היי, אפשר להצטרף?

tarzan35

New member
אז לא...

אשתי לא בקטע הזה...

אני הייתי בעולם הזה לפני הנישואים וחשבתי על לנסות לחזור בעקבות פגישה עם ידידה וותיקה.
אשתי לא במיוחד בעניין (אולי קצת קשירות וכד' אבל לא מעבר).

וכן בגלל שאני לא באמת רוצה לפרק את הכל, מנסה להשלים מבחוץ עם נשואה במצב דומה שגם מעוניינת...
 

UltraL

New member
welcome to the club

אותו דבר, אשה ונילה עם פיצפוצי שוקולד
 
אין דבר כזה

"לא יכולה לפרק". מבחינתי, בכל אופן.

אולי כדאי לעשות הפרדה בין יחסים פתוחים, או פתוחים חלקית לבין בגידה, אם כי אני לא מסוגלת לא לזה ולא לזה, ובטח ובטח שלא ביחסי שליטה. בשבילי, לתת למישהו לשלוט מצריך קירבה נפשית עצומה, ואיך אפשר לפתח כזה דבר עם מישהו נוסף על הבנזוג שלך? בעיניי זה לא נתפס.


אבל מה זה אומר -
"מנסה למצוא נשואה מתחילה בתחום.
גם לאהבה וגם לחוויות משותפות."
?
אהבה? אז בשביל מה אתה נשוי?
קשה לי עם זה.

[ וסליחה טרזן על הכביכול ביקורת. זו ממש לא! אני לא מטומטמת, אני מבינה שיש סיטואציות מורכבות יותר בחיים, וחס וחלילה לא באה לשפוט אותך. אתה גם כמובן שלא חייב להסביר את נסיבות חייך, מסקרנות ככל שיהיו. האמירה שלי לא אישית לגבייך, אתה פשוט דוגמה נוחה
]
 
אנה מותק


אני לא מכירה אותך, אני רק קראתי אותך (ואת כותבת נהדר, דרך אגב) ואני מבינה (רק ממה שכתוב בכרטיס שלך) שאת בת 24.
אני לא רוצה להישמע (להיקרא) מתנשאת כי אני ממש לא, אבל רק מתוך ניסיון של פי שתיים שנים, אני רוצה לספר לך שהחיים והזוגיות לעתים מורכבים לאין שיעור.
את סבורה שכל הזוגות הנשואים עדיין מאוהבים? לאחר עשרים שנים ביחד עם מצוקות קיומיות, משכנתאות, עבודה, ילדים, ואלוהים יודע מה עוד? בוודאי יש כאלו אבל הם לא הרוב.
וישנן אלפי סיבות וסיטואציות שלא מאפשרות פרידה. ואז האפשרויות הן להיקבר בעודך בחיים או לצאת ולבגוד.
אני מקווה בשבילך ומאחלת לך שהזוגיות שלך תישאר מדהימה והאהבה לא תכבה והכל יהיה מושלם גם בעוד עשרים שנה. אמן!
 

UltraL

New member
גם 25

ומה עושים שמגלים אחרי 20 שנה
ואיזה משקל ממכלול החיים בדסמ תופס?
ומה הזיכוי שלי לשרוד אם אני נוסע בכביש 200 ק"מ ביום?

כל אלה שאומרים "לך תתגרש", בה לי לומר להם "לך...."
להתגרש הרבה יותר קל מלדבר או לסנות דברים חדשים.
 
לא כלכך הבנתי אותך...

להתגרש הרבה יותר קל מלדבר ולנסות דברים חדשים, ו...
הרבה יותר קל מלהתגרש זה לבגוד?

לא שולחת אף אחד להתגרש או לפרק שום חבילה,
אבל כן להיות אמיתי ופתוח עם הבן/בת זוג שלך, יעלה במה שיעלה,
גם אם יכאיב...

אחרת מה האופציה?
לחיות בשקר? כמה אפשר?
 

UltraL

New member
במקרה שלי דיברנו

לפני כמה חדשים הייתה לנו שיחה חשובה ע"מ לפתוח מספר דברים ובעקבותיה החלתנו ולנסות כמה דברים.
אחד מי הדברים שביקשתי ממנה היה לקחת לעצמה איזה מאהב ונילי שיתאים לרצונות שלה והיא סירבה.
בינתיים היא הכניסה רגל אחת לאמבטית הבדסמ אבל לא מעבר.

ומה זאת אהבה? אין לי מושג!
האם ניתן לאהוב שניים , לפצל את עצמך? יש אומרים שכן.
האם קשר בדסמ מחייב אהבה?
האם קשר בדסמ מחייב אהבה כמו בני 15?
 
אז אתה ההוכחה שאפשר!

גם אם זה תהליך קצת קשה, גם אם כואב, זה אפשרי ורצוי לדבר על הדברים, שהכל יהיה גלוי.
 

gidionline80

New member
יעלה במה שיעלה

זו אמירה קלת דעת מילא את צעירה אבל תספרי עד 10 לפעמים.
 
הודיתי בעצמי ואני בהחלט מסכימה

שיש נסיבות מסובכות, והרבה תחום אפור. ברור שלא הכל שחור ולבן.

אני סבורה שזוגות נשואים שלא מאוהבים, הם לא זוגות,
הם סתם נשואים.
במציאות של היום, נישואים זה ממש לא לנצח, אפשר לפרק. ואם לא לפרק לחלוטין, אז להגיע להסכמה - שחיים באותו בית, אבל כל אחד לעצמו.
אמא שלי, קמה בגיל 50 ועזבה את אבא שלי. לא סתם עזבה, אלא טסה לקצת השני של העולם, להתאחד עם אהבת נעוריה.
וגם לקחה איתה ילד בן 10, השאירה ילדה בת 22 וילד בן 18, פיצלה את המשפחה.
ואת יודעת מה, אני גאה בה.
היא לא הלכה מאחורי הגב, לא שיקרה, לא בגדה. היא היתה נאמנה, לעצמה בעיקר.

גם אם האהבה נכבית, צריך להיות לאדם כבוד בסיסי לבנאדם שחיי איתו 20 שנה.
כי כמו שאמרתי בדיון אחר פה; זוג, זה לא רק זוג, זה צוות. כבוד והגינות זה הדבר הכי בסיסי.
ומה שאני באמת מאחלת לעצמי לעוד 20 שנה, מעבר לזה שהאהבה לא תכבה, זה שהערכים האלה לא יאבדו לי.
 
אז אני חושבת

שלנטוש ילדים זה פי אלף יותר גרוע מכל דבר אחר בחיים
אני באמת אוהבת אותך וצר לי שהיית צריכה לחוות דבר כזה נורא בחייך
אני מאחלת לך רק נישואי אהבה ואושר ושלא תצטרכי להגיע למצבים כאלה ואחרים.
אמן.
 
לא מסכימה

אמנם היחס שלי לאמא שלי והיחסים בינינו מאוד מורכבים עכשיו, אני אוהבת אותה וכועסת עליה, וברור שיש עוד הרבה חלקים לסיפור.
אבל בשורה התחתונה ויותר מהכל - אני שמחה בשבילה.

בכל מקרה, היא גרמה לי להבין שאפשר לעוף, בכל גיל, בכל מצב,
וכדור הארץ לא עצר מלכת.
 
לא רק שזה גרוע-

אלא שיש כאלה שפשוט לא מסוגלים.
אני אישית - לא הייתי נוטשת אפילו את הכלב שלי לטובת זוגיות.
הוא חלק ממני. ואין לי ספק שכך הייתי מרגישה גם כלפי ילדים.
 
תראי,

אמא שלי עזבה את אמא שלה כשעלתה לישראל, כנראה היא יותר מורגלת בפרידות ובמרחקים.

כשאני חושבת על זה לעומק, אני לא מבינה איך מישהי שיודעת מה זה לחיות ביבשת אחרת מאמא שלך, שמכירה כלכך טוב את החוסר, יכולה לעשות לי את זה.
איך היא לא חשבה על הנכד שיום אחד יוולד לה במרחק של אלפי קילומטרים? איך היא לא חשבה עליי, שאצטרך לעשות הכל בלי עזרתה?

ואז הבנתי, שכנראה שהחוסרים שלה ביחסים עם אבא שלי, בחיים במדינת ישראל, בחיים שלה בכלל,
היו חוסרים גדולים וצורבים יותר.
 
בהחלט ייתכן - ובגלל זה,

גם אותה אני לא שופטת.
העניין הוא שכל אחד מרגיש אחרת, ויש כאלה שיעדיפו להישאר בחיי אומללות, ובלבד שלא יפרידו אותם מהילדים (או הכלב
), ופשוט לפצות את עצמם בדרכים אחרות.
לגבי לדבר - תארי לך חיים עם גבר, שהסקס איתו מסתכם בחמש דקות שבהן הוא גומר ומסתובב לישון, וחושב שכך צריך להיות והכל בסדר. ואולי אם תעלי בפניו את הצרכים שלך הוא אפילו יחשוב שאת סוטה ולא נורמלית.
באמת היית מנסה לדבר איתו שוב?
 

A לוןA

New member
ממש לא

כשמישהו עושה ילדים, המחוייבות הראשונה שלו היא לאושרם (בריאותם ורווחתם כמובן) של ילדיו. והוא צריך לדעת שהוא יכול וצריך לוותר על הרבה מאוד למענם. אם את חייבת להתגרש, תתגרשי, אבל אל תנתקי את הילדים מסביבתם וממשפחתן ואביהם.
אימך עזבה 2 ילדים (בגירים, אך עדיין צעירים) מאחורה, לקחה ילד בן 10 שנותק מאביו, אחיו, סביבתו, חבריו, משפחתו המורחבת ושפתו וטסה בעקבות איזו אהבת נעורים לא ממומשת- ואת קוראת לזה נאמנות לעצמה?
זו לא נאמנות לעצמה. זו אנוכיות ברוטאלית.

מצטער על הטון התוקפני- אבל הפיוז קצת קפץ לי.
 


ממרום גילי, ועל אף שלא הייתי נשואה מעולם, אני בהחלט כבר יודעת עד כמה זה לא שחור לבן, עד כמה זה יכול להיות מורכב, וכן - אפילו בלתי-אפשרי.
זה לא שאיבדתי את הערכים - אבל כן איבדתי את התמימות או את האמונה שהאהבה מנצחת הכל.
ואם, כמו שכתבת, צריך לבחור בין להיקבר בעודך בחיים או לצאת ולבגוד - לגמרי ברור לי במה הייתי בוחרת גם אני.
 
למעלה