היחס אל יוצאי הדופן

[פרי מגדים]

היחס אל יוצאי הדופן

הדחייה המוחלטת (=חסימת כל הודעותיו מכאן ואילך) שדחינו את בודיסאטווה מאתנו, לא נותנת לי מנוחה. וזה קורה דווקא בימים שהכי מסמלים את הרגישות היהודית ליחסים שבינינו, (בין אדם לחברו). מה שמעלה בעיני את הצורך להעלות לדיון את שאלת היחס של החברה כלפי יוצאי הדופן שבתוכה (הלא מקובלים, הנכים, המופרעים, הקשישים... וכו'). אפשר ורצוי להביא דוגמאות אישיות שאנחנו מכירים: מסביבתנו החברתית, ממשפחתנו, או מעצמנו.

 

[Life is a Diamond]

אז ככה,

אין לי בעיה אישית עם אף בנאדם בעולם. באמת, כל האנשים שאני מכיר - יש לי קשר נהדר איתם. ולמה זה ככה? אני משתדל לכבד בני אדם כמו שהם, בתנאי שהם יעניקו לי כבוד ראוי. מי שלא נותן את הכבוד הראוי, אני פשוט מתרחק ממנו. וזה לא היה ספציפי על המקרה הזה, אלא באופן כללי - עליי.

 

[IBP1]

כנ"ל ../images/Emo24.gif.

 

[גילי פרי]

אשמח לתגובות נוספות../images/Emo27.gif

בטרם אגיב אני....

פרי על הנושא לדיון

ערב נפלא לנו

 

[גילי פרי]

וגם לשאלה זו של פרי מגדים:

שעוד רגע נעלמת עם הדף... מהו לדעתי התחום הרצוי שבו יעסוק הפורום ? אם לצאת מדברי הקודמים אודות החוויה המיסטית, אזי נראה לי, שהתחום של הפורום יכול להשתרע מהביטוי של החוויה האנושית, הנפשית והפנימית ביותר ועד ההתפעלות מהחכמה המכאנית, החומרית והחיצונית ביותר. הדגש הוא על ההתפעלות. זאת אומרת שאינני מצפה למשל, שיערכו כאן דיונים על האסטרופיסיקה של החורים השחורים, אבל כן אעריך את מי שהעיסוק בחורים השחורים מעורר את התפעלותו, שהנושא הזה בנפשו ועז רצונו לשתף אותנו, בהסבר שווה לכל נפש, בחוויה המדעית שלו. ובכך אני מרגיש שותף להגדרתה הרחבה של גילי את תחום המיסטיקה: "עבורי כל מה שנסתר מעיני, כל מה שיש אפשרות לחקור בו, הוא מיסטיקה... כל מה שעדיין אפוף ערפל הוא מיסטיקה, לרבות החיים עצמם. החל מהלידה וכלה במוות." שלכם, פרי מגדים

ערב נפלא לכולנו

 

[mbar30]

איך זה שאני יכולה לקבל מוגבלות

כשהיא באה מתוך המשפחה האישית שלי וקשה לי לראות אדם עם מוגבלות או אפילו לא אסטתי ולא להתחבר אליו - האם זה אומר שאני אדם רע? אני לא יכולה להתחבר לאנשים שחזותם לא נראית לי ואילו למישהו שגדלתי איתו או שראיתיו גדל , או מישהו שמשחר ילדותי אני מכירה כעיוור אני מתייחסת אחרת ללא הדחייה או הרתיעה הראשונית. מה זה אומר עלי? ואל תגידו לי שאני אדם לא נעים.

 

[פרי מגדים]

לדעתי, את יכולה להיות האדם הכי נעים

שבעולם ! מאחר שרגש הדחייה שלך כלפי האדם המוגבל הלא מוכר לך, מדגים בדיוק את העובדה שהבלתי מוכר והשונה מעורר את רגש הדחייה שלנו בגלל זרותו ושונותו... מה דעתך ?

 

[mbar30]

שמותר, וטוב שמותר

אהבתי את מה שכתבת

 

[אש בשמים]

הבעיה עם הבחור

הוא שהוא לא נתן לאף אחד להגיע אליו. דווקא היה לו מה לומר, והיו רגעים שכמעט היה אפשר הגיע אליו ולפתוח דיון שפוי, אבל אז זז לו הסוויץ' בראש והוא תקף את כל מי שהגיב פה. לגבי היחס לחריגים, כאן לדעתי נמדדת האנושיות האמיתית שלנו. לא איך אנחנו מתייחסים למי שהוא כמונו ונוח לנו להתייחס אליו כמו אל בן אדם, אלא איך אנחנו מתייחסים למי שלא נוח לנו לתת לו יחס שווה, רגיל, למי שמעורר בנו אינסטנקטיבית תחושה שמשהו פה לא בסדר. רבים וטובים מאיתנו יוצאים רע במבחן הזה

 

[פרי מגדים]

מהו הערך שיש להשקעת המאמץ לקבל ?

אני מעריך מאד את מה שאמרת, אש, על האנושיות האמיתית שלנו "שנמדדת לא איך אנחנו מתייחסים למי שהוא כמונו ונוח לנו להתייחס אליו כמו אל בן אדם, אלא איך אנחנו מתייחסים למי שלא נוח לנו לתת לו יחס שווה, רגיל..." בנקודה זאת הייתי מבקש שנדון גם בערך שיש למאמץ שאנו משקיעים בקבלת מי שלא נוח לנו לקבל אותו.

 

[SimsY]

דווקא ישראל

עם כל ההיסטוריה העגומה שלה - עם הרדיפות משחר ההיסטוריה עד לשיאן בתקופת השואה ואפילו היום עם כל ההחלטות נגד היהדות והכל - דווקא המדינה הזאת עד כמה שזה מצחיק היא אחת הגזעניות והכי לא נותנת את הספייס לשונה.

 

[פרי מגדים]

לא מדובר במי שלא נותן את הכבוד

הראוי רק לי, כדברי Life is a Diamon אלא באדם שלא נותן את הכבוד הראוי לכל אחד ואחד. מכאן שיש לו בעיה חברתית לא פשוטה. בוודאי שזה מאד טבעי להתרחק, או לא להגיב למי שלא נותן את הכבוד הראוי, אבל התרחקות עדיין איננה דחייה ! השאלה שהייתי שואל לגבי האדם הבעייתי: אם הוא היה רוצה להתקרב אלי עם החלק האנושי שבו, האם הייתי מוכן לסבול קצת ולהסתכן קצת כדי לתת לו הרגשה שגם הוא בן אדם כמוני כמוך, או שלא הייתי מוכן לסבול קצת ולא לקחת שום סיכון והייתי ממשיך לדחות אותו ?

 

[חואן פדרו]

התרחקות איננה דחיה?

התרחקות היא בהחלט סוג של דחיה לעיתים, אבל יותר לעצם העניין- בכל סוג של תקשורת ביננו, אנחנו נותנים ומקבלים, כשהמינונים של ה"לתת" וה"לקבל" בין שני הצדדים, משתנים. כמו שאני רואה את זה, גם ככה לא פשוט להשאר שפוי בעולם הזה ולכן רצוי לתת ולקבל ממי שיודע לקבל ולתת בחזרה. אהבת חינם מבורכת, כל עוד אין נפגעים. תחת אלימות מכל סוג שהוא, יש מעט מאד מקום לאהבת חינם. אני מעדיף להתרחק מאנשים שאני לא נהנה בחברתם, אין לי דרישות גבוהות וגם אין הרבה אנשים שאני מתרחק מהם. אבל מה לעשות שההתרחקות הזאת מתפרשת הרבה פעמים כדחיה. לעניות דעתי, בודי באמת סובל מבעיה נפשית הדורשת טיפול מתאים. אני חושב שהחסימה היתה הכרחית וזו אינה אשמתו של איש כולל בודי עצמו.

 

[גילי פרי]

מסכימה שהתרחקות היא לא דחייה

וכן, אני חושבת שהייתי עושה מאמץ כלשהו לו עמדתי במקום הנ"ל. לא חושבת שהייתי ממשיכה לדחות. לא מזמן היה לנו דיון פורה ביותר על הכתרת ההומוסקסואליות כחריגה... גם שם לא חשבתי שיש להרחיק מישהו משום שהוא כזה או אחר, כל זמן שהוא לא פוגע באחר. אני דוגלת ב"חייה ותן לחיות"... עשה כל מה שעושה לך טוב כל זמן שאתה לא פוגע באחרים.

יומטוב לכולנו

 

[חואן פדרו]

איזה כיף לכם

והאמת שכיף גם לי, שלא זכיתי לחוות הרבה את חווית ההתרחקות ממני, מצד אנשים שרציתי בקרבתם. אני זה שמתרחק בדרך כלל. אבל עם כל הנימוס והמיומנות שיש לי בלהתרחק בעדינות, אני מודע לעובדה שזאת סוג של דחיה, סגנון שונה ופחות כואב אולי, אבל עדיין דחיה. מה גם שזה לא תמיד פחות כואב. אדם קוצר את מה שהוא זורע, וגם אני נתקלתי בדחיות מהסגנון שאני תמיד נהגתי בו. התרחקות איטית אבל מוחלטת. כואב יותר או פחות מדחיה אחרת? אין לי אפשרות השוואה, אדם קוצר את מה שהוא זורע.

 

[ש י ר נ ה]

נימוס ומיומנות?

מה יותר נכון וכנה מלומר את האמת? אולי זה יכאב קצת ואולי אפילו הרבה (תלוי בסיטואציה) אבל לפחות הבן אדם ידע היכן הוא נמצא... במציאות ולא באיזו אשליה ורודה! להתרחק בעדינות? זה פחות כואב למי? כל מי שפועל בצורה הזאת, לא פועל כך על מנת לא לפגוע... זה נובע מחולשה! מהרצון לא להפגע בעצמו! הרבה יותר קל לפעול בצורה הזאת...

 

[גילי פרי]

ברוכה הבאה פה שירנה../images/Emo140.gif

כאשר מדובר במערכת יחסים זוגית, אני יכולה להסכים איתך שאין צורך לעשות את זה בצורה איטית, אלא פשוט לחתוך וגם אז, לא צריך להכאיב. אני חושבת שיש אינספור דרכים להתרחק או לדחות אדם וחואן לפנייך הציג את דרכו שלו, הדרך שלדעתו לא פוגעת. גם פגיעה את יודעת, היא עניין של בחירה... לא חושבת שזה נובע מחולשה, לא בטוחה שהייתי רוצה לראות מישהו בחוסר האונים שלו או בכעס שלו כאשר אני דוחה אותו... אם את רוצה לקרוא לזה חולשה, סבבה, אבל לא מסכימה

מה רע בלרצות שלא להיפגע בעצמנו? בלי לשקר, וכאלה... בלי למרוח, פשוט להתרחק....

שבת אהבה לכולנו

 

[ש י ר נ ה]

ללא נושא

חיתוך (בכל סוג של מערכת יחסים) הוא דבר כואב ואם לא כואב אז סתם לא נעים, איך שלא תסתכלי על זה. אף בן אדם בריא ונורמלי לא היה רוצה לראות מישהו נשמצא בחוסר אונים או בכעס כתוצאה מפגיעה. אין רע בלרצות שלא להפגע עצמנו.. אבל כשזה בא על חשבון אדם אחר זה שונה. עם כל הכבוד, התרחקות (כשהיא איננה הדדית וטבעית) היא בהחלט סוג של מריחה... סוג של שקר. ציינתי שככל הנראה מדובר בחולשה כיוון שאני מניחה שכשבן אדם פועל בצורה הזאת זה לא למטרת פגיעה, זה לא מרוע... זה פשוט מאי יכולת או רצון להתמודד.

 

[גילי פרי]

../images/Emo45.gifאז מסכימה איתך...../images/Emo13.gif

 

[חואן פדרו]

אולי רצוי לשים דגש

על כך שכל מקרה הוא לגופו. "חיתוך", מקובלת עלי המילה, זאת פעולה שמתבצעת על ידינו פעמים אינספור בחיים, ומנסיוני אני פועל כמו שאני פועל, ומעדיף שיפעלו כלפי באותה דרך. מלבד, כמובן, במערכת יחסים זוגית. באפשרות של מערכת יחסים זוגית כמו שהזכירה גילי, המצב שונה לעיתים קרובות, כלומר דברים בהחלט צריכים להיות ברורים. אין אשליות ורודות(קראתי גם את תגובתך שמעל), זאת המציאות בכל מקרה. ---------------------------------------------- שירת הים ומלואו יפה וטובה בעיני, גם ככה. מזכירה לי שאני לבד, אבל זאת הבחירה שלי.