היי חזרתי
ובנימה זאת אפרסם פה כמה שירים שכתבתי בהתחלה שהגעתי להודו ושהייתי במצב רוח לא מי יודע מה.... אבל כיום אני חושבת שאני קוראת שירים אלו שלמדתי משהו מהתקופה שהייתי שם והשכלתי והגעתי למסקנות נכונות לגבי החיים שלי ואיך אני רוצה שהם יהיו. אז להנאתכם.... אני חוששת שאני בן אדם רגיל כמו כולם לשכב פה ולמות בתוך הצער נעה יחד עם הימים בשביל כל דבר שאי פעם אמרתי וכל דבר שעשיתי נעלם ומת כמו שכל הדברים בסופו של דבר נגמרים ואהבות גדולות סופן להיגמר אני יודעת מה המשמעות שלי בעולם זה וחיי לא היו רגילים, מקוללים ומבורכים, עם זכיות והפסדים אומרים שהזמן מרפא והאם שמעת את המילים ששרתי? וזה בגלל אותו אחד שאהבתי כל הזמן האם אהבה יכולה להיות כ"כ מוטעית? וכמו שהכול מסתיים גם אהבות נגמרות ואני יודעת מה הייתה משמעותי בעולם זה ובראש שלי אני מרחפת מעל הכול, מעל העננים וכמה ילדים צוחקים שאני נופלת כי הם חושבים שאני אתקיים לנצח אבל אני יודעת בדיוק איפה אני ואני יודעת את משמעות הדברים ואני יודעת מהו המרחק עד השמש ואני יודעת מהוההד שנקרא אהבה ואני יודעת מהם הסודות בנשמה שלך ואני יודעת מהי ריקנות של נעורים ואני יודעת מהו בדידותו של הלב והעולם כולו נמצא בכף ידך והעולם מחובר ללבך ואת העולם כל כך קשה להבין וזהו העולם שאי אפשר לחיות בלעדיו וידעתי את הדממה של העולם ********************************************************************* ישנו הכעס, שאולי היה אמור להביע משהו, במיטה שכבתי כל הזמן מתה מעייפות, חולמת על אלו שנסעו רחוק מכאן. אתה אמרת להישאר, אמרת שאני לא לבד, האם זה כל הכעס? האם בכלל לא התכוונת לפגוע באף אחד? ושוב הייתי חולמת במיטה על כל אלו שנסעו, ואתה נשארת אותו הדבר, עלית למעלה כל כך מהר אבל גם נפלת כמו מלאך שיכור. היית כל כך קל, ונשכחת כל כך מהר ואתה היית הדרך לטעויות שלי. תפסתי את הגשם בידיים, מבעד לתיקרה המטפטפת מעל ראשי, יש ירח מלא עכשיו ואתה מזכיר לי את הטיפטוף הזה, והגשם ממשיך לנפול על ראשינו. שוכבת כאן על החוף וחולמת על הכול, חושבת עלייך ועל היום שלך, והעצים מצילים על כל הילדים שמשחקים בין הדפים הריקים שלך. והכעס לא נועד להביע משהו.... ובמיטה חלמתי על אלו שחיפשו אותך בכל מיני תחנות שאליהן הגעת במהלך דרכך. אבל שם עמדתי אוספת את השברים שלך, את רסיסי חייך, ואתה היית חוסר ההחלטה שלי, אין כבר ילדה קטנה...... ********************************************************************* לאסף שלי, לאחד שהוא אהוב לבי האחד והיחיד, גם כאשר הייתי שם בהודו הרחוקה, ליוית אותי במחשבותי, זיכרונך רדף אותי לכול מקום אשר הגעתי אליו וכף רגלי דרכה שם. אסף יקירי, שירים אלו מוקדשים לך, באהבה אין סופית ובגעגועים שלא נגמרים. אתה הוא המלאך שלי ששומר עלי למעלה, אתה כמו המלאך השיכור שלפעמים נוחת או נופל לו מן הענן שעליו הוא יושב. מלאך שלי....אני אוהבת אותך. מוקדש לזכרו של אסף גרוס 1974-1999 יהי זכרו ברוך
ובנימה זאת אפרסם פה כמה שירים שכתבתי בהתחלה שהגעתי להודו ושהייתי במצב רוח לא מי יודע מה.... אבל כיום אני חושבת שאני קוראת שירים אלו שלמדתי משהו מהתקופה שהייתי שם והשכלתי והגעתי למסקנות נכונות לגבי החיים שלי ואיך אני רוצה שהם יהיו. אז להנאתכם.... אני חוששת שאני בן אדם רגיל כמו כולם לשכב פה ולמות בתוך הצער נעה יחד עם הימים בשביל כל דבר שאי פעם אמרתי וכל דבר שעשיתי נעלם ומת כמו שכל הדברים בסופו של דבר נגמרים ואהבות גדולות סופן להיגמר אני יודעת מה המשמעות שלי בעולם זה וחיי לא היו רגילים, מקוללים ומבורכים, עם זכיות והפסדים אומרים שהזמן מרפא והאם שמעת את המילים ששרתי? וזה בגלל אותו אחד שאהבתי כל הזמן האם אהבה יכולה להיות כ"כ מוטעית? וכמו שהכול מסתיים גם אהבות נגמרות ואני יודעת מה הייתה משמעותי בעולם זה ובראש שלי אני מרחפת מעל הכול, מעל העננים וכמה ילדים צוחקים שאני נופלת כי הם חושבים שאני אתקיים לנצח אבל אני יודעת בדיוק איפה אני ואני יודעת את משמעות הדברים ואני יודעת מהו המרחק עד השמש ואני יודעת מהוההד שנקרא אהבה ואני יודעת מהם הסודות בנשמה שלך ואני יודעת מהי ריקנות של נעורים ואני יודעת מהו בדידותו של הלב והעולם כולו נמצא בכף ידך והעולם מחובר ללבך ואת העולם כל כך קשה להבין וזהו העולם שאי אפשר לחיות בלעדיו וידעתי את הדממה של העולם ********************************************************************* ישנו הכעס, שאולי היה אמור להביע משהו, במיטה שכבתי כל הזמן מתה מעייפות, חולמת על אלו שנסעו רחוק מכאן. אתה אמרת להישאר, אמרת שאני לא לבד, האם זה כל הכעס? האם בכלל לא התכוונת לפגוע באף אחד? ושוב הייתי חולמת במיטה על כל אלו שנסעו, ואתה נשארת אותו הדבר, עלית למעלה כל כך מהר אבל גם נפלת כמו מלאך שיכור. היית כל כך קל, ונשכחת כל כך מהר ואתה היית הדרך לטעויות שלי. תפסתי את הגשם בידיים, מבעד לתיקרה המטפטפת מעל ראשי, יש ירח מלא עכשיו ואתה מזכיר לי את הטיפטוף הזה, והגשם ממשיך לנפול על ראשינו. שוכבת כאן על החוף וחולמת על הכול, חושבת עלייך ועל היום שלך, והעצים מצילים על כל הילדים שמשחקים בין הדפים הריקים שלך. והכעס לא נועד להביע משהו.... ובמיטה חלמתי על אלו שחיפשו אותך בכל מיני תחנות שאליהן הגעת במהלך דרכך. אבל שם עמדתי אוספת את השברים שלך, את רסיסי חייך, ואתה היית חוסר ההחלטה שלי, אין כבר ילדה קטנה...... ********************************************************************* לאסף שלי, לאחד שהוא אהוב לבי האחד והיחיד, גם כאשר הייתי שם בהודו הרחוקה, ליוית אותי במחשבותי, זיכרונך רדף אותי לכול מקום אשר הגעתי אליו וכף רגלי דרכה שם. אסף יקירי, שירים אלו מוקדשים לך, באהבה אין סופית ובגעגועים שלא נגמרים. אתה הוא המלאך שלי ששומר עלי למעלה, אתה כמו המלאך השיכור שלפעמים נוחת או נופל לו מן הענן שעליו הוא יושב. מלאך שלי....אני אוהבת אותך. מוקדש לזכרו של אסף גרוס 1974-1999 יהי זכרו ברוך
