היי בנות
שוב אני, שבוע אחרי ניתוח.. אז ה"פצעים" הפיזיים כמעט והגלידו והפצע הגדול בלב עוד לא (לפחות לא באופן סופי ומוחלט) אבל בימים האחרונים נתקלתי במס' דברים שלא יודעת איך להתייחס אליהם. ראשית מאז הניתוח, שבוע בדיוק, יש דימום נוראי שכל פעם שהכאב מתגבר הדימום מתחזק יותר. זה הגיוני??? דבר שני, כאבי הגב והבטן שהיו לפי נשארו כשהיו ללא כל שינוי. האם זה הגיוני?????? סובלת מאוד. כמו תמיד עם גלולות בשניים-שלוש גלולות האחרונות מופיעים הסימנים החזקים יותר של הכאב, הכאב המוקצן.. האם קיימים הכאבים בזמן יחסי מין כמו שחשתי בעבר,העניין טרם נבדק לכן אני עוד לא יודעת! במהלך הימים לפני הניתוח לקחתי כרגיל גלולות,יסמין, ובמחלקה ,רק אחרי ששאלתי כמובן, אמרו לי להמשיך אותם כרגיל. בשבת נגמרת לי החפיסה, מישהי יודעת מה עלי לעשות? להמשיך לקחת רצוף או להפסיק לשבוע כדי כן לקבל את "המכשפה" כמו שאתן קוראות לה כאן (מושג מאוד מתאים לטעמי) או להמשיך לקחת רצוף כדי לא להמשיך לקבל. לא נתנו על זה שום הוראה בביה"ח ויש לי ביקורת רק בסוף אוקטובר כי אין תורים לפני כן למרות שבהמלצות אחרי ניתוח ביקשו אחרי חודש ביקורת. לעיתים קרובות הכאבים בלתי נסבלים,כאבי גב תחתון איומים וכאבי בטן ממש באזור החצוצרות, כאב מלווה במעין לחץ כזה לא ברור כאילו יש שם יצור קטן שרוצה לתלוש לי הכל ולהוציא החוצה דרך הפתחים הקטנים בבטן. ולמעט הפצע בלב שהודיעו לי שסביר להניח שאצטרך לעבור הפריות וזה נשמע לי סיוט שאין כדוגמתו, ואני חושבת על זה ש-למה יש כאלה שהבעלים שלהן רק נושפים עליהן והן נקלטות פעם, פעמיים שלוש ואפילו חמש ושש ואז חלק גדול מידי לטעמי- בעיקר בעקבות כל פרשות הרציחות של החודשים האחרונים..ועשרות אלפי ילדים שנמצאים במקלטים ועברו התעללות כל חייהם ויש כאלה כמו המון בנות כאן בפורום שכ"כ רוצות ילד, לחבק להריח אותו לקום בשביללו בלילה להרגיע אותו כשבוכה, כשרעב, לשחק איתו להתמוגג מכל מילה שיוצאת מהפה שלו ולאהוב אותו ולחנך אותו, כי לא מגיע לו משהו אחר חוץ מאהבה - דווקא אלה מתקשות...זה לא פייר, פשוט לא פייר. כל החיים שלי אמרו לי כשיהיו לך ילדים הם יהיו ילדים מאושרים ואת תהיה אמא נהדרת ועכשיו מגיע רופא ובהינף יד בלי בכלל להתקשות בלהעביר את ה"בשורה" מודיע לי שכשארצה ילדים יהיה לי קשה מאוד אם בכלל... איך אפשר לבשר דבר כזה? בלי רגש, בלי שום אמפטיה? אז חוץ מהכאבים הנוראיים שאני חווה הכאב בלב עמוק מאוד מאוד ומנסה לא להעסק בזה, כי כמו שאמרו לי יש לי עוד זמן, אני עוד לא נשואה וכשאגיע לנהר אחצה אותו לאט אבל בטוח..איך אני יכולה לחיות עם הידיעה שעכשיו אני בת 28 כמעט וכשאחליט להכנס להריון אז זה יקח זמן, הרבה זמן אם בכלל... חוצמזה רציתי לשאול אם יש מישהי שיודעת איך אפשר למצוא רופא נשים טוב שמבין באנדו' שמקבל ברחובות. רוצה להודות לכל אלה שתומכות ועוזרות בהזדמנות זו - תודה על כל התמיכה שלכן, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה
שוב אני, שבוע אחרי ניתוח.. אז ה"פצעים" הפיזיים כמעט והגלידו והפצע הגדול בלב עוד לא (לפחות לא באופן סופי ומוחלט) אבל בימים האחרונים נתקלתי במס' דברים שלא יודעת איך להתייחס אליהם. ראשית מאז הניתוח, שבוע בדיוק, יש דימום נוראי שכל פעם שהכאב מתגבר הדימום מתחזק יותר. זה הגיוני??? דבר שני, כאבי הגב והבטן שהיו לפי נשארו כשהיו ללא כל שינוי. האם זה הגיוני?????? סובלת מאוד. כמו תמיד עם גלולות בשניים-שלוש גלולות האחרונות מופיעים הסימנים החזקים יותר של הכאב, הכאב המוקצן.. האם קיימים הכאבים בזמן יחסי מין כמו שחשתי בעבר,העניין טרם נבדק לכן אני עוד לא יודעת! במהלך הימים לפני הניתוח לקחתי כרגיל גלולות,יסמין, ובמחלקה ,רק אחרי ששאלתי כמובן, אמרו לי להמשיך אותם כרגיל. בשבת נגמרת לי החפיסה, מישהי יודעת מה עלי לעשות? להמשיך לקחת רצוף או להפסיק לשבוע כדי כן לקבל את "המכשפה" כמו שאתן קוראות לה כאן (מושג מאוד מתאים לטעמי) או להמשיך לקחת רצוף כדי לא להמשיך לקבל. לא נתנו על זה שום הוראה בביה"ח ויש לי ביקורת רק בסוף אוקטובר כי אין תורים לפני כן למרות שבהמלצות אחרי ניתוח ביקשו אחרי חודש ביקורת. לעיתים קרובות הכאבים בלתי נסבלים,כאבי גב תחתון איומים וכאבי בטן ממש באזור החצוצרות, כאב מלווה במעין לחץ כזה לא ברור כאילו יש שם יצור קטן שרוצה לתלוש לי הכל ולהוציא החוצה דרך הפתחים הקטנים בבטן. ולמעט הפצע בלב שהודיעו לי שסביר להניח שאצטרך לעבור הפריות וזה נשמע לי סיוט שאין כדוגמתו, ואני חושבת על זה ש-למה יש כאלה שהבעלים שלהן רק נושפים עליהן והן נקלטות פעם, פעמיים שלוש ואפילו חמש ושש ואז חלק גדול מידי לטעמי- בעיקר בעקבות כל פרשות הרציחות של החודשים האחרונים..ועשרות אלפי ילדים שנמצאים במקלטים ועברו התעללות כל חייהם ויש כאלה כמו המון בנות כאן בפורום שכ"כ רוצות ילד, לחבק להריח אותו לקום בשביללו בלילה להרגיע אותו כשבוכה, כשרעב, לשחק איתו להתמוגג מכל מילה שיוצאת מהפה שלו ולאהוב אותו ולחנך אותו, כי לא מגיע לו משהו אחר חוץ מאהבה - דווקא אלה מתקשות...זה לא פייר, פשוט לא פייר. כל החיים שלי אמרו לי כשיהיו לך ילדים הם יהיו ילדים מאושרים ואת תהיה אמא נהדרת ועכשיו מגיע רופא ובהינף יד בלי בכלל להתקשות בלהעביר את ה"בשורה" מודיע לי שכשארצה ילדים יהיה לי קשה מאוד אם בכלל... איך אפשר לבשר דבר כזה? בלי רגש, בלי שום אמפטיה? אז חוץ מהכאבים הנוראיים שאני חווה הכאב בלב עמוק מאוד מאוד ומנסה לא להעסק בזה, כי כמו שאמרו לי יש לי עוד זמן, אני עוד לא נשואה וכשאגיע לנהר אחצה אותו לאט אבל בטוח..איך אני יכולה לחיות עם הידיעה שעכשיו אני בת 28 כמעט וכשאחליט להכנס להריון אז זה יקח זמן, הרבה זמן אם בכלל... חוצמזה רציתי לשאול אם יש מישהי שיודעת איך אפשר למצוא רופא נשים טוב שמבין באנדו' שמקבל ברחובות. רוצה להודות לכל אלה שתומכות ועוזרות בהזדמנות זו - תודה על כל התמיכה שלכן, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה
