היי ג'ול

[בדדי]

היי ג'ול

הנה מתחילה לה עוד שנה,ושוב התאריך הזה מעלה בי את הזכרון שלך! אותה סמנרסטית מתוקה שנכנסה , מתרגשת כולה אומרת לי אני לא מרגישה כל כך טוב, ואני אחזתי בגוף הרועד אספתי אותך אלי ואמרתי אל דאגה , לא מכירה אותך אבל מרגישה שלא במקרה את כאן.... לאחר מספר ימים שוב חזרת ואמרת , אמא שלי סידרה לי מלאך, ספרת לי שהיא חולה מאוד, בסרטן, הבנתי מיד למה התכוונת ..אך אני התעקשתי לומר שאני לא מלאך אני בסך הכל בנאדם... מאותו שבוע צעדנו ביחד, את ואני...עברנו חוויות שאי אפשר לתאר במילים...הייתי איתך לצידך ברגעים הכי קשים...והבטחתי שאני לא אעזוב ,כל עוד תבקשי אני שם-רק תזכרי אני לא מלאך. ואת בשלך המשכת לומר לאחר שאמא שלך נפטרה שהיא שלחה אותך אלי, חייכתי ואמרתי שאכן כך...שאין מקריות בשום דבר ובאותה נשימה אמרתי שאני מוכנה לוותר עלייך על מנת שתוכלי לזכות להיות עם אמא שלך....לא אהבתי את התפקיד שנחת עליי, אז הבנתי וזה כאב. וכך ברגעי הפחד והאימה יד ביד...דאגתי להראות לך כל הזמן את חווית הנתינה והקבלה שלי ושלך...דאגתי להראות שגם אני קבלתי, חברה חדשה,משפחה חמה שאף פעם לא הייתה לי,,,, ואז פתאום אחרי שנה חצי של חברות כל כך מיוחדת התחלת להעלם לי, אמרת שאת צריכה לחזור לשגרה, ואני לא הבנתי מה את רוצה, כל הזמן אמרת שאין לך יותר זמן...ואני עם התמימות שבי...לא הבנתי , ...כל הזמן נחמתי את עצמי וחשבתי שזה בגלל שאת עסוקה בתכנון החתונה ..אך עם הזמן הבנתי שזה יותר מזה, הבנתי שכנראה התפקיד שלי נגמר-את כנראה השארת אותי על תקן מלאך כשאני בסך הכל רציתי להיות לך לחברה... ואז הכל קרה, ביום החתונה המלאך נשבר, הלב כל כך כאב שאת פשוט התעלמת, הייתי פתאום כמו אוויר , חסרת משמעות ...וזה חדר כל כך עמוק ואני בלי לחשוב חזרתי לאותו מקום אפל של כאב שאינו מרפה ומצאתי את עצמי מאבדת שליטה ואחרי 8 חודשים שותה ושותה ושותה עד שאבדתי את ההכרה, עד שמצאתי את עצמי על הרחבה, גוררת את גופי אל הדשא ומבקשת בכוחותי האחרונים עזבו אותי אני בסדר תלכו לרקוד... אין לך מושג כמה מושפלת הרגשתי באותו יום , כמה כאב ודמעות אחרי...ידעתי עמוק בתוכי שאבדתי אותך...שאת שחשבת שאני מלאך לא תקבלי את ההתנהגות הזאת של הבנאדם...ועד התנהגות כל כך שפלה... וכשדברתי איתך ביום למחרת לא שאלת מה קרה?מה קרה שחזרת לשתות?רק תקפת ותקפת ...האמת הבנתי אותך , אבל על מה כעסת ?על זה שלא ספרתי לך...שחזרתי לשתות שבוע קודם?על זה שאין לך תמונה שלי בחתונה...על כך שמבחינתך לא הייתי שם... שלחתי לך אחרי מספר שבועות מכתב , התנצלות והסבר, בקשתי את סליחתך, שאלתי איך את מסוגלת בגלל טעות אחת שלי לוותר על כל מה שהיה ביננו? איך זה יכול להיות שלי אי אפשר למחול על טעויות... איך זה שלא טרחת אפילו לענות....... עכשיו את מבינה למה לא רציתי להיות מלאך...? ושוב מתחילה לה שנה...והלב שלי נצבט אז עכשיו אני אדם ולא מלאך אדם שנושא עימו את צער השתיקה, את כאב הלב,את הגעגוע אותו אדם שלא מפסיק לחשוב עלייך...ומקווה שבאמת חזרת לשיגרה והחיים מחייכים אלייך. אותו אדם שבחר שוב בפעם המי יודע כמה להתרחק מהשתייה-מאחלת לעצמי הצלחה כבר כמעט שנה!!! אז לחיי השנה החדשה שיהיה רק טוב

 

[ה מוזה]

קשה להיות מלאך ..

אימצת את הילדונת לליבך .. כמה חבל שהיא העמידה אותך אי שם בפסגה גבוהה במקום בו אין חולשות אנושיות ואין טעויות מקום שממנו בני אדם בשר ודם נופלים ..והנפילה כל כך קשה עבורה ..ועבורך . אני מקווה שהיא ביום מן הימים תביט לאחור ותבין , שאי אפשר להעניק לאדם תואר של מלאך ..ואם כן אז מלאכים גם בוכים וגם להם לפעמים קשה ,גם הם זקוקים להרגיש שיש חשיבות ג'וליה כתבה כאן לא מזמן "גם מלאכים צריכים מלאך שומר ".. כואב לי עליך ועליה ..שלא ידעה לשמור על היד שאספה אותה וחיבקה שלא ידעה לסלוח ..לאותו הלב שאימץ אותה בחום סלחי לה ..היא לא מלאך רק בת אדם שטעתה .טעתה בכך שלא ידעה להעריך אוצר , להעניק מידה כנגד מידה ..לתת לך יד כפי שעשית את עבורה מקווה שהלב שלך לא ישא יותר את צער השתיקה ואת הכאב ..אלא את שמחת הלב והחיים

 

[בדדי]

מלאך...

כמה שרציתי להיות מלאך לעוף ולרחף על אף המועקות כמה שרציתי להמריא ברוח אך הביטי, שתי כנפיי מרוסקות. מי בכלל אמר לך שאני מלאך אני עשוי(ה) ממש כמוך, בשר ודם מכל הכאבים אני מותש(ת) כל כך אבל עם כל העייפות הזאת איני נרדמת, לילם יום ולילה. מכל הכאבים אני מותש(ת) כל כך אבל עם כל העייפות איני נרדמת. כמה שרציתי להיות מלאך לעוף ולרחף על אף המועקות כמה שרציתי להמריא ברוח אך הביטי, שתי כנפיי מרוסקות. מי בכלל אמר לך שאני מלאך, אני שונא(ת) ומקנא(ה) ומתענה. את אש הגיהנום אני כבר לא אשכח וכל מה שעבר עלי איתך כן משנה, את הרי יודעת - את אש הגיהינום אני כבר לא אשכח וכל מה שעבר עלי כן משנה.

 

[שיריה]

בדדי,

את מלאך למרות שלפעמים הכנפיים שלך קצת מרוסקות. ולמרות שאת לפעמים טועה. את מלאך בגלל הדאגה הזאת שלך. אליה. את מלאך בגלל שהיית שם בשבילה. ומותר לך לטעות ומותר לך ליפול, ואולי הכי חשוב זה שתדעי שזה מותר לך. מותר לך להיות גם בעצמך חלשה. אני חושבת שבגיל מסוים אנשים מתיחסים אלינו כמו שאנחנו חושבים על עצמנו. ואם את חושבת שאסור לך ליפול, ואם את חושבת שאת המלאך שנועד להיות שם בשבילה תמיד. אז ככה גם היא תחשוב. אנשים רק מראים לנו את מה שאנחנו חושבים על עצמנו. אולי זה רמז בשבילך, לדעת לראות את המקומות אצלך שקצת חלשים. להשלים איתם, לדעת שהם קיימים. להבין שגם לי מותר ליפול. וגם לי מותר להיות חלש.