היי חברים

היי חברים

היי חברים, ?רציתי לעניין אתכם בבלוג חדש שפתחתי. זו רק ההתחלה. אז אם בא לכם להציץ, בכיף

[URL]http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=rules[/URL]
חוות דעת יתקבלו בברכה.....
 
תודה על התגובה

אני מאמינה שחופש זו דרך הסתכלות על הדברים. ואפשר לומר שמצאתי דרך חדשה להתבוננות. למשל - כשאין כללים אין חופש. רק אידיאל.
אבל אולי, באמצעות החוקים החדשים שלי אגיע לאידיאל, מי יודע?
שב"ש :).
 

ינוקא1

New member
מהו חופש ?

אני חושב שבגדול ההגשרה של חופש היא הגדרה "שלילית".
כלומר , אי אפשר להגיד מה הוא כן , אפשר להגיד רק מה הוא לא - הוא לא שעבוד.

ושעבוד זה לא רק לדברים חיצוניים , אלא גם לתכונות אופי , לתשוקות , לפחדים וכו'.

כאשר האדם "לא משועבד" , אז הוא חופשי.
 
אפשר

להגדיר חופש גם כך- חופש הוא מצב בו אתה משוחרר מכל התנגדות שהיא (מחסום) שיצרת במהלך חייך.
או
חופש - תחושת שביעות רצון מהמצב בידיעה שאתה שולט בו (יכול להיות לא שבע רצון, יכול להיות מאודדד שבע רצון). בעצם - חופש להחליט, חופש פעולה.
זה די אינדיבדואלי אני מניחה.. כל אחד וההגדרה שלו....
כשאני חושבת על חופש הקונוטציה חיובית. למה שלילית?
 

ינוקא1

New member
נתחיל מהסוף :

"הגדרה שלילית" זה לא אומר קונוטציה שלילית , זה אומר רק שאינני יכול להגיד מהו חופש בצורה "חיובית".

אני יכול להגדיר רק על דרך השלילה - אני יכול להגיד רק "מה החופש לא" , לא "מה החופש כן".

(בדומה להגדרה של האל לפי הרמב"ם. הרמב"ם אומר שאיננו יכולים להגיד "מהו האל כן" , אך אנחנו יכולים להגיד "מהו לא האל")

נגדיר חופש כ"חוסר שעבוד".

שעבוד למה ?
שעבוד לאנשים , שעבוד לחברה ולנורמות , שעבוד להרגלים והתמכרויות , שעבוד לתשוקות , שעבוד לפחדים , שעבוד לאשמה , שעבוד לגאווה , שעבוד לאכילה , שעבוד למין , שעבוד לאופי , שעבוד למחשבות טורדניות שונות .....

מישהו שלא משועבד לכל אלו , הוא חופשי.

לגבי ההגדרה שלך :
"חופש הוא מצב בו אתה משוחרר מכל התנגדות שהיא (מחסום) שיצרת במהלך חייך".

מבחינתי הגדרה זו איננה מדויקת , כי המחסומים לא נוצרו במהלך חיינו אלא המחסומים טבעיים עבורינו. החופש לא


תנסי למשל לדמיין מישהו שאיננו משועבד לכל מה שכתבנו למעלה :

שאיננו משועבד לתשוקות , פחדים , אשמה ואופי - למשל.
וכנ"ל איננו משועבד לחברה ולנורמות.

אין הרבה אנשים כאלו ! ולרובינו אפילו קשה לדמיין מציאות כזאת !

אבל רק זה אדם חופשי באמת.
(אם הוא עדיין אדם
)
 
העורך הודעות הזה לא עובד....

אז יש לנו בעיה בסיסית בהסתכלות. כי אני חושבת בדיוק את ההיפך, המחסומים נוצרו במהלך חיינו והחופש הוא טבעי. !!!!!!
כל מה שכתבת למעלה קיצוני.
אדם חופשי הוא אדם מאוזן.
תינוק בן שנתיים מצייר ציור ולא אכפת לו מה חושבים, אם זה יפה או לא. זו אומנות לשמה. כך הוא מתבטא.
נער בן 18 מצייר ציור ומקבל מטח ביקורות מהמורה שלו, צריך כך ופה להוסיף, ושל דני הכי יפה, וכמו של יוספה אל תעשו, ומפה מגיעים אשמה, פרפקציוניזם, חוסר ביטחון, מחשבות טורדניות ועוד מה שלא תרצה. אבל בטח שלא אומנות או יצירתיות.
איש בן 40 מגיע לפסיכולוג עם כל הצרות שלו והפסיכולוג מבקש ממנו לצייר ציור. הוא מבקש ממנו להשתחרר כמה שיותר. לנסות למצוא את הילד שבו. אולי שינסה לעצום עיניים ואז הציור יצא אמיתי. חחחחח האיש הזה איבד את עצמו אי שם עוד בשיעור אומנות, ושלא לדבר על אבא ואמא , והחברה שזרקה אותו.
טוב, אולי יכול לצאת משהו מהציור הזה...
הפואנטה היא, שלדעתי אדם חופשי הוא לא חסר פחד לגמרי, אני חושבת שזה יכול להיות מסוכן. זה בדיוק כמו לומר שאדם חופשי הוא אדם שבעל יופי אינסופי. הרי למה להיפטר רק מהשלילי? בוא ניפטר גם מהחיובי!! גם בחיובי יש רוע. למשל, נדיבות, יותר מדי יכולה לרוקן אותך. אהבה, יותר מדי, יכולה לעוור אותך, שלווה, תהפוך אותך לשאנן...וכו' אני יכולה להמשיך. גם אלה השתעבדויות.
לכן, איזון היא מילת המפתח, בכל רע יש טוב. בכל טוב יש רע. אדם חופשי מבחינתי הוא אדם מ א ו ז ן.
 

ינוקא1

New member
רק שימי לב


תינוק בן שנתיים הוא הכי משועבד מבחינה מסוימת - הוא תלוי לגמרי ברצונותיהם של סביבתו , ואין לו החלטה על כלום.
דווקא ככל שהתינוק גדל , הוא הופך לאדם עצמאי.

מה שכן , יש סביב התינוק "סביבה" סטרילית , שיוצרים עבורו הוריו שנותנים לו את ההרגשה שהוא "מרכז העולם" וכאילו הוא חופשי.
התינוק אכן חווה הרגשה של "חופש" וכאילו הוא יוצר את העולם שלו , הוא חווה סוג של "כל יכולות" (אומניפוטנטיות).
לדוגמה : הוא רעב , ופתאום מגיע השד שנותן לו חלב. בחוויה של התינוק , זה הוא ש"יוצר" את השד . ..
כך גם בשנות החיים הראשונות , מבחינת התינוק אבא ואמא הם "כל יכולים" והכי גיבורים וחשובים בעולם.

אך בשלב מסוים , חל מפגש עם המציאות , והאשליה הזו נשברת


ואז התינוק מגלה שהוא אינו חופשי , ואינו כל יכול , ושהוא לא מרכז העולם , ושגם אבא ואמא אינם כל יכולים.


עם זאת , למרות שזוהי "אשליה" , ההרגשה הראשונה הזו של החופש היא חיונית , כדי שהתינוק יצא בריא נפשית.
ההרגשה הזו של חופש וכל יכולות , יוצרים אצל התינוק מאגרים נפשיים חיוניים להמשך החיים.
סוג של "גן העדן האבוד".

(מי שדן בנושא הזה בהרחבה זה הפסיכולוג דונלד ויניקוט)
כך שזה אומנם נכון מבחינה מסוימת שהתינוק מרגיש "חופש" , אך זה לא שבאמת הוא אדם חופשי.
ההיפך - הוא מוגבל. הוא לא קובע לעצמו כמעט כלום.
אין לו בחירות ואין לו החלטות , וגם יכולתו להשפיע על המציאות מסביבו מאוד מוגבלת.
העצמי האמיתי שלו עדיין לא התגלה , הוא פשוט עדיין לא נפגש עם המציאות כפי שהיא (אלא רק דרך התיווך של הוריו שיוצרים לו סביבה מגוננת ) , ולכן החופש שהוא חווה כביכול זוהי אשליה.
זוהי אשליה חיונית וטובה מאוד לבריאותו הנפשית , אך עדיין אשליה.

החופש האמיתי מגיע רק אחרי מפגש עם המציאות.
רק אדם שנפגש עם המציאות כמו שהיא , ללא תיווך , ועומד מול אי וודאות יכול להיות חופשי.

והאמת היא שהחופש האמיתי הוא מצב לא אנושי : הוא אכן לא רק חופש מה"שלילי" , הוא חופש גם ממה שאנחנו קוראים "חיובי".
הוא מצב שחורג גם מגבולות ההבנה האנושית.
אך אפשר "להתכווין" אליו , וזה מקרב אותנו לשם.
 
נכון, יפה כתבת,


לכן בדיוק זה מאוד תלוי היכן בדיוק גדל כל תינוק. באיזה בית ועם אילו הורים.
ועוד דבר - המפגש עם אותה המציאות - לאן הוא לוקח אותך - האם למחשבות טורדניות, דיכאון, אשמה וחוסר שלווה מתמדת, או דווקא להתרגשות, כיף, והנאה, וציפייה למה יבוא עכשיו ואחר כך? זו שאלה מאוד חשובה!! וזו שאלה של חינוך סביבתי וגם חינוך עצמי.
התינוק ה"חופשי" (שמתי במרכאות, בשבילך), חי עם הורים לא חופשיים. ואת זה צריך לקחת בחשבון. כשהתינוק רוצה לשתות חלב, הוא יבכה קצת ואם לא יקבל הוא יבכה עד השמיים ויצרח ויעשה בלאגן עד!!!! שהוא יקבל ויהי מה! וכל ילד יצא שונה מחברו - תלוי בזמן שיקח לאמא לתת לו את החלב ובתגובה שלה. אתה יכול לעשות את ההקבלה הזאת גם לצעצוע חדש בחנות שילד רואה ומתלהב.
זה נכון שחשוב ללמוד להתמודד עם המציאות מולנו, אבל בשנים הראשונות יש את ההורים שנותנים את הדרך לכיצד להתמודד איתה. למשל הורים מגוננים מדי, נותנים דרך טובה לדעתך ? או הורים שעושים כל דבר בשביל הילד ומסכימים לו להכל...
על זה בדיוק דיברתי בפוסט שלי - ההבדל בין המציאות לאידיאל. אידיאל זה דבר לא חי. אפשר להיות משועבד למדיטציות ועולמות אחרים, או אפילו רק לאמונה מסויימת על עולם יפה וטהור או רק להאמין שאדם כזה או אחר הם מקסימים ומושלמים, אבל חייבים לדעת שהמציאות כל הזמן טופחת לנו על השכם להתעורר, והטפיחה הזאת באה לנו בסימנים של לחץ, חרדה, מחשבות ועוד ועוד, אלה יכולים להבריח אותנו לכל מיני דברים כמו סמים, אלכוהול, מין, קניות וכן!!! גם למדיטציה. מה שכתבתי אולי בקצרה בפוסט זה את ההבדל בין האידיאל למציאות, רק שצריך למצוא את האיזון בניהם. לא ללכת לשלילי ביותר אבל גם לא לחפש יותר מדי חיובי, כי מה לעשות? אנחנו לא חיים בגיהנום, אבל גם לא חיים בעולם שכולו דובוני אכפת לי. איזון , מילת מפתח שמביאה אושר.
 

ינוקא1

New member


חותם על כל מילה.


וולגבי המשפט שלך :
"המפגש עם אותה המציאות - לאן הוא לוקח אותך - האם למחשבות טורדניות, דיכאון, אשמה וחוסר שלווה מתמדת, או דווקא להתרגשות, כיף, והנאה, וציפייה למה יבוא עכשיו ואחר כך? זו שאלה מאוד חשובה!! וזו שאלה של חינוך סביבתי וגם חינוך עצמי."
יש משפט אצל קסטנדה שאומר דון חואן ומאוד אהבתי -
"אדם רגיל מפרש כל דבר חדש כברכה או קללה , אך לוחם רואה כל דבר חדש כאתגר".
 
כמו שרבים

מכירים את המושג "חופש" וכמו שאת כותבת זו "דרך הסתכלות".
אבל.
זהו חופש מוגבל ביותר.

חופש אמיתי קיים אך ורק כשאני משתחררים מכל הכבלים של החיים.
מכל עולם הגבולות.
התנסות מדיטטיבית אמתית היא הצורה היחידה של חופש אמתי.
שחרור מכל גבול שהוא.
בהתנסות הזו, גבול מאוד לוחץ בחיים הוא זמן.
אחרי ההתנסות, אין לנו מושג אם עבר שבריר של שנייה.
דקה.
שעה.
כל הנצח...

הגוף שלנו, גם הוא כובל מאוד מאוד .
מי לא היה רוצה לעשות דברים מופלאים עם הגוף.
בהתנסות הזו, לעתים קרובות, הגוף מתרחב ומתפשט עד כל קצוות היקום...
 
מכל עולם הגבולות

אהבתי את זה:) כשמגיעים לאיזון יוצאים מגבולות מחשבתיים.

אני חייבת לציין שאני מעריכה את תשובתך, ובעבר חשבתי כמוך, והאמנתי בכל מאוד ואף התנסתי בכך מספר פעמים ואכן החוויה עצומה עד מאוד, גם הזמן והמקום היו מושגים שהתעניינתי בהם מאוד לפני ההתנסויות, (מאוד מרתק) אבל... הסקתי את מסקנותיי, קיבלתי מה שרציתי לדעת, מיציתי את החוויה עד תום, וד"א, לא מזמן כתבתי שהחלטתי להפסיק עם מדיטציות לחלוטין. מהיום שהפסקתי, פתאום - תחושה של חופש.
 
מי שמתנסה

בחוסר גבולות, ולו לשבריר של שנייה, ב ח ו פ ש אמתי, רוצה את זה לתמיד.
הארה היא חוסר הגבולות הזה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
 
תשמע, אולי אם תוכל להסביר לי

למה אתה מתכוון כשאתה אומר חוסר גבולות, (מבלי להזכיר את המילים "מדיטציה טרנסדטנטלית") , אז אולי אני אוכל להבין, כי כל אחד חווה את זה אחרת. לדעתי מה שאתה מתאר, החוסר גבולות 24/7 זה מקום שהייתי בו, היה לי כיף מאוד, עד שהגעתי למקום טוב יותר.
 
בדיוק כמו שכתבתי

קודם.

כל דבר שלוחץ או מגביל בחיים, היינו - שמציב גבולות - בהתנסות הזו פשוט קיים, אבל ללא כל גבולות.
מרחב, זמן, הגוף, התודעה הופכים להיות חסרי גבולות.
אינסופיים.
הם והאינסוף מתאחדים והופכים לאחד.

האם אינסוף יכול להיות מוגבל?
כשמו כן הוא - אין-סוף.
אין לו התחלה.
אין לו סוף.
מים לא מרטיבים אותו.
אוויר לא מייבש אותו.....

בלי ההתנסות הזו, לא-נכון לקרוא לחוויה כלשהי "מדיטטיבית".
בלי התנסות חוזרת של זה עד שזה מתייצב והופך ללוות את האדם כל הזמן, אנחנו לא ממש חיים.
החיים שלנו מוגבלים לשינה (מוגבלת), חלימה (מוגבלת) ועירנות (מוגבלת מאוד, אפילו).
 
למעלה