היי, אפשר להצטרף?

[אנה לנקין]

אבל למה לא לדבר?

לבגוד זה לא לשכב עם מישהו שהוא לא הבן זוג שלך.

לבגוד זה לשקר, להסתיר, לזלזל ולפגוע בכבוד של אותו בן זוג.
מה מונע מאנשים לפתוח את הנושא הזה?

גם אם דעכה האהבה, זה אומר שלא נשארה חברות? חיבה? כבוד?

 

[חניתה דרלינג]

אני לא יודעת איך להגיד את זה בלי להישמע

מתנשאת או שיפוטית - אבל אם את חושבת שזה אפשרי בכל מקראה ובכל מצב - אז את ממש ממש נאיבית...
שוב - בלי כוונה להתנשא או לפגוע

 

[אנה לנקין]

טוב,

יש אסונות, תאונות, מחלות - לא עלינו - סיטואציות משפחתיות מורכבות ביותר, ובכלל מצבים בלתי אפשריים,
אבל אלה הרי מצבים קיצוניים, יוצאי דופן, כמעט נדירים.

פחדנות נפוצה הרבה יותר.

 

[חניתה דרלינג]

יש גם משהו הרבה יותר נפוץ-

משכנתא.
ופתאום את מוצאת את עצמך מובטלת או בחצי משרה, יודעת שלעבור לחיות עכשיו לבד פירושו לחזור לחיות בדירה שכורה ובצמצום במקרה הטוב, ואת עושה חושבים ומעדיפה להישאר במקום שלא טוב לך ולהשלים את החסר בדרכים אחרות.
אני רוצה להאמין שלא הייתי עושה לעצמי כזה דבר- אבל אני באמת לא יודעת.
לא מזמן מישהי אמרה לי (והיא לא נשואה, רק גרה עם מישהו) - רע לי, אבל פשוט אין לי לאן ללכת.
וזה - מאוד מאוד מאוד נפוץ.

 

[חניתה דרלינג]

כמובן, המילה

"משכנתא" הייתה רק סמל לכל מה שפירוק אומר בפועל מבחינה כלכלית ומעשית.
ועוד לא נכנסתי לפחד להישאר לבד ולהתחיל לחפש מחדש בגיל 40+...

 

[אנה לנקין]

זה עצוב

אבל זו בדיוק הפחדנות שאני מדברת עליה...

 

[למה ציפיתי]

אוף אנה...

תקראי לזה פחדנות. תקראי לזה איך שאת רוצה.
אנשים שונים זה מזה באהבותיהם, העדפותיהם, תכונותיהם, יכולותיהם, וכו'.
כל אחד ובחירתו הוא. יש מי שמעדיף לא לפרק משפחה ולהרחיק ילדים קטנים מאביהם או אימם. יש מי שמפחד ומודה שמפחדת מההשלכות שבפרידה ואני מדברת על פחדים שאולי ישמעו לך קיצוניים ולא נפוצים אבאין לך מושג כצה שהם מוחשייפ ומספיק שתקראי עיתון בשביל להבין גם כמה שהם נפוצים (עייני ערך "זרק את הילדים מהגג"...)
אנה, אין לי כוח וחשק לדוש בזה ואני לא רוצה להרגיז אבל ההתעקשות שלך בנושא נשמעת יותר ויותר כמו צדקנות מרגיזה. מצטערת.

 

[ונוס מהמעמקים]

אין טעם...

לא סתם אומרים אין חכם כבעל הניסיון
אפשר להבין את הראש רק אחרי מספיק שנות נישואים ושנות חיים
אני מבינה את האופטימיות הקוסמית שלה. הייתי בדיוק כמוה בגילה
רק שהחיים והמציאות הכואבת מלמדים אחרת.
כמובן, יש גם מקרים של זוגות של יונים. אבל נדיר.

 

[חניתה דרלינג]

אני לא נשואה ולא הייתי -

ובכל זאת מבינה

גם אני הייתי כמוה בגילה, אבל כמו שאמרת - החיים והמציאות הכואבת מלמדים אחרת.
ולא צריך ניסיון בנישואין בשביל להבין את זה, מספיק להכיר לעומק כמה סיפורים אישיים.

 

[אנה לנקין]

מצטערת שככה זה נשמע לך

אני באמת לא מנסה להצטדק. תאמיני לי שעשיתי מספיק דברים מכוערים בחיי הקצרים, ואני לא יותר טובה מאף אחד.

פשוט מרגיז אותי,
שאני מאמינה במשהו בכל ליבי,
ובאים ואומרים לי שזה רק כי אני ילדה מטומטמת.

 

[ונוס מהמעמקים]

זה לא מה שאמרו

זה חשוב שתאמיני בזה בכל ליבך בגילך
וגם יש סיכוי שזה ממש יצליח
אחרת באמת אף אחד לא היה ממש רוצה להתחתן ולהקים משפחה
רק אומרים לך שבהרבה מקרים זה לא מצליח כמו שחושבים לפני הנישואים
ובגלל זה לא צריך לשפוט אף אחד

 

[אנה לנקין]

אני לא שופטת.

רק מביעה את דעתי בנושא.

כנראה שאני היחידה בעולם בעלת דעה כזו.
אפילו הבנזוג שלי נטה להסכים איתכם.
מצער מאוד.

 

[A לוןA]

ג'ורג' קלנמסו:

"הצעיר שאינו סוציאליסט- אין לו לב. הזקן שהוא סוציאליסט- אין לא ראש."

זה לא טמטום. זה צעירות- והחיים מלמדים אותך שיעורים.

 

[A לוןA]

**"אין לו"

 

[A לוןA]

זה לא עניין של פחדנות

זה גם עניין של שיקולי רווח והפסד.
נכון שבאוטופיה כל אחד הולך בעקבות ליבו, חי עם אהבת חייו ומגשים את עצמו במקצוע מספק ומתגמל הקרוב לליבו- אבל העולם, לצערינו, אינו אוטופי.
ראית מישהו שבגיל 60 יוצא מביתו, שגר בו 30 שנה עם משפחתו, מסתכל אחורה ורואה את חייו מתנפצים, ועכשיו בגיל 60 הוא צריך להתחיל לגור בדירת 2 חדרים, ולבנות את חייו מחדש.
זה עול שבגיל 24 לא מבינים, כי אם לא טוב, הולכים ומתחילים עוד פעם. כואב, ומתגברים.
אבל איך מתגברים על זה שבלילה אי אפשר ללכת לבדוק אם ההוא מכוסה ואם השניה רוצה כוס מים- זה כבר לא אתה שתביא לה?
אז לפעמים, בשיקולי הרווח וההפסד, אתה נשאר, גם אם בפן אחד לא טוב לך- כי אתה לא רוצה להפסיד את היתר.

ואת יודעת מה? את אולי רואה בזה פחדנות, אני רואה בזה סוג של גבורה והקרבה (לא מדבר על בגידה, אלא על הישארות במקום שקשה עבור משהו שהתחייבת אליו- הילדים שלך למשל)

 

[אנה לנקין]

אני מבינה את כל מה שאתם אומרים

אני פשוט חושבת שלשקר, לבגוד, זה החוסר כבוד והאכזריות הכי גדולים בעיניי.
אני לא שופטת, אני לא אומרת שתמיד יש מוצא טוב יותר,
אבל עדיין לבגוד זה אחד הדבים הכי נוראים בעיניי.

 

[ונוס מהמעמקים]

מה לעשות אנה

העולם אכזר והמציאות כואבת
אין לך מה לנסות לשנות כי זה לא ישתנה לעולם
זה משהו שהיה קיים מאז ומעולם
תכנסי רק לפורום השכן כדי להבין כמה זה מוחשי וקיים

 

[A לוןA]

אני אנסה להציג את הצד השני

ולהיות לרגע פרקליטו של השטן, ולשאול אותך שאלה-
גבר, נשוי באושר, אישה נהדרת, יחסי מין מספקים, 2.4 ילדים נפלאים, עול כלכלי סביר, 2 מכוניות וכלב. בעיקרון- לא חסר לו שומדבר.
אב יש לו סוד קטן- הוא נמשך לגברים.
עכשיו בהנחה וזהו דחף שהוא לא יכול להתגבר עליו, ואשיתו שמרנים ולא מוכנה לשמוע על אפשרויות לא-מונוגמיות יש שתי אפשרויות-
האחת, ה"צודקת" - לפרק הכל, להמיט על משפחתו צער וכאב, ירידה ברמת החיים, לטלטל את עולמם של הילדים ושל אישתו, כדי להגשים את עצמו
השניה, להקריב מעצמו כמה שהוא יכול, אבל כשהדחף מתגבר ללא נשוא- לבגוד- אבל לשמור את הילדים במסגרת חמה עוטפת ואוהבת, אפשרות לספק להם את כל מבוקשם ולעזור להם לבנות את עתידם.

מה עדיף? יש כאלו שילכו לכאן וכאלו שילכו לכאן. את יכולה להגיד שאחד מהם אבסולוטית יותר טוב מהשני?

 

[אנה לנקין]

זה נורא חכם Aלון

לתאר מקרה מאוד ספציפי ולשאול על אמת אבסולוטית. באמת.

אין ספק שיש בעולם הזה דילמות, ואין אף פעם בחירה "נכונה".
אבל אם אין לך ערכים בסיסיים לפחות לנסות לחיות לפיהם, מה זה עושה אותך בדיוק?

 

[A לוןA]

מצחיקונת

ברור שכשהבחירה היא בין טוב ורע, כולם חכמים גדולים
כשהבחירה היא בין שתי רעות, או שתי טובות- אז מתחילה הדילמה.
לכל אחד יש ערכים בסיסיים,
וכשמתנגשים שניים מהערכים, למשל הערך של לא לשקר מול הערך של לגונן על הילדים, במה תבחרי?
זה לא אומר שאין לך ערכים, אלא שערך אחד גבר בנקודת הזמן הזו על אחר. זה בדיוק מה שאני מנסה להעביר לך.

(ואגב, לכן, עם כל הצידוקים הראציונליים, כשאתה מוותר על ערך שלך, עם כל ההצדקות, אתה עדיין חווה ייסורי מצפון)