפה כאן, היא לנצל את הזולת על מנת למלא את הצורך המדומה, כפי שהוגדר על ידי תחושת הפירוד. תחושת הפירוד, מאחדת שניים, על מנת לחלוק את הריק, הכאב, היאוש. תחושת הפירוד, אינה תרה אחר "מישהו לאהוב", היא מחפשת מישהו, שיסיר את תחושת האשמה ממנה. היא מחפשת שלא במודע, מישהו שבסופו של התהליך, היא תוכל להאשים. היא מחפשת את ההשתקפות שלה. וכאן מתקיים הצו:
"יגעת ולא מצאת !!!" אך אין אהבה, מלבד האהבה המוחלטת. אין קטיגוריות שונות של אהבה. האהבה היא בלתי מותנית ואינה משתנה עם ההשתנות של צורות חיצוניות, או נסיבות חיצוניות. חד היא אהבת אם לבנה, אהבה בין חברים או בין אוהבים. אהבה מוחלטת, קיימת בלב כל מערכות היחסים. מה שנותר, זה רק לחשוף אותה. יחסי אהבה קיימים על מנת לצרף שניים המכירים בשלמותם הפנימית, על מנת להכיר את מהות האהבה המוחלטת. האהבה המוחלטת, כוללת את כולם בתוכה. לכן, אין אף אחד שהוא מיוחד, שונה, משום שאין איש נבדל מרעהו. לכן האהבה האינסופית מוענקת לכולם באותה מידה, (שאינה ניתנת למדידה). האהבה היחידה שבאמת משלימה אותנו- היא האהבה המוחלטת. שהיא נחלת הכל. כאשר מבינים את האחדות המוחלטת של שלימות תבונת היקום, אפשר להגיע לשלווה פנימית, כשאוהבים אהבה מוחלטת. כי אז, אוהבים את הכל. כלומר, מערכת יחסים, אמורה לשקף אהבה ללא תנאי. אהבה מוחלטת. שהיא אנרגיה של בריאה. יש לה איכות של יצירה. סוג של אחווה וידידות, שהן מעבר לשינויים החלים בסוגי מערכות היחסים המוכרות בעולמנו. רק הבנה, התחוורות וסליחה, מסלקים את הכאב. מפני שאלו הם הדברים המתקנים את התפישה. ולאחר כל ההסבר הארוך הזה על מהות מערכת היחסים הרומנטיים הקרוייה בפינו ´אהבה´, ברצוני להוסיף:
לאהוב זה לשחרר!
L&L TALYA *שירה, ההמשך יבוא מיד- במייל