אממממ.....
דווקא אני מאוט אוהבת שקוראים לי מאמי!! ברצינות! אממ.. את רוצה שאני אוציא את הבעיות שלי....? אין כל כך מה להוציא... זאת אומרת, יש המון מה להוציא.. אבל אין שום דבר שאפשר לעשות. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל..... טוף.. אני אנסה להתחיל מההתחלה: הכל התחיל בפסח. הכרתי מישו.. הוא יותר קטן ממני בשנה. הפכנו לידידים טובים. טובים מאוד אפילו... ואז הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אבל לי לא היו רגשות כלפיו.. ואמרתי לו שאני רוצה שנשאר ידידים ולא מעבר לזה. ואז הקשר ביננו נותק לכמה חודשים ואני התחלתי להרגיש דברים... התחלתי להתגעגע, לרצות לראות אותו.. הבנתי כמה שהוא חשוב לי. מצאתי את עצמי מאוהבת בו מעל הראש... ואמרתי לעצמי שאני חייבת לחזור להיות איתו בקשר, ויותר מזה - החלטתי שאני מספרת לו מה אני מרגישה. אזרתי המון (המון המון המון המון) אומץ והתקשרתי אליו. בקיצור, אמרתי לו שהבנתי שאני אוהבת אותו ושאני רוצה שנהייה בקשר. והוא אמר שהוא מצטער אבל שהוא כבר לא מרגיש כלפיי את מה שהוא הרגיש פעם, ושאם אני רוצה, אנחנו יכולים להמשיך להיות ידידים. וככה זה היה. היינו ידידים. אמנם לא טובים כמו פעם, אבל לי זה הספיק. ואהבה שלי אליו גדלה בכל יום שעבר. כל החברים שלי ממש לא אהבו אותו. אמרו לי כל מני דברים עליו.... אבל בעיקר הפריעה להם העובדה שהוא יותר קטן ממני. וכמובן שהייתי מטומטמת והקשבתי להם. וזה התחיל להפריע גם לי. הייתי נורא מודאגת.. ניסיתי להתחמק ממנו כל הזמן.... למרות שבעצם נורא רציתי להיות איתו, פחדתי מתגובות של אנשים. ואז הגיע החופש הגדול. נרשמתי לאיזה מחנה קיץ מטעם תנועת הנוער שאני וגם הוא הולכים אליה. וגם הוא בא. והתקרבנו שם מאוד. מאוד. ואז הוא אמר לי שהוא הבין שבעצם הוא לא הפסיק לאהוב אותי.. ושהוא רוצה שנהייה ביחד. אני הייתי כל כך שמחה! פשוט קרנתי מאושר!! אלה היו הימים הכי שמחים שהיו לי בכל החיים!!!! ואז היינו ביחד. אחרי כל כך הרבה זמן שחיכיתי לזה. גם חברה טובה שלי (בעצם החברה הכי טובה) נרשמה למחנה.... וכמו שאמרתי, החברים שלי ממש ממש לא אהבו אותו. וגם היא לא. וברגע שנודע לה שאנחנו ביחד, היא התחילה לריב איתי.. לריב איתו. היא התייחסה אליי כאילו אני זבל. אמרה לי דברים מגעילים, זרקה הערות פוגעות. ואמרה לו שאם הוא לא מסיים איתי את הקשר, היא לא תדבר איתי יותר בחיים ו- 6 שנים של חברות ילכו לזבל רק בגללו. זה כנראה נכנס לו ממש טוב לראש.. והוא בא, ואמר לי שזה ממש לא מה שהוא רוצה, אבל אנחנו חייבים לסיים את הקשר כי הוא לא רוצה שאני אריב איתה בגללו. אני נכנסתי לדיכאון. כל כך כעסתי!! זה היה אחד הדברים הכי נוראים שקרו לי בחיים. לדעת שהחברה הכי טובה שלי בעולם, היא זאת שהרסה לי את הדבר שהכי שימח אותי. הדבר שהייתי הכי שלמה איתו. זה היה פשוט נורא לאבד אותו ככה. זה שבר אותי. החלטתי שאני לא רוצה להיות איתה בקשר יותר. היא בגדה באמון שלי, השטלתה לי על החיים כאילו אלו החיים שלה, והרסה את הדבר הכי יקר לי. וכמה שרציתי לסלוח לה, לא יכלתי. הרגשתי כל כך נבגדת.. כל כך מאוכזבת ופגועה. ועכשיו היא מנסה לחזור להיות איתי בקשר.. אבל אפילו לא ביקשה סליחה. לא אמרה שהיא מתחרטת או משו כזה... זה נראה לה בסדר גמור שהיא עשתה לי דבר כזה. והוא... "החלטנו" שאנחנו נשארים ידידים. עד כמה שאפשר לקרוא לזה ידידים.. מדברים פעם לשבועיים בערך... שיחות נימוס כאלה.. חברה שלי, שהיא גם ידידה שלו, אמרה לי שהוא אוהב אותי. עדיין. שהיה לו נורא קשה להפרד ממני. שהוא אמר שזה הדבר האחרון שהוא רצה לעשות. היא אמרה שהוא אמר שאם הוא היה ממשיך להיות איתי בקשר בידיעה שרבתי עם החברה הכי טובה שלי בגלל זה, הוא היה מרגיש נורא לא טוב עם עצמו. אני כבר לא יודעת מה לעשות. הקשר איתו, היה (ועדיין) הדבר הכי חשוב בעולם. עברתי המון שינויים ריגשיים בגללו.. סבלתי כל מני תהפוכות ומצבי רוח בגללו. ולאבד אותו ככה, היה באמת קשה בשבילי. אני אוהבת את הבנאדם הזה כמו שאף פעם לא אהבתי. נקשרתי אליו בצורה מפחידה! לא ידעתי שאפשר להקשר ככה למישו.. הוא הכל בשבילי. זה הגיע למצב שבו כל מה שאני צריכה כדי להיות מאושרת, זה אותו. אני אומרת לך, הימים האלה, שהייתי איתו, היו הימים שבהם הרגשתי הכי מלאת חיים.. הכי מאושרת! הבנאדם הזה הוא כל החיים שלי. הוא פשוט הכל. אני עדיין לא מעכלת את זה שאיבדתי אותו לנצח... כמה שקשה לי להודות בזה, אני יודעת שזה נגמר לתמיד. וזה כל כך קשה... אני כל כך מתגעגעת אליו.. אין לך מושג כמה.... ואין לי עם מי לדבר פה. כולם בטוחים שזה רק לטובתי... כולם חושבים שהם יודעים הכי טוב מה טוב בשבילי. הם לא מבינים כמה אני אוהבת אותו. כמה קשה לי בלעדיו. הם חושבים שזה איזה רגש חולף.. שבעוד כמה שבועות אני לא אזכור אותו (ככה הם אומרים). אני מרגישה כל כך לבד... החברה הכי טובה שלי בגדה בי, החברים שלי לא מקשיבים לי.. הם מקשיבים רק לעצמם, והאהבה הכי גדולה שלי, כמו שזה נראה לי, בכלל לא זוכרת אותי. אני לא יודעת אם את מבינה איך אני מרגישה.. אבל זה פשוט נורא. אני נורא מצטערת על האורך... זאת פשוט הפעם הראשונה מאז שזה קרה שאני ממש יכולה לשפוך הכל. לא התכוונתי לשעמם אותך.. אני מצטערת. אממממ.... אני חושבת שזה הכל.. זה פשוט אוכל אותי מבפנים..... ואני לא יודעת מה לעשות עם זה... וזהו.. אם קראת את כל זה, ממש ממש תודה! נחמד לדעת שיש לפחות מישו אחד שמקשיב לי...
