הודיתי בעצמי ואני בהחלט מסכימה
שיש נסיבות מסובכות, והרבה תחום אפור. ברור שלא הכל שחור ולבן.
אני סבורה שזוגות נשואים שלא מאוהבים, הם לא זוגות,
הם סתם נשואים.
במציאות של היום, נישואים זה ממש לא לנצח, אפשר לפרק. ואם לא לפרק לחלוטין, אז להגיע להסכמה - שחיים באותו בית, אבל כל אחד לעצמו.
אמא שלי, קמה בגיל 50 ועזבה את אבא שלי. לא סתם עזבה, אלא טסה לקצת השני של העולם, להתאחד עם אהבת נעוריה.
וגם לקחה איתה ילד בן 10, השאירה ילדה בת 22 וילד בן 18, פיצלה את המשפחה.
ואת יודעת מה, אני גאה בה.
היא לא הלכה מאחורי הגב, לא שיקרה, לא בגדה. היא היתה נאמנה, לעצמה בעיקר.
גם אם האהבה נכבית, צריך להיות לאדם כבוד בסיסי לבנאדם שחיי איתו 20 שנה.
כי כמו שאמרתי בדיון אחר פה; זוג, זה לא רק זוג, זה צוות. כבוד והגינות זה הדבר הכי בסיסי.
ומה שאני באמת מאחלת לעצמי לעוד 20 שנה, מעבר לזה שהאהבה לא תכבה, זה שהערכים האלה לא יאבדו לי.