היטלר וסטיות מניות

קוכולין

New member
בהחלט לא

אדם מהשורה לא יכול היה להפנט את העם ואת הגנרלים כמו שהיטלר עשה זאת. אדם מהשורה לא היה יכול לדכא את אויביו מבית בכזאת עורמה, וחשוב מכל- אדם מן השורה לא יכול היה לעבוד על חצי עולם במשך זמן רב כל כך, ולכבוש כל כך הרבה שטחים בלי טיפת דם או יריית כדור. אבל אדם מהשורה אולי לא היה לוקח אסטרטגיה שלמה לידיו ונותן למקצוענים לנהל את העניין הצבאי (כמו שעשו דרך אגב צ'רצ'יל ובמיוחד רוזוולט- אפילו סטלין עשה את זה החל מחציה השני של המלחמה) ובכך לא היה גורם לכל כך הרבה נזק (צבאי לגרמניה) כמו שהיטלר גרם. וזאת שאמרתי- היטלר היה מצויין בפוליטיקה פנים גרמנית, בהיפנוט העם הגרמני והצבא הגרמני ומצויין בהונאת העולם- דבר מעבר לכך.
 

יונית א

New member
חולני?

חלק מהמאמרים דנים בכך שהיה הומוסקסואל. גלוי או מוסווה במידה רבה,מה שמפתיע (או שלא) מול רדיפתו את ההומוסקסואלים בפן השלטוני של חייו. באשר לנשים בחייו , בגיל 19 היה לו קשר (אינטימי?) עם Geli Rauba שהייתה בתה של אחותו החורגת. היא ירתה בעצמה ב1931, בדירתו של היטלר במינכן והשאירה מכתב שבדיעבד לא כל כך ברור האלמנט ההתאבדותי שבו(תוכניות עתידיות, שמחת חיים,תכנון נסיעה לבווריה). הוא נכנס מכך לדיכאון (כמו הדכאון הקודם שלו ב1921), ויש האומרים כי הפיכתו לצמחוני באותה תקופה קשורה למותה (או שכן או שלא-אבל זו בוודאי אינה סטיה ).הוא לא הגיע להלוויתה בגלל מצבו הנפשי. האישה השנייה בחייו , המוכרת היא כמובן אווה בראון, פילגשו ורעייתו בסופו של דבר. שמועות היו על מגדה גבלס ועל ילד שנולד לו מאישה צרפתיה. אבל כאמור הוכחות על חיי המין של מן דהו יכול לספק רק הוא עצמו או שותפיו, והיות ואלו רובם ברי מינן זה מכבר, כל השאר שמועות, תעמולה של בנות הברית והחלק העובדתי שלהן קלוש כנראה.
 

DANA321

New member
הוא לא היה הומוסקסואל

זה רק שמועה ללא בסיס. פשוט המורה שלנו אמרה שהייתה לו סטיה מינית חולנית ביותר (לא הומוסקסואל) והיא לא הייתה מוכנה לספר לנו מה
 
דרך מעניינת

מצאה המורה שלכם לעורר את העניין שלכם, זה כנראה עבד
יש הרבה שמועות, רובן לא יותר משמועות או תעמולה, הסטיה המרכזית שלו הייתה להרוג אנשים... לעניין היחס של היטלר ושל התנועה הנאצית בכלל, להומוסקאסואלים הנושא מעט מורכב יותר
 

קוכולין

New member
כמו למשל שר האוצר הנאצי

וולטר פונק, שלפי עדויות שונות היה הומוסקסואל גלוי. האנס ב. גיזביוס (אחד מניצולי תנועת ההתנגדות הגרמנית, שעבד מספר שנים בגסטפו) טוען שהוא אחראי לאורגיות עם קטינים וכל מיני דברים מגעילים כאלה, אבל קשה לסמוך על גיזביוס בעניינים הללו, כי לו באמת יש שנאה בוערת למשטר הנאצי ובכיריו.
 
The Damned'

בתחילת דרכה של התנועה הנאצית (או הנציונאל סוציאליסטית) רבים התייחסו אליה כתנועה הומאית, הסיבה לכך הייתה בגדי העור, האחווה הגברית שהם טיפחו, ובעקר מספר בכירים נאציים שנודעו כהומוסקסואלים, הבכיר שבהם היה ארנסט רוהם. (הערת אגב, הקומוניסטים נהגו ללעוג לנאצים על ה"הומוסקדסואליות" שלהם באמצעות כרזות, אחת היותר מצחיקות שראיתי מראות מצעד של נאצים במדים הצועדים כשיד אחת מורמת במועל יד והשניה אוחזת בישנו של הצועד לפניהם) רוהם היה מקים ומנהיג ה SA הוא אסף סביבו צבא אכזרי במיוחד של נערים צעירים משכונות עוני ברחבי גרמניה, הוא כמובן לא הפלה הומוסקסואלים והשמועות אומרות, שמרבית חיליו היו בעלי נטיה זו, בתקופה זו לא הייתה למלפגה הנאצית, כמו למרבית המפלגות בגרמניה באותה תקופה, מדיניות כל שהיא בנוגע להומוסקסואליות, רוהם היה מנהיג נאצי מכובד, והומו מוצהר, אף שמידי פעם הסתבך בפרשיות אהבים די מוזרות, איש לא חשב מעולם שיש סתירה בין עובדת היותו הומו לבין תפקידו הבכיר במפלגה. ב 1932 היה כוחו של רוהם בשיאו הוא פיקד על צבא אישי של חצי מיליון חילים אכזריים שסרו למרותו, מה שגרם להיטלר לחוש מאויים מהכוח הרב שנצבר ללא פיקוח אישי שלו, בשלב זה החליט היטלר שהומו סקסואליות נוגדת את הקו הרישמי של המפלגה, ו"השופט" של המפלגה וולטר באך, אירגן התנקשות במנהיגים הומוסקסואלים בולטים במפלגה, ניסיון ההתנקשות נכשל ורוהם יחד מנהיגים אחרים (הרוזן דה מולין, אקהארט, ג'ורג' באל ואחרים) ניצלו, בעוד באך גונה על ידי המפלגה וגורש משורתיה. למרות הכישלון, מאותו שנה ואילך החל משתנה הקו הרישמי של המפלגה כלפי הומוסקסואלים, פרסומים נאצים רשמים החלו לזהות את ההומאיות עם הריקבון של רפובליקת ווימר ובארים של הומאים החלו להרדף ע"י חברי המפלגה, רוהם ושאר מפקדי ה SA נותרו ללא פגע לפחות עד ליל הסכנים הארוכות. ב 30 ביוני 1934 פרצו חילים נאמנים להיטלר לאחוזה כפרית של רוהם בבווריה, שם הוא וכמה ממפקדיו הבכירים היו עסוקים ב (בואו נקרא לזה חגיגה של הומו ארוטיות), החיילים רצחו את בכירי ה SA בעוד רוהם עצמו נלקח לכלא במינכן, שם הוגש לו רובה בכוונה שיתאבד, הוא סרב, ולאחר מיכן הוצא להורג. לאחר אותו יום הוציא היטלר צו נשיאותי (הוא כבר היה הקאנצלר של הרייך השלישי באותה עת) הדורש לעקר (ובסופו של דבר להשמיד, את ההומאים, כחלק מהצו שדרש לפגוע במי שהנאצים חשבו שהוא חולה נפש (סכיזופרנים, חולי אפליפסיה, מפגרים ועוד), והחלה רדיפת ההומאים. הומוסואלים נרדפו לכל אורך מלחמת העולם השניה בגרמניה, ניתן טלאי ורוד, שסימן אותם (בדומה לטלאי הצהוב שניתן ליהודים) ורבים מהקיהלה ההמו לסבית הגרמנית סיימו את חייהם במחנות ההשמדה הנאציים. מהתאור שלי ניתן להבין, שלדעתי הסיבה המרכזית לרדיפת ההומולסבים בתקופת מלחמת העולם השניה נובעת מהכוח הרב שצבר רוהם בתור מפקד ה SA בשעה שאין לי ספק שזו הסיבה לליל הסכנים הארוכות, אני קצת בספק לגבי ההמשך, אין לי ספק שהיטלר נזקק לסיבה אידאולוגית להצדיק בתוך המפלגה את מעשיו כלפי רוהם, שהיה חייל נאצי נאמן ובכיר, והוא ניתלה בהיותו של רוהם הומו, כסיבה שכזו אולם נדמה לי שחלק מרכזי מרדיפת נובעת פשוט מכך שבאותה תקופה הומוסקסואל נחשב לחולה נפש מסוכן, וכמו שהנאצים השמידו חולי נפש (או מי שהם חשבו שהם חולי נפש) אחרים, הם רדפו גם הומאים.
 
מכיוון שחלק מקסמו של הנאציזם

וכל תנועה גזענית אחרת הוא בשנאת האחר באשר הוא אחר, אין ספק בעיניי שההומו והלסבית הם קרבנות קלאסיים של שנאה זו. זאת מאחר ומדובר בשונות הנוגעת ברבדי הנפש העמוקים (מין) ומאחר שבסופו של דבר, על פי כל ההערכות, הסטרייטים הם בכל זאת תמיד (אפילו ביוון העתיקה, נראה לי) רוב מכריע באוכלוסיה.
 
סתם שאלה שלא קשורה לנושא

אבל היא קשורה ליוון העתיקה ועד כמה הנוהג של אהבת גבר לגבר רווח ...
 

קוכולין

New member
בנוגע לליל הסכינים הארוכות

חשוב לציין שהסיבה העיקרית היתה לחץ של הצבא על היטלר. הצבא הרגיש מאויים עד מאד מהס.א., והיטלר היה חייב את הצבא להמשך תוכניותיו. מכיוון שכך ההתנגשות עם הס.א. ועם רוהם היתה בלתי נמנעת. היטלר, שהיה אז מתוחכם מאד, נתן לצבא כאילו "ניצחון" על הס.א. (באמצעות השמדת הס.א.), אבל כך שיעבד את הצבא אליו בשבועת אמונים אישית. בסופו של דבר, הצבא הפסיד ולא הרוויח מליל הסכינים הארוכות, וזאת בלא להזכיר את העובדה שנרצחו בו גם שני גנרלים של הוורמאכט (צבא היבשה), פון שלייכר ופון ברדוב. כל מנהיגי הצבא מילאו פיהם מים מול הרצח הנפשע (הם שמחו יותר מדי על חיסול הס.א.), ורק הפילדמרשל הישיש פון מקנזן העז למחות, קול בודד בישימון. בנוגע להומו-סקסואליות, היטלר תיעב הומואים מאז ומתמיד, אבל היה מוכן להתפשר בעניין זה (ולכן היה ידיד של רוהם שנים כה רבות). עובדה היא ששר האוצר שלו, פונק, היה הומו ואיש לא עשה כלום בקשר לכך. בנוגע להומואים הפשוטים, אותם היטלר רדף כנטיית ליבו. לא היה לו כל צורך להתפשר בעניין זה.
 
למעלה