היי חדשה כאן

[ים של דמעות180]

היי חדשה כאן

לא כל כך חרדה חברתית כמו שמגדירים יותר ביישנית נגיד עכשיו עוד אחרי שקצת (בערך חצי שנה עשיתי טיפול) עכשיו קצת הורדתי במינון הפגישות רק פעם בשבועיים כי יש לי יותר ביטחון עצמי ודימוי עצמי סוג של..בגלל שאני בצבא אז ישר היה לי מלא חשיפות עוד בטירונות שלא יכולתי לשהות ליד אנשים זה פשוט מביא לי לרגשות לא טובים. גם תחושה של נחיתות וגם תחושה ששופטים אותי ביקורת וזה.פחד מדחייה אז בטירונות וגם אחר כך מלא זמן הייתי גם מרגישה פיזית רעידות וגמגום ככה שהטירונות הייתה גיהנום (כשרק התחלתי לעשות טלפונים בגלל שאיך לא אני פקידה ) וזה היה סיוט להתקשר לאנשים אך כמובן לא הייתי לי ברירה וטלפנתי אפילו שלא הבינו אותי בטלפון וכיום המצב טוב בתחום הזה. עדיין אני ואנשים זה לא סיפור אהבה

כמו שאומרים..תמיד יש תחששות שלי הקטע שאני לא רוצה ללכת לאכול בחדר אוכל כי יש שם מלא חיילים ואני לא רוצה בגלל שיש המון אנשים ישר המחשבה לי לא טובה ללכת לאכול ולשבת בשולחן עם כולם ושכולם יראו אותי אוכלת לועסת ובולעת זה פשוט מטריף אותי הקטע שאף אחד לא מבין אותי אני פשוט שונאת את זה, לפעמיים אני מרגישה שצוחקים עליי ( מישהו מזדהה ?)מצידי להיות מורעבת כי אני לא מרגישה בנוח אז לפעמיים האנשים מהמשרד אומרים לי ללכת לאכול אז אין לי ברירה אני הולכת לאכול אבל עדיין אין לי חשק לזה בגלל כל המחשבות והרגשות. מישו/ מישהי מזדהה איתי בתחום הזה איזה כיף שיש כזה פורום נהדר לביישנות וחרדה חברתית וכל מה שבסגנון

 

[ים של דמעות180]

מה ההבדל בין ביישנות לחרדה חברתית.?

יש הגדרות? אולי מאמרים איפושהם סתם מעניין אותי לדעת

 

[משוחרר19]

ההבדל בין ח"ח לביישנות

בנאדם ביישן לא אמור לחוות את הפחדים שבנאדם עם ח"ח חווה כמו למשל: רעידות, לחץ בחזה, כאבי בטן, קוצר נשימה, תחושת בריחה מאותו מקום וכד'. בנאדם ביישן יוכל להתמודד עם דברים הרבה יותר בקלות, בנוסף גם לא להימנע מסיטאציות חברתיות. ביישנות היא תכונת אופי לעומת חרדה חברתית ומצריכה טיפול מקצועי. בגדול רובם הסובלים מחרדה חברתית יהיו ביישנים ורגישים, רק בצורה קיצונית הרבה יותר. אבל זה לא אומר שאם יש בנאדם שהוא ביישן הוא יסבול מח"ח. ומצאתי את הקישור הבא - http://www.socialphobia.co.il/#anchor3 רשום שם את ההבדלים בין ביישנים לבין הסובלים מח"ח.

 

[נועה1984]

זה כמו תרגיל מספיכומטרי

חרד חברתית יכול להיות גם ביישן ביישן לא בהכרח יהיה חרד חברתית

 

[דיבבלעס1]

אממ...

המחשבה אצלי היתה שחרד חברתית *בהכרח* יהיה ביישן, וכן, בהחלט ברור שביישן לא בהכרח יהיה חרד חברתית... חרד חברתית *יכול* להיות ביישן? קשה לי קצת לחשוב על מצב שיש מישהו ח"ח שאיננו ביישן...

 

[נועה1984]

כן מה שכתבת זה התשובה הנכונה )

 

[ar29041]

פיכסומטרי אם כבר

 

[yanivShab]

תאכלס אין ממש קשר

ההבדל בין חרדה חרדתית לביישנות הוא כמו ההבדל בין תחושת הבושה לתחושת החרדה. אתה יכול להרגיש בושה בלי חרדה ולהיפך. בויקיפדיה כתוב: חרדה היא מצב פסיכולוגי או פיזיולוגי בו האדם חש אי שקט, בשל מתח ודאגה רבה מפני איום וסכנה ממשיים או דמיוניים, מודעיים או בלתי מודעים, שהוא חש חסר אונים מולם. בושה היא תחושה שלילית המתעוררת באדם וכרוכה באי נעימות מפני הזולת. הבושה קשורה לדפוסי חשיבה מסוימים ולתגובות פיזיולוגיות אופייניות - כגון הסמקה וגמגום. אבל נראה לי הגיוני שרוב האנשים שיש להם ח"ח הם גם ביישנים

 

[ar29041]

ברוכה הבאה!

נשמע ממש תסמינים קלאסיים של חרדה חברתית (חושבת שצוחקים עליך, קשה לך לאכול מול אנשים, רגשות נחיתות, רעידות). יצא לי להכיר אנשים שמרגישים בדיוק כמוך (אני גם ח"ח והולך לקבוצות טיפוליות).

 

[Lichy87]

ברוכה הבאה!

שמחה לשמוע שעברת טיפול ושאת מרגישה יותר ביטחון. אני לגמרי מזדהה עם עניין האוכל. התמודדתי עם אותו הדבר באוניברסיטה. הייתי כל הזמן אוכלת סנדוויצ'ים באזורים ריקים כדי שאף אחד לא יראה אותי אוכלת. לא הייתי מסוגלת לשבת בקפיטריה ולאכול ארוחת צהריים מלאה. בטח שלא לבד. אחרי שעברתי טיפול החלטתי "להסתכן" וללכת לבד לקפיטריה ולאכול שם ארוחה. איכשהו הצלחתי לקנות ארוחה, התיישבתי ליד שולחן, הסתכלתי מסביב (אף אחד לא שם לב לקיום שלי- שזה טוב) ואכלתי. הייתי בשוק! כי לא הבנתי ממה נלחצתי עד אותו רגע. אפילו לא הרגשתי חרדה. זו הייתה התנסות מוצלחת ונחמדה. בפעמים אחרות שאכלתי שם, אם טיפה הרגשתי לא בנוח, פשוט הרמתי את הראש שלי והסתכלתי על כולם מסביב. אפילו שיש שם המון אנשים, כל אחד עסוק באוכל שלו או בחברים שלו. שום דבר מסביב לא מעניין אותו. אותי זה מאוד הרגיע לראות שבעצם אף אחד לא מסתכל עלי ולא בוחן כל לעיסה שלי. אולי תנסי את זה גם. תלכי לחדר האוכל בגישה שזו משימה שאת נותנת לעצמך וצריכה לעמוד בה. תהפכי את זה לסוג של משחק אפילו. אולי גם תנסי לחשוב על המצב בהיגיון. את מגיעה למצב של רעב כי את פוחדת שאנשים יראו אותך אוכלת. אני יודעת שאת מודעת לחוסר ההיגיון. אבל תסתכלי על המשפט הזה כשהוא כתוב. אפילו תכתבי לעצמך ממה בדיוק את פוחדת בכמה משפטים. תחשבי על האנשים האלה שעולים לאוטובוס עם מנת פלאפל. זו דוגמה קיצונית לאכילה במקום ציבורי. חדר אוכל זה מקום שאמורים לאכול בו, יש שם הרבה אנשים שאוכלים, אין סיבה שיתמקדו בך מאחר ואת עושה את מה שכולם עושים. וגם, תדאגי לעצמך. למה את צריכה לסבול בגלל אנשים שאת לא מכירה? תנסי להבטיח לעצמך שאת לא מרעיבה את עצמך בגלל פחד חסר בסיס. זה לא שווה את זה.

 

[ים של דמעות180]

את צודקת אני לא ישקר

שזה פחד חסר הגיון חסר בסיס, אך אני מאמינה שלכל אחד יש פחד שלו וגם זה סוג של פחד אומנם די אידיוטי. כי כולם אוכלים( אני מזכירה את זה לעצמי כל פעם שאני אוכלת שם משהו) ושזה בסדר לאכול וגם אם אני שנייה נוזל לי טחינה זה לא נורא ואף אחד לא יצחק עליי. כנראה שקשה לי גם להתכנס במקום עם הרבה אנשים כי גם באירועים זה ככה ויש שם הרבה אנשים(חחיילים) אז אולי זה גם קושי. אני משתדלת כן לאכול שם לפחותקצת ולהתמודד עם זה . מזכירה לעצמי שאף אחד לא יהיה רע אליי ושאני הולכת לשם זה בסדר. תודה על התגובות