היי אני חדשה

היי אני חדשה

בת 16 מאיזור המרכז אוהבת מאוד לכתוב בעיקר פרוזה אני אפרסם פה יצירה בקרוב.. מקווה שתקבלו אותי יפה :) מורגאן.
 
פרק א'

סיפור לא גמור :) ובנתיים הוא גם ארוך מידי לקריאה אחת אז אני אפרסם אותו בהמשכים. פרק א': ישבתי בבית קפה תל אביבי טיפוסי, שתיתי כוס קפה הפוך ועישנתי את הסיגריה הראשונה של הבוקר ערפל התחפר לידי מתחת לשולחן, זה נפלא שמרשים לו להיכנס לכאן, מידי פעם נתתי לו טעימות של עוגת גבינה. סיימתי את כוס הקפה שלי, תמיד הסוף של הקפה משאיר לי טעם רע בפה, כאילו כל המר יורד למטה וכל המתוק למעלה. בגלל זה אני תמיד משאירה לי ביס אחרון של עוגה. בוקר קר, אני מהדקת את הצעיף סביב צווארי מכניסה את הידיים עמוק לכיסים. גשם מתחיל,אני מביטה למעלה, אל העננים. זה כל כך יפה, כשהכל אפור, הרחובות המזוהמים של ת"א נראים פתאום, כל כך שונים. ערפל משך אותי קדימה, עצרתי שוב והבטתי אל השמיים, השמש נראתה עמומה מאחורי העננים הכבדים זה היה כל כך יפה, כמו יהלום קטן שאפשר להחזיק בכף היד ערפל משך שוב, בחוזקה. החלקתי על המדרכה הרטובה הרגשתי את ראשי פוגע במשהו וחושך. פתחתי את העיניים לאט, פנים של מלאך מביטות בי -"כל כך מהר?" אמרתי בחיוך -"מה?!" פני המלאך נראו מבולבלות מביטה מסביב, גשם. ערפל מרחרח לי את השיער. -"את בסדר?" אני מביטה אל זוג עיניים ירוקות כחולות, שפתיים כל כך עדינות ויפות שיער ארוך ובהיר. -"אני.." התחלתי לומר מהססת "אני בסדר אני.." הבטתי סביב במבוכה, אבל ביום חורפי שכזה רק הבחורה הזאת הביטה בי. -"את, נפלת" היא אמרה מחייכת -"כן... ערפל הוא..." לפתע הבחנתי שהוא נעלם "ערפל?!... ערפל!!!!" ערפל הגיח מאחורי מכונית חונה רטוב כולו וליקק את פני. קמתי על רגלי מנסה להתייצב, וכמעת שנפלתי שוב אבל היא החזיקה בי "אולי כדאי שתשבי לעוד כמה דקות" היא אמרה מחייכת "אבל לא פה, נמצא מקום יבש" התיישבנו בחדר מדרגות מואר בקושי מהאפרוריות שבחוץ כאב לי הראש. -"את בטוחה שאת מרגישה טוב?" -"כן, כן מצטערת שעיכבתי אותך אני אהיה בסדר" -" את לא מעכבת אותי בכלל בכל מקרה הגיע לריי טיול ארוך היום" -" ריי, שם יפה לכלב יפה" -"הוא בורדר קולי" -"ערפל פה הוא פוינטר" לא היה לי מה לומר, גם היא השתתקה והבטנו בכלבים מרחרחים אחד את השני, להם קל יותר להכיר , אצלנו לרחרח זה לא מקובל. -"אני חושבת ש.. אני כבר יכולה ללכת" -"כן, כבר עברו 15 דקות, את לא מסוחררת ואין פגיע נראת לעין בראש.. הייתי מציע לך בכל זאת ללכת לרופא שלך לראות שזה לא חמור" -"לומדת רפואה?" -"לא, התנדבתי למד"א בגיל לפני 4 שנים" -"נהנת מזה?" -"הייתי חייבת" שוב שתיקה, ערפל התחיל לאבד סבלנות, הייתי צריכה להחזיר אותו הביתה. -"אם תרצי נוכל לשבת איזו פעם לקפה" אמרתי בחיוך והושטתי לה מספר על דף משובץ קטן. -"אולי" היא אמרה מקפלת את הנייר לחצי ודוחפת לכיס הג'ינס שלה. תשובה די מאכזבת, משכתי את ערפל אחרי, הוא משך אותי לכיוון השני ריי רץ אחרי ערפל והם החלו לרחרח שוב, משכתי את ערפל בחוזקה והוא נחנק קצת. שיחנק, לא רציתי להיות שם אפילו עוד דקה אחת. נכנסתי לחדר מהדרגות נזהרת מהמדרגה החורקת, זה תמיד הלחיץ אותי בעיקר כשגשום בחוץ וחשוך. פתחתי את דלת הכניסה, נכנסתי פנימה וסגרתי את עצמי ואת ערפל באמבטיה. פתחתי את ברז המים החמים ואיזנתי אותו עם הקרים, ערפל אוהב אותם פושרים. הורדתי מעליו את הרצועה וניסיתי להכניס אותו לאמבטיה -"נו בבקשה ערפל.. בבקשה" ליטפתי את הפרווה הרטובה שלו, ניסיתי להרגיע אותו, להשפריץ עליו קצת מים. הוא התחיל להשתולל במקלחת מתיז בוץ לכל פינה "ערפל!!!" כבר הייתי מיואשת לחלוטין, סגרתי את המכסה של האסלה והתיישבתי עליה בדרמטיות " למה נתתי את הטלפון לבחורה הזאת, היא רק עזרה לי לקום!" ערפל הביט בי לרגע ליטפתי את ראשו "ואתה, אולי תכנס כבר לאמבטיה" ערפל קישקש בזנבו הרים את רגליו הקדמיות וזינק לעברי מלקק את פני ניערתי מעלי את הבוץ והחול ויצאתי אל המטבח, חזרתי עם חתיכת נקניק עסיסית והחזקתי אותה מעל למים הזורמים במקלחת ערפל החל לרחרח מרחוק ואט אט התקרב "נו כבר ערפל... רק עוד קצת" עוד ועוד רגליו הקדמיות כבר בתוך המים גופו עדיין בחוץ. הרחקתי שוב את הנקניק הפעם ערפל נכנס כולו לתוך האמבט זרקתי את הנקניק הצידה במקומו החזקתי את ברז המים והשפרצתי על ערפל, לאחר מכן קרצפתי את כל הבוץ מעליו ושטפתי שוב, ערפל נראה כל כך חסר אונים וילל בעצב. משכתי אותו החוצה, עטפתי אותו במגבת חמימה והוא מיד השתחרר מאחיזתי רץ ברחבי הסלון והתנער, מרטיב את כל הקירות והרהיטים לבסוף חזר אל המקלחת וחיפש את חתיכת הנקניק. "זה לא טוב בשבילך ערפל! זה רק יעשה לך תולעים!" הוא הביט בי בעיניים גדולות "הווטרינר אמר לך להפסיק עם השטויות, רק אוכל יבש הוא אמר!" הוא המשיך להביט בי "אני לא אומרת לו אם אתה לא אומר" חייכתי ונתתי לו את הנקניק. הוא בלע אותו בביס והמשיך להביט בי "אל תצפה לעוד!" אמרתי בתקיפות ויצאתי מחדר האמבטיה. ערב,קר, אני מחליפה ערוצים בטלוויזיה, מחפשת משהו? לא ממש בטוחה. אולי כדאי שאני אנסה לישון קצת לפני המשמרת שלי. כבר 9:30 יש לי רק שלוש שעות. נשכבת על הגב, עוצמת עיניים, פוקחת אותן שוב. החלון סגור, אבל התריס פתוח, אני יכולה לראות את הגשם מטפטף. רוח מטורפת בחוץ.
 

מורן א

New member
רוצה המשך

עכשיו מסוקרנת, מחכה להמשך. כתוב טוב, זורם, מעניין, להמשיך? (והערה קטנה, לא לוותר על הגהה) מורן
 
פרק ב'

ערב, קר, אני הולכת עטופה במעיל שחור וחמים. הרחוב רטוב ושומם. הבטתי בשעון, כבר 12, אני מאחרת. נכנסת לסמטה צרה ומזוהמת, מחפשת את המפתחות בכל כיסי המעיל. מחפשת בכיסי הג'ינס, מוצאת. מכניסה מפתח כסוף למנעול של דלת ברזל כבדה. פתחתי את הדלת וצעדתי פנימה, ברחבה רקדו עשרות צעירים לצלילי מוזיקה אלקטרונית. צעדתי לי אל מאחורי הבר. "איחרת" אמרה מיכל, מנגבת את השיש השחור במטלית. "כן, מצטערת לא ממש הצלחתי לקום" מיכל חייכה והמשיכה לנקות. גבר כבן 20 התיישב ליד הבר. "כן" אמרתי מביטה אליו "אבסולוט וניל" הוא אומר מחייך ומסמן לחבריו שרוקדים להתקרב ארבע גברים התיישבו לצידו "ומה להם?" "אבסולוט וודקה, בטעם וניל" "כן גם לי" "לכולם?" שאלתי בחוסר עניין בולט "כן" פתחתי בקבוק, ומזגתי לכוסות "shot או old fashion?" "shot הם לא נראים כאלה שמסוגלים ליותר מזה" לחשה מיכל כשבחרתי את הכוס המתאימה לקחתי את הכוס הקטנה, ומזגתי לחמישתם. בחורה צעירה ובחור מבוגר יותר שמחבק אותה התיישבו מולי "מה לכם?" שאלתי "שתי כוסות של אבסולוט וניל" צחקקתי בשקט, מזגתי לשניהם. "כבר הרבה זמן שלא הכנתי משקה ראוי להכנה" צחקה מיכל שמגישה עוד שלוש כוסות של וודקה וניל. "כן, כולם הולכים לפי האופנה העכשווית" אמרתי. שתינו צחקנו השעה כבר הייתה 4 וחצי והרחבה התרוקנה כמעת לגמרי. ורוב הצעירים ישבו סביב הבר. אישה לבושה שמלה שחורה וצמודה התקרבה אל הבר, שיערה הבהיר אסוף רק בחלקו לאחור. היא התיישבה במקום היחידי הפנוי, ניגשתי אליה. "מה תרצי?" "דם וחול" העיניים האלה מוכרות לי מאיזה מקום. "וואו דם וחול, איזה שינוי מרענן" לחשתי למיכל שמזגה וודקה ל 4 כוסות קטנות. מיכל צחקה והגישה את הכוסות. שפכתי וויסקי וברנדי יחד עם כף מיץ תפוזים וומוט ביאנקו על קרח כתוש בתוך שייקר. ערבבתי, ושפכתי לכוס של קוקטייל. הגשתי לה את הכוס עם חיוך. המועדון התרוקן לגמרי, מיכל כבר יצאה והשאירה אותי לנעול. הלכתי אל הדלת הראשית, הפעלתי את האזעקה ונעלתי את הדלתות השקופות. לאחר מכן לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהדלת האחורית. השעה הייתה כבר 6 לפנות בוקר, לא יכולתי לחכות לרגע שאכנס לאמבטיה חמימה. "בטח ערפל ירצה לרדת" חשבתי מדוכאת מכך שאצטרך לרדת שוב לרחוב הקר. פתחתי את הדלת, ערפל נבח משמחה וקשקש בזנבו. ליטפתי את ראשו בעדינות, חיברתי את סוגר הרצועה לצווארו ומשכתי אותו לעבר הדלת. הוא משך אותי בחוזקה אל דלת הכניסה של הבניין, רוח חזקה קיבלה את פני כשפתחתי אותה . ערפל רץ קדימה, אל העץ האהוב עליו, והמחשבות שלי נדדו. משכימי קום נראו עומדים בתחנת האוטובוס,ומכוניות לא מעטות כבר היו על הכביש. שקט של חורף שרר בחוץ, השמיים היו אפורים כהים. כלב בורדר קולי חלף על פני במהירות, הרצועה שלו הייתה משוחררת. דרכתי עליה והוא נעצר הבטתי סביב לראות אם יש זכר לבעלים. בחורה בג'ינס וסווטשר שחור רצה במהירות לכיווני, שיערה הבהיר מתנופף ברוח הקרה. "ריי" היא אמרה מתנשפת "מעצבן אחד" היא לקחה את החגורה מידי, מביטה בי בהפתעה "היי" אמרה, מתנשפת. "היי" עניתי וחייכתי. שתיקה "מה שלום ערפל?" היא שאלה והביטה אליו. "הוא בסדר" אמרתי "וריי?" "ריי!" היא אמרה בכעס כשהוא ניסה לברוח שוב. "מצטערת, שאלת משהו?" "זה לא חשוב" אמרתי מביטה אל ערפל. שתיקה. "בקשר לקפה ההוא שדיברת עליו" היא אמרה "עכשיו יהיה זמן מצויין" בוקר, קר בית קפה תל אביבי טיפוסי. הזמנתי קפה הפוך, והיא שחור. ישבנו ליד החלון כשערפל וריי שוכבים מתחת לשולחן. "אני אפילו לא יודעת איך קוראים לך" אמרתי בחיוך "מריה הקדושה" היא אמרה לוחצת את ידי ושתינו פרצנו בצחוק. מלצר בשחור התקרב "רוצות משהו עם הקפה?" "כן" אמרתי "עוגת גבינה בשבילי" "בשבילי רק קפה תודה" היא אמרה. המלצר רשם, חייך והתרחק. "אני יוליה" היא אמרה "ליאור" אמרתי "גרה פה בסביבה?" שאלתי מנסה לפתח שיחה "כן, אני גרה ממש ליד בית הקפה" אמרה ומצביע לכיוון דלת הכניסה. "אז אנחנו שכנות" חייכתי היא חייכה בחזרה. סיימנו את הקפה ושילמנו למלצר. הלכנו ברחוב הקריר נמשכות ע"י ריי וערפל מעט מהר יותר מהמהירות שרצינו ללכת בה. "אני פה" אמרתי מצביע על בניין בעל שלוש קומות. "אני בהמשך הרחוב" אמרה יוליה "נדבר, להתראות" פתחתי את הברז של המים החמים והמראה התמלאה באדים. חיכיתי עד שהאמבטיה תתמלא. סירקתי את שיערי השטני לאחור ואספתי אותו. מכניסה רגל יחפה למים החמים. כל כך נעים, התחלתי להסתבן, מעבירה ספוג עדין על צווארי. נשכבתי לאחור בעונג משחררת את גופי. "כמה שהייתי צריכה את זה" אמרתי בקול ונאנחתי. התנגבתי, עם עיניים בקושי פתוחות נשכבתי במיטה, ונרדמתי כמעת מיד.
 

מורן א

New member
אני מאוד מקווה שיש המשך

עכשיו אני כבר די במתח, אז בבקשה... מורן
 
פרק ג'

"אז אמרתי לו, אם אתה כל כך דואג, אז תזיין אותו בעצמך" מיכל נקרעה מצחוק שופכת מעט מהקוקטייל ששתתה. אבנר ודנה צחקו גם הם. אבנר דפק את ראשו בחוזקה בשולחן, הוא בטח ירגיש את זה בבוקר. " יאללה חבר'ה לפנות פה, כבר 7 בבוקר צריך לסגור" אמרתי מנסה לגרום להם לקום "מיכל!" צעקתי כשהיא נקרע שוב מצחוק ולכלכה אף יותר את השולחן. הרמתי אותה מהכיסא וזרקתי לה מטלית ליד "תנקי את זה בעצמך, אני הולכת הביתה" "לא... אל תלכי!" אמר אבנר והמשיך להיקרע מצחוק. התיישבתי לצידו מחזיקה את ראשו שלא יידפק שוב בשולחן. דנה שתתה עוד מהשרי שלה ואמרה "לא סיפרתי עוד לאף אחד, אני חושבת על להתחתן עם טום" מיכל הביטה בה במבט מזוגג לכמה שניות ופרצה שוב בצחוק. "כמה שתית!?" צעקתי מרימה אותה שוב ומובילה אותה אל הספה בצד השני של הפאב. השכבתי אותה וכיסיתי אותה במעיל השחור של אבנר. "מה התחלת לומר?" שאלתי מסיטה את שיערי לאחור. "אני רוצה להתחתן עם טום, אני יודעת שזה עדיין מוקדם אבל..." "ברור שזה מוקדם" התפרצתי "אתם מכירים רק חמישה חודשים" "אבל בכל זאת ליאור זאת אהבת..." "אהבת אמת?" שאלתי מביטה בה בכעס "את יודעת מה אני חושבת על זה" ניגשתי אל הבר פותחת בקבוק וויסקי ישן וטוב. שתית שלוש שוטים וחזרתי אל דנה ואבנר מעוצבנת פחות. דנה עישנה מלבורו אדום, היד שלה קצת רעדה. אבנר חיבק אותה "אל תשימי לב לליאור! היא עוברת תקופה קשה, נכון ליאור?" "לא אבנר!" אמרתי בכעס "אני לא עוברת תקופה קשה פשוט נראה לי שמר. טום שעדיין לא החליט אם הוא ממשיך בלימודים או ממשיך לעבוד בתחנת דלק הזאת ולנגן בכמה מועדונים מסריחים תמורת גרושים הוא אבא טוב לילדים שלה, או מישהו שאפשר להסתמך עליו!" "טום אומן" אמרה דנה בכעס "אז לכי תחיי עם אומן, עם הקריזות שלו והסמים שלו נכון דנה? יופי של עתיד" דנה הדליקה את הסיגריה מהקופסא השנייה שלה בשרשרת. "אני אוהבת אותו ליאור" "אני יודעת" אמרתי מרגישה קצת נבוכה שהתפרצתי, "אז אולי פשוט תיקחו את זה לאט" דנה הנהנה והמשיכה לעשן. אבנר הביט למאפרה ונראה מודאג, דנה שהושיטה יד לקחת עוד אחת נעצרה לרגע והביטה באבנר. "מה אתה רוצה? אני בלחץ!" התעוררתי, הזזתי את הרגל של מיכל מעל הבטן שלי, מנסה לפקוח את העיניים. "לא נעלנו את הפאקינג פאב" אמרתי בכעס, מנסה להתרומם מהספה נפלתי אל הרצפה ונתקעתי באבנר. "מצטערת" מלמלתי מנסה להתיישר. הלכתי באלכסון לכיוון השירותים, שטפתי את הפנים, הבטתי בדמותי במראה. העברתי אצבע בשיערי מסיטה את הפוני מפני. עיניי הבהירות נראו עייפות ואדומות. השמלה השחורה והצמודה שלבשתי הייתה מוכתמת, מעניין ממה. לקחתי ערימת נייר טואלט והרטבתי במים, ניסיתי לנקות את הכתם המסתורי, חתיכות של נייר טואלט נדבקו לבד. "שיט!" אמרתי "זאת שמלה חדשה" למשך כמה דקות התאבקתי עם הכיור בניסיון לקרב את השמלה אל זרם המים ללא הצלחה. לבסוף הורדתי אותה ונשארתי בחזייה ותחתונים כשדנה נכנסה "אני לא אשאל מה את עושה כי אני לא רוצה לדעת" אמרה ושטפה את פניה, נוגעת בעדינות במכה כחולה על הירך שלה. "אני מנסה לשטוף את הכתם הזה" אמרתי מתאמצת דנה התעלמה לגמרי ממה שאמרתי ונכנסה לתא שירותים. "אבנר חמוד אבנר לא מסומם" היא אמרה מבעד לדלת הסגורה. "דנה את צריכה להיכנס להתקלח ואז לישון ואני מכירה את המקום המושלם בשביל זה" דנה יצאה מהתא מחייכת ושטפה ידיים. "אולי באמת כדאי שאני אחזור הביתה" היא אמרה ויצאה מהשירותים. חתיכות נייר הטואלט ירדו אך הכתם נשאר, לבשתי שוב את השמלה ויצאתי בעקבותיה של דנה. "אנחנו הולכות הביתה" אמרתי למיכל "את באה איתנו" היא מלמלה משהו והתכרבלה מתחת למעיל של אבנר "אבנר!" אמרתי זורקת לו צרור מפתחות "תנעל מלפנים" הרמתי את מיכל, הנחתי את זרועה סביב צווארי. הורדתי את מיכל ודנה בדירות שלהן ונסעתי לשלי. ערפל קיבל אותי בנביחות, נכנסתי לחדר המקלחת ועשיתי אמבטיה חמימה. נכנסתי למיטה, הייתי כל כך עייפה אבל משום מה לא הצלחתי להירדם. הטלפון צלצל, לא היה לי כוח לענות. פשוט שכבתי שם בוהה בתקרה. המחשבות שחו בראשי. הטלפון צלצל שוב, התרוממתי לאט מושיטה את היד לכיוונו. "הלו?" לא הייתה תשובה, יכולתי לשמוע נשימות בצד השני "הלו?!" ניתקתי. נכנסתי שוב מתחת לסמיכה מחבקת כרית, מנסה להתחמם. נרדמת לאט, מביטה בירח. החושך ירד ואני התעוררתי, מסרקת את שיערי לאט. לבשתי שמלה אדומה צמודה, התאפרתי מעט. לבשתי את המעיל עור הארוך שלי ויצאתי, רוח חזקה קיבלה את פני. "אותה מוזיקה כל ערב, נכון מיכל?" מיכל חייכה בהבנה והגישה שלוש כוסות לשולחן פינתי. הבטתי סביב בעצב. מיכל חזרה "הנה" דחפה לי סוכריה לפה "תפסיקי עם הפרצוף החמוץ הזה" השעה הייתה כבר 4:30 ורוב האנשים ישבו ליד הבר. "סליחה, את יכולה לעזור לי?" "מה את רוצה לשתות?" שאלתי בלי להרים את מבטי "דם וחול" עיניים בהירות מביטות בי מאחורי איפור שחור שיער בהיר אסוף לאחור רק בחלקו "מתי את מסיימת פה?" היא שואלת " בסביבות 6 למה?" שאלתי "יש לנו הרבה על מה לדבר" הבטתי אל מיכל והיא חייכה "בכל מקרה לא עמוס פה היום" יצאתי אל הקור, מובלת על ידה אל מכונית שחורה "לאן אנחנו נוסעות?" שאלתי מביטה בה "לדירה שלי" היא אמרה והתניעה. נשענתי לאחור מביטה בה והיא התניע את המכונית והחלה לנסוע. "את לא זוכרת אותי נכון?" היא שאלה מפנה את מבטה אלי. אל תצפו להמשך בקרוב... אני צריכה לעבוד על זה...
 

מורן א

New member
מאוד נהנית

ומקווה שלא אצטרך לחכות הרבה להמשך. מאוד נהניתי מהסיפור, הכתיבה זורמת ומעניינת. תודה, מורן
 
למעלה