היי, אני חרדית כבת 19
טיפוס מאוד חברותי, מאז ומתמיד אהבתי חברה, נמשכתי לקרבת בנות שיש רעש סביבן וצחוקים עם בלאגנים לא תמיד היו לי חברות טובות ותמיד ייחלתי שיהיו לי כאלו.. כיוון שבתור חרדית נאסר עלי כל קשר עם המין הזכרי, בתור ילדה טובה שעושה מה שאומרים לה לא קיימתי כאלו קשרים כך שהקשר החברותי היחיד שהיה זה עם בנות בלבד בשנים האחרונות נרקמה ביני לבין מס' בנות קשר חברותי אמיץ וחזק היינו הכל אחת בשביל השניה, עשינו הכל ביחד אפילו לא פעם אחת היתה מריבה או איזה סכסכוך ביננו משהו מיוחד במינו... אבל הגענו לגיל שבו הגיע הזמן להתחתן... אחת אחרי השניה הן התחתנו, ונעלמו מהאופק,אני שעדיין לא יכולה להתחתן כיוון שיש לי אחיות מעלי ובאופן רסמי אני לא יכולה להתחתן לפניהן מה גם שהחתונה לא בוערת לי יותר מידי... בתור נשואות קשה לשמור על קשר כך שאין לי כמעט קשר עם הנשואות ישנן שעדיין רווקות אך עומדות להתחתן ואפילו שאנחנו ביחד והולכות לקניות ומדברות 24 שעות בטלפון אני מרגישה שכל כך קשה לי עם זה כי אוטוטו זה עומד להגמר... כלפי חוץ מובן שאני לא משדרת את זה, כי אני מתביישת בהרגשה הזאת מה גם שאני לא רוצה להרוס את אושרן של החברות אבל זה מעצבןןןןןןןןןןןןן אותי שאני כל כך תלויה בחברה, אני רואה בנות אחרות שמסתדרות עם עצמן ואין להן בעיה עם זה לדוג': לצאת לקניות- אני לא מסוגלת ללכת לבד, אני מרגישה אבודה, לא שייכת, מנותקת משהו... בכלל כמעט כל דבר שקשור לעולם שבחוץ קשה לי עם הלבד בלימודים אני מרגישה חסרת אונים עם העצמי הזה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי בהפסקות, כשיש צלצול אני מארגנת את החפצים לאט לאט, מבררת אצל בנות איפה הכיתה הבאה, ואז מתחילה ללכת מהר כזה להראות שיש לי אלף ואחת דברים לעשות, והלכת סביב עצמי הלוך וחזור, קונה שתיה, ושטויות כאלו העיקר להעסיק את עצמי ולא למצוא את עצמי פתאום עומדת לבד כשמסביבי עשרות בנות שיושבות/עומדות בקבוצות לפעמים אני אפילו נכנסת לשרותים ומזילה מס' דמעות ואחרי דקה כועסת על עצמי למה אני כל כך תינוקת ומתעסקת בנושאים האלו בלי הפסקה... ואני עדיין מרגישה "חסומה רגשית" ללכת ולהכיר בנות כי בגיל הזה החברויות כבר מגובשות ובנות שבאו למכון ללמוד באו עם חברות ממקום מגוריהן מה שאני לא עשיתי.. כי לא היו בנות שפנו לתחום שאני פניתי אליו בקיצור בלבלה אחת גדולה (כל כך כיף לשפוך את הלב! אין לכם מושגגג) בקיצור אני מחפשת גם עצות, וגם לדעת, למה לעזאזל אני כל כך תלויה בחברה שאני מרגשיה בטחון עצמי רק כשאני מדברת, מטיילת, משוחחת עם בני אדם אחרים מקווה שלא עייפתי ושבאמת יענו לי... כי הנושא הזה לא עוזב אותי בזמן האחרון ונמאס לי כבר לחשוב עליו! מודה לכל מי שטורח לקרא וענות!
טיפוס מאוד חברותי, מאז ומתמיד אהבתי חברה, נמשכתי לקרבת בנות שיש רעש סביבן וצחוקים עם בלאגנים לא תמיד היו לי חברות טובות ותמיד ייחלתי שיהיו לי כאלו.. כיוון שבתור חרדית נאסר עלי כל קשר עם המין הזכרי, בתור ילדה טובה שעושה מה שאומרים לה לא קיימתי כאלו קשרים כך שהקשר החברותי היחיד שהיה זה עם בנות בלבד בשנים האחרונות נרקמה ביני לבין מס' בנות קשר חברותי אמיץ וחזק היינו הכל אחת בשביל השניה, עשינו הכל ביחד אפילו לא פעם אחת היתה מריבה או איזה סכסכוך ביננו משהו מיוחד במינו... אבל הגענו לגיל שבו הגיע הזמן להתחתן... אחת אחרי השניה הן התחתנו, ונעלמו מהאופק,אני שעדיין לא יכולה להתחתן כיוון שיש לי אחיות מעלי ובאופן רסמי אני לא יכולה להתחתן לפניהן מה גם שהחתונה לא בוערת לי יותר מידי... בתור נשואות קשה לשמור על קשר כך שאין לי כמעט קשר עם הנשואות ישנן שעדיין רווקות אך עומדות להתחתן ואפילו שאנחנו ביחד והולכות לקניות ומדברות 24 שעות בטלפון אני מרגישה שכל כך קשה לי עם זה כי אוטוטו זה עומד להגמר... כלפי חוץ מובן שאני לא משדרת את זה, כי אני מתביישת בהרגשה הזאת מה גם שאני לא רוצה להרוס את אושרן של החברות אבל זה מעצבןןןןןןןןןןןןן אותי שאני כל כך תלויה בחברה, אני רואה בנות אחרות שמסתדרות עם עצמן ואין להן בעיה עם זה לדוג': לצאת לקניות- אני לא מסוגלת ללכת לבד, אני מרגישה אבודה, לא שייכת, מנותקת משהו... בכלל כמעט כל דבר שקשור לעולם שבחוץ קשה לי עם הלבד בלימודים אני מרגישה חסרת אונים עם העצמי הזה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי בהפסקות, כשיש צלצול אני מארגנת את החפצים לאט לאט, מבררת אצל בנות איפה הכיתה הבאה, ואז מתחילה ללכת מהר כזה להראות שיש לי אלף ואחת דברים לעשות, והלכת סביב עצמי הלוך וחזור, קונה שתיה, ושטויות כאלו העיקר להעסיק את עצמי ולא למצוא את עצמי פתאום עומדת לבד כשמסביבי עשרות בנות שיושבות/עומדות בקבוצות לפעמים אני אפילו נכנסת לשרותים ומזילה מס' דמעות ואחרי דקה כועסת על עצמי למה אני כל כך תינוקת ומתעסקת בנושאים האלו בלי הפסקה... ואני עדיין מרגישה "חסומה רגשית" ללכת ולהכיר בנות כי בגיל הזה החברויות כבר מגובשות ובנות שבאו למכון ללמוד באו עם חברות ממקום מגוריהן מה שאני לא עשיתי.. כי לא היו בנות שפנו לתחום שאני פניתי אליו בקיצור בלבלה אחת גדולה (כל כך כיף לשפוך את הלב! אין לכם מושגגג) בקיצור אני מחפשת גם עצות, וגם לדעת, למה לעזאזל אני כל כך תלויה בחברה שאני מרגשיה בטחון עצמי רק כשאני מדברת, מטיילת, משוחחת עם בני אדם אחרים מקווה שלא עייפתי ושבאמת יענו לי... כי הנושא הזה לא עוזב אותי בזמן האחרון ונמאס לי כבר לחשוב עליו! מודה לכל מי שטורח לקרא וענות!
