פרק ב'
ערב, קר, אני הולכת עטופה במעיל שחור וחמים. הרחוב רטוב ושומם. הבטתי בשעון, כבר 12, אני מאחרת. נכנסת לסמטה צרה ומזוהמת, מחפשת את המפתחות בכל כיסי המעיל. מחפשת בכיסי הג'ינס, מוצאת. מכניסה מפתח כסוף למנעול של דלת ברזל כבדה. פתחתי את הדלת וצעדתי פנימה, ברחבה רקדו עשרות צעירים לצלילי מוזיקה אלקטרונית. צעדתי לי אל מאחורי הבר. "איחרת" אמרה מיכל, מנגבת את השיש השחור במטלית. "כן, מצטערת לא ממש הצלחתי לקום" מיכל חייכה והמשיכה לנקות. גבר כבן 20 התיישב ליד הבר. "כן" אמרתי מביטה אליו "אבסולוט וניל" הוא אומר מחייך ומסמן לחבריו שרוקדים להתקרב ארבע גברים התיישבו לצידו "ומה להם?" "אבסולוט וודקה, בטעם וניל" "כן גם לי" "לכולם?" שאלתי בחוסר עניין בולט "כן" פתחתי בקבוק, ומזגתי לכוסות "shot או old fashion?" "shot הם לא נראים כאלה שמסוגלים ליותר מזה" לחשה מיכל כשבחרתי את הכוס המתאימה לקחתי את הכוס הקטנה, ומזגתי לחמישתם. בחורה צעירה ובחור מבוגר יותר שמחבק אותה התיישבו מולי "מה לכם?" שאלתי "שתי כוסות של אבסולוט וניל" צחקקתי בשקט, מזגתי לשניהם. "כבר הרבה זמן שלא הכנתי משקה ראוי להכנה" צחקה מיכל שמגישה עוד שלוש כוסות של וודקה וניל. "כן, כולם הולכים לפי האופנה העכשווית" אמרתי. שתינו צחקנו השעה כבר הייתה 4 וחצי והרחבה התרוקנה כמעת לגמרי. ורוב הצעירים ישבו סביב הבר. אישה לבושה שמלה שחורה וצמודה התקרבה אל הבר, שיערה הבהיר אסוף רק בחלקו לאחור. היא התיישבה במקום היחידי הפנוי, ניגשתי אליה. "מה תרצי?" "דם וחול" העיניים האלה מוכרות לי מאיזה מקום. "וואו דם וחול, איזה שינוי מרענן" לחשתי למיכל שמזגה וודקה ל 4 כוסות קטנות. מיכל צחקה והגישה את הכוסות. שפכתי וויסקי וברנדי יחד עם כף מיץ תפוזים וומוט ביאנקו על קרח כתוש בתוך שייקר. ערבבתי, ושפכתי לכוס של קוקטייל. הגשתי לה את הכוס עם חיוך. המועדון התרוקן לגמרי, מיכל כבר יצאה והשאירה אותי לנעול. הלכתי אל הדלת הראשית, הפעלתי את האזעקה ונעלתי את הדלתות השקופות. לאחר מכן לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהדלת האחורית. השעה הייתה כבר 6 לפנות בוקר, לא יכולתי לחכות לרגע שאכנס לאמבטיה חמימה. "בטח ערפל ירצה לרדת" חשבתי מדוכאת מכך שאצטרך לרדת שוב לרחוב הקר. פתחתי את הדלת, ערפל נבח משמחה וקשקש בזנבו. ליטפתי את ראשו בעדינות, חיברתי את סוגר הרצועה לצווארו ומשכתי אותו לעבר הדלת. הוא משך אותי בחוזקה אל דלת הכניסה של הבניין, רוח חזקה קיבלה את פני כשפתחתי אותה . ערפל רץ קדימה, אל העץ האהוב עליו, והמחשבות שלי נדדו. משכימי קום נראו עומדים בתחנת האוטובוס,ומכוניות לא מעטות כבר היו על הכביש. שקט של חורף שרר בחוץ, השמיים היו אפורים כהים. כלב בורדר קולי חלף על פני במהירות, הרצועה שלו הייתה משוחררת. דרכתי עליה והוא נעצר הבטתי סביב לראות אם יש זכר לבעלים. בחורה בג'ינס וסווטשר שחור רצה במהירות לכיווני, שיערה הבהיר מתנופף ברוח הקרה. "ריי" היא אמרה מתנשפת "מעצבן אחד" היא לקחה את החגורה מידי, מביטה בי בהפתעה "היי" אמרה, מתנשפת. "היי" עניתי וחייכתי. שתיקה "מה שלום ערפל?" היא שאלה והביטה אליו. "הוא בסדר" אמרתי "וריי?" "ריי!" היא אמרה בכעס כשהוא ניסה לברוח שוב. "מצטערת, שאלת משהו?" "זה לא חשוב" אמרתי מביטה אל ערפל. שתיקה. "בקשר לקפה ההוא שדיברת עליו" היא אמרה "עכשיו יהיה זמן מצויין" בוקר, קר בית קפה תל אביבי טיפוסי. הזמנתי קפה הפוך, והיא שחור. ישבנו ליד החלון כשערפל וריי שוכבים מתחת לשולחן. "אני אפילו לא יודעת איך קוראים לך" אמרתי בחיוך "מריה הקדושה" היא אמרה לוחצת את ידי ושתינו פרצנו בצחוק. מלצר בשחור התקרב "רוצות משהו עם הקפה?" "כן" אמרתי "עוגת גבינה בשבילי" "בשבילי רק קפה תודה" היא אמרה. המלצר רשם, חייך והתרחק. "אני יוליה" היא אמרה "ליאור" אמרתי "גרה פה בסביבה?" שאלתי מנסה לפתח שיחה "כן, אני גרה ממש ליד בית הקפה" אמרה ומצביע לכיוון דלת הכניסה. "אז אנחנו שכנות" חייכתי היא חייכה בחזרה. סיימנו את הקפה ושילמנו למלצר. הלכנו ברחוב הקריר נמשכות ע"י ריי וערפל מעט מהר יותר מהמהירות שרצינו ללכת בה. "אני פה" אמרתי מצביע על בניין בעל שלוש קומות. "אני בהמשך הרחוב" אמרה יוליה "נדבר, להתראות" פתחתי את הברז של המים החמים והמראה התמלאה באדים. חיכיתי עד שהאמבטיה תתמלא. סירקתי את שיערי השטני לאחור ואספתי אותו. מכניסה רגל יחפה למים החמים. כל כך נעים, התחלתי להסתבן, מעבירה ספוג עדין על צווארי. נשכבתי לאחור בעונג משחררת את גופי. "כמה שהייתי צריכה את זה" אמרתי בקול ונאנחתי. התנגבתי, עם עיניים בקושי פתוחות נשכבתי במיטה, ונרדמתי כמעת מיד.