היחס אל יוצאי הדופן

ש י ר נ ה

New member
מילים, מילים, מילים

אם רק הייתי מבינה... למה בקושי וכאב? למה לא בפשטות ואהבה? צום קל וגמר חתימה טובה
 
ביחס למי?

בכמה מדינות בעולם, יש ככ הרבה מפלגות כמו שלנו(לא שזה שווה הרבה)?? כמה מדינות בעולם, היו נותנות לארגוני הטרור שסביבנו, להמשיך להתקיים? רשימת ה"ספייס" עוד ארוכה, פעם בעבודה הקודמת שלי, נתקלתי בילד בן 13 עם צמיד של ניטים ארוכים ומחודדים על הצוואר(!), מעין פאנקיסט ילדון שכזה, אחרי שיחה לא ארוכה מתברר שהילד גם תוהה לגבי הזהות המינית שלו... עזוב שלדרגות הפרובוקטיביות שהבנות כאן בתל אביב הגיעו אליה כאן בקיץ, אין הרבה ארצות מתחרות. בדוק לצערי. לגבי היותנו גזענים, אם כולם היו גזענים כמונו, המצב היה טוב.
 
יחס אל יוצא הדופן ????

לצערי אני לא ממש מבין מה כוונתך ? האם את קושרת אנשים עם מוגבלויות, קשישים, לא מקובלים, אנשים שונים ... לאותו בחור מעצבן שסולק מכאן (בצדק!) ??? הבחור התלהם, ניבל פיו, ענה בציניות מרגיזה כמעט לכל הודעה פה. ועל אף שקיבל אזהרה אחת... או יותר הוא המשיך למלא כאן ברוע מקלדתו כל פיסת מסך טובה. לצערי אין שום קשר עם ימים אלו שמסמלים את הרגישות היהודית! יש לכל אחד מקום להביע את דעתו, גם אם היא שונה אך יש דרכים רבות מכובדות לעשות כן והוא לא בחר באף אחת מהן.
 

IBP1

New member
ואהבת לרעך כמוך פרי מגדים .

נכון שזהו כלל חשוב ואפילו לי. אך ואהבת לרעך אינו אומר כי עליך בשל כך לסבול על מנת לקרבו וניסינו כאן להניאו מלנהוג כך והוא אפילו הבטיח כי יחדול מכך. כנראה שלא יצא לך לקרוא בבלוג שלו. ממליץ לך לקרוא שם. אני נוהג על פי "כל מכבדי אכבד ראשון " אך ברגע שהבחור החל בדרכו להעליב והיה בלתי אפשרי לסבול יותר והיה נראה כי המצב ישאר כך .המנהלת החליטה את שהחליטה. האדם היחיד שאשם בכך זה הוא. אינך יכול לצפות מאדם שרואה בך טיפש בגלל אמונותיך להקשיב לך ואו לנהוג בך כבוד. קח למשל את עצמך ואת כתיבתך הראויה לשבח . לא מצאת לרגע אחד מישהו הטוען " רגע ,מה הקשר בין מיסטיקה לשירה " . אני משער כי דרכך לראות את הניסתר מתבטאת דרך המילים וההשגות שלך בנושא וזה יפה וטוב וזה נותן לראות דרך נוספת לראות את המיסטיקה בעין שונה. אם לא הייתי נוהג בך בכבוד הראוי ולא פותח את עצמי להבין את דרכך ולא מכבד את דברייך. אני הייתי מפסיד דרך חשובה לראות את המיסטיקה .ותאמין לי שהכינוי הכי מתאים לי היה טיפש בשל כך. אנו נמצאים כאן מסיבה אחת ויחידה. אנו כאן לחלוק את הידע והניסיון ואת נקודת המבט האישית שלנו בנושא שכולנו אוהבים לעסוק בו. אם זה לא היה כך , סביר להניח שאיש לא היה שוהה כאן.
 
האחר והשונה...

היחס אל האחר והשונה בעקבות הרחקתו של חבר מהבית.
אני הופכת והופכת בעצמי למצוא נקודה של נקיפות מצפון, ומוצאת שאלה קיימות. יחד עם זה, אני עדיין שלמה עם עצמי, למרות נקודות כאלה פה ושם. כבר אמרתי לא פעם שאני ממש לא אוהבת לחבוש את כובע המנהלת הכחול ולמחוק או להרחיק אנשים, כמו גם להוביל דיונים וכאלה. נדמה שזה בדיוק המצב ממנו אני מבקשת להימנע כשאני אומרת את המשפטים הללו. במקרה הנ"ל, אני יודעת שעשיתי ככל שיכולתי, גייסתי את כל אורך הרוח שברשותי, על מנת להימנע מהרחקה אלא שכלום לא עזר. אדרבה, מעבר למה שהתנהל בפומבי, ניהלתי עוד התכתבות איתו דרך המסרים, ואם פה האדון הנ"ל דיבר "לא יפה", הרי ששם הוא פשוט קילל – אותי אישית ואת חברי הבית.. נדמה שהזלזול ותחושת העליונות ניכרה מכל פסיק בכתביו. מצטטת רק אחד קטן: – "על הזין שלי הבית שלך"... רבים אחרים אני מעדיפה שלא לצטט.. למרות זאת, המשכתי, לדבר יפה, לבקש, להזהיר, לעודד אלא ששוב נתקלתי בעוד ועוד גועל נפש, שאולי יכולתי לסבול כל עוד היה מופנה כלפי בלבד, אלא שכאשר זה התחיל לפגוע באמת בחברי הבית, לא ראיתי ברירה אחרת. רוב ילדותי שלי, נחשבתי ל"חריגה", לא משום מוגבלות שהייתה לי או משהו כזה, אלא פשוט אחת שלא ממש מקובלת בחברה, ומשם אני יודעת שלמדתי לפנות המון מקום לשונה ולאחר, משום שידעתי איך מרגישים, ידעתי את התסכול והכאב שתחושת הדחייה מביאה איתה. אני כותבת כל הזמן – יש מקום לכולם, ומתכוונת בדיוק לזה, אלא שחברים אחרים בבית כנראה לא חשבו כך, ואולי בצדק, ולכן האדם הזה הורחק. כתבתי לו באחד המסרים האישיים שזה בסדר להתנגח בי, אבל שירד מאחרים... הוא המשיך, והתרחב אפילו, מאדם אחד לעוד ועוד ולכן לא היה עוד מקום מבחינתי להשאיר אותו פה. לא... אני לא מצטערת. (אגב, מאז קיים הבית הזה, זו הפעם השנייה שאני מרחיקה מישהו....) ביקשתי (גם ממנו) לא פעם להתדיין פה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, מי שרוצה לעשות זאת מוזמן להשתמש במסרים, אלא שהוא המשיך... ואף הגדיל לעשות. אם כבר מדברים על זה, אז אני מבקשת לגלות עוד משהו... תיבת המסרים שלי עולה על גדותיה מרוב תלונות של חברי הבית, רובם ככולם כמעט.. ולא רק על דרך כתיבתו של בודי, אלא על חברים נוספים ש"לא מקבלים את האחרים כמו שהם" ואני מצטטת מתוך מסר של מישהו שעזב את הפורום מרצונו משום שלא ממש התייחסו אליו כאל שווה להרגשתו. מה לדעתכם אמור להיות התפקיד שלי כמנהלת? איך אני אמורה לרצות את כולם? איך אני אמורה לגרום לכולם להרגיש טוב בבית? האם אני אמורה בכלל לעשות את זה? נכתב פה איפה שהוא – ואהבת לרעך כמוך.... אני כל כך מסכימה למשפט הזה, ואולי כדאי שארחיב רגע... כאשר אני שלמה עם עצמי שום דבר לא יכול לפגוע בי.. כאשר מישהו בכל זאת מנסה לפגוע ולהרעיל, אני פשוט לא מתייחסת אליו יותר, ולכן הוא לא יכול לפגוע בי.. מה איתכם? האם באמת כל מה שנכתב פה יכול להיות אישי? אני לא מדברת רק על המקרה הנ"ל. אני חושבת שלאהוב את האחר או לקבל את האחר, לא חייב להיות באותה מידה שאתה אוהב את עצמך, אני לא חושבת שחייבים לאהוב את כולם אבל כן.. לקבל, להבין שיש גם להם מקום, ואולי אפילו תפקיד סמוי מהעין. למשל, לא מעטים מאיתנו משלבים בהודעותיהם סימני קריאה מרובים כל כך שנדמה שלו יכולתי לשמוע את דבריהם במקום לקרוא, הייתי שומעת צעקות ולא דיבור... מאחר ואנו קוראים ולא מדברים, הרי שטון הדיבור חסר ואיתו כל מה שנלווה אליו. כאן אנו לוקחים ומקבלים את הדברים כל אחד דרך המסננת האישית שלו, ולכן כלאחד עשוי לקבל אותם אחרת.
בוקר טוב לכולנו
 

דגנית

New member
גילי, מי אמר שכולם מתאימים לבית?

לכל בית
בסופו של עניין יש ים של בתים ברשת יש המוני פורומים, קומונות, פורטלים.. יש מקום לכולם. וכל אחד מוצא את מקומו המתאים לו ולסביבה שלו. אז מי אמר שכולם מתאימים לפה? גם לבית שלי הפרטי, לא בהכרח שיהיה לי נעים לארח כל אחד. פעם ראשונה, שניה, שלישית.. ואולי אחרי כמה פעמים ארגיש ש.. וואלה.. לא מתחברת לאדם. ואז.. אין חובה שהוא ישאר בחיים שלי, בבית שלי. כמו חברים.. יש חברים לתקופות.. יש חברים לתמיד ויש כאלו.. שחברים לרגע.. וממשיכים הלאה. לומדים מה שצריך.. נתרמים ותורמים.. ונפרדים. ואולי זו רק אני כזו..
 

misty10

New member
יוצאי דופן הם...

יש לי הרבה מכרים יוצאי דופן... כמו שאת קוראת להם, יש לי מכרים נכים, ומכרים שהם מפגרים, מכרים שהם נורמלים לחלוטין, ומכרים שהם חולי עצבים, אני צעירה ויש לי גם מכרים שהם מבוגרים ואפילו מבוגרים מאוד, גיליתי שאם אתה מדבר עם כל אחד בגובה העיניים שלו, ומקבל אותו כמו שהוא, הוא יקבל אותך כמו שאתה.
 
למעלה