אני ממש לא חושב כך.
אני דווקא חושב שכמתימטיקאים אסור לנו לראות במתימטיקה יותר מהנחות ומסקנות מהנחות אלו, כי בכך טמון הייחוד והקדושה (במובן של ייחוד עליון ולא קודש כמו של אל) של המתימטיקה משאר המדעים המדויקים לכאורה. כבני אדם שמתנתקים לרגע מהדף והעט ומנסים להנות ולהפיק משהו מהמסקנות שלנו, אנחנו יכולים לראות את היופי שבמתימטיקה ולנסות אינטואיטיבית למצוא תחומים חדשים למחקר. יש לנו צורך בראיה לא מדויקת כדי לפתח את המדע המדויק בגלל שאנחנו לא נולדים עם הבנה לוגית מלאה ומיידית, אלא מבינים דברים בעזרת היסק שלוקח זמן. המתימטיקאים המושלמים יהיו כאלה שיבינו בהרף עין את כל מה שניתן להסיק ממערכת אקסיומות - ולנו אסור להכניס כמתימטיקאים אינטואיציה למחקר שלנו, אלא רק מחוצה לו - בכדי להסיק דרכים לבנות את המחקר בצורה מדוייקת. ובנוגע לספר של אלוהים בו כתובה כל המתימטיקה - אבוי. למה לשער כאלה דברים מופרכים? לא יאומן שאומרים כזה דבר. ובכלל - אם כבר, אז לא ספר רגיל. עוצמת קבוצת הטקסטים הכתובים בשפה כלשהי בעלת מספר סימנים סופי, שמסודרים בצורה בדידה, ושאורכו סופי (כמו כל "ספר") היא א0. האמרה היהירה שטוענת שמוכלת כל המתימטיקה בספר אינה מדויקת, אך בכל זאת אני לא יכול לחשוב על דרך "לכתוב את כל המתימטיקה" כשיש לרשותנו רק א0 אפשרויות לכך. עם הגדרה יותר מדויקת לכתיבה של כל המתימטיקה אוכל להתמודד יותר טוב, אבל אם נניח שקיימת לפחות אות בספר על כל קבוצה שקיימת, אבוי, אנו נזקקים לעוצמה גדולה מכל עוצמה נתונה.