היו שלום!
תמיד חפשתי את המקום שלי בעולם. בעקר מבחינה דתית. ההורים שלי גדלו במדינה קומוניסטית, כך שגם הם לא ידעו ממש מה מותר ומה אסור, את רוב החינוך הדתי שאבתי מכל מקור אפשרי, החל מהחינוך הדתי ועד ספרים שקראתי בהחבא. למדתי בבתי ספר דתיים אך לא בישיבה.יש ביינישים אדוקים בעולם, שבשבילם דברי הרבנים הם עקיצת עקרב , שגמרא היא בשבילם סם חיים- ואני לא אחד מהם. עם זאת תמיד היתה לי את השאיפה לדעת יותר בהתחלה עוד העזתי לשאול. התשובות היו תמיד באותו כוון, ולא ספקו אותי כלל. הססמאות והקלישאות החבוטות לא ענו עלי על דברים שוליים לכאורה , על תהיות בנוגע למעמד האשה, על גזענות שלא פסה מהעולם הדתי ומעל הכל- הומופוביה שהולכת עם הדת יד ביד. אולי התחלתי לחשוב לבד בגיל מוקדם מידי. בשלב מסוים אבדתי את הסבלנות לאנשים רעים. קצתי בנמוסי שולחן שבאים על חשבון פגיעה בנפש האדם. נמאס לי מהליכה מקובעת מידי. מה שאני מנסה להגיד זה ... שלום, אני הולך. במהלך השבת חשבתי על השירשור האחרון בו השתתפתי. שרשור שולי לכאורה על חטאיהם של גבורי התנך. לא יודע אם שמתם לב אבל לא רק שהייתי דעת מעוט -אלא שהורגש שכל אמירה כנגד מקבלת גבוי ותמיכה מאנשים אחרים -ואילו דברי שלי נחשבים כדברי בלע. (הגדיל לעשות "תלמידו של אהרון" שאף הוסיף כמה עלבונות אישיים משלו, מוכיח שתמיד צריך להיות סובלנים כלפי הדומים לנו, ולא כלפי מישהו שמעז להעלות סוגיה אחרת. ) מוזר שדבר כזה הפריע לי כל השבת, ואפילו היום בעבודה זה הפריע את מנוחתי (ובדרך כלל בעבודה זה לא קורה...) היתכן שאני גם כאן שונה מכולם? כן. לעיתים קרובות הרגשתי לא בנוח. אם בשל השפלה של טרנסג'נדר שהפכה ללגיטימית (??) ,אם בשל השמצות של מצעדי גאוה (של מי שלא בקר בהם!) אם בשל אמירות הומופוביה (בעקר הומופוביה עצמית) ואם בשל שלילת "חברותא" על רקע ההאשמות שאין בי האנרגיה להתיחס אליהן. במהלך שלושת הימים האחרונים הבנתי- המקום שלי צומצמם מאד בקהילה הדתית. פעם הייתי יכול להצביע למפד"ל -אבל אז הם התחילו להקצין ימינה פעם הייתי יכול להגיע לבני עקיבא - אבל אז הם החליטו על עדה נפרדת פעם הייתי יכול להגיע לבית הכנסת-אבל אז דרשות הרב סטו מפרשת השבוע לנושאים שהפריעו לי. אז כנראה שגם פעם הייתי יכול לכתב בפורום הומואים דתיים. זהו המקום שלכם, ביינישים, חרדים לאומים, מתנחלים, לובשי ציצית , שומרי נגיעה , מקפידי קטניות ושומרי קלה כבחמורה , כאן המקום לאותה חשיבה לפיה ככל שאני דתי טוב יותר כך אני שמרן יותר. ואם אני שמרן ,חובה עלי לשנוא הומואים. ניסיתי להלחם נגד התפיסה הזו, ניסיתי להביא את תפיסת עולמי. אך לא עוד. אינני יודע אם אשוב או לא, ואני נמנע מלהצהיר משהו מלבד זאת- היו שלום.
תמיד חפשתי את המקום שלי בעולם. בעקר מבחינה דתית. ההורים שלי גדלו במדינה קומוניסטית, כך שגם הם לא ידעו ממש מה מותר ומה אסור, את רוב החינוך הדתי שאבתי מכל מקור אפשרי, החל מהחינוך הדתי ועד ספרים שקראתי בהחבא. למדתי בבתי ספר דתיים אך לא בישיבה.יש ביינישים אדוקים בעולם, שבשבילם דברי הרבנים הם עקיצת עקרב , שגמרא היא בשבילם סם חיים- ואני לא אחד מהם. עם זאת תמיד היתה לי את השאיפה לדעת יותר בהתחלה עוד העזתי לשאול. התשובות היו תמיד באותו כוון, ולא ספקו אותי כלל. הססמאות והקלישאות החבוטות לא ענו עלי על דברים שוליים לכאורה , על תהיות בנוגע למעמד האשה, על גזענות שלא פסה מהעולם הדתי ומעל הכל- הומופוביה שהולכת עם הדת יד ביד. אולי התחלתי לחשוב לבד בגיל מוקדם מידי. בשלב מסוים אבדתי את הסבלנות לאנשים רעים. קצתי בנמוסי שולחן שבאים על חשבון פגיעה בנפש האדם. נמאס לי מהליכה מקובעת מידי. מה שאני מנסה להגיד זה ... שלום, אני הולך. במהלך השבת חשבתי על השירשור האחרון בו השתתפתי. שרשור שולי לכאורה על חטאיהם של גבורי התנך. לא יודע אם שמתם לב אבל לא רק שהייתי דעת מעוט -אלא שהורגש שכל אמירה כנגד מקבלת גבוי ותמיכה מאנשים אחרים -ואילו דברי שלי נחשבים כדברי בלע. (הגדיל לעשות "תלמידו של אהרון" שאף הוסיף כמה עלבונות אישיים משלו, מוכיח שתמיד צריך להיות סובלנים כלפי הדומים לנו, ולא כלפי מישהו שמעז להעלות סוגיה אחרת. ) מוזר שדבר כזה הפריע לי כל השבת, ואפילו היום בעבודה זה הפריע את מנוחתי (ובדרך כלל בעבודה זה לא קורה...) היתכן שאני גם כאן שונה מכולם? כן. לעיתים קרובות הרגשתי לא בנוח. אם בשל השפלה של טרנסג'נדר שהפכה ללגיטימית (??) ,אם בשל השמצות של מצעדי גאוה (של מי שלא בקר בהם!) אם בשל אמירות הומופוביה (בעקר הומופוביה עצמית) ואם בשל שלילת "חברותא" על רקע ההאשמות שאין בי האנרגיה להתיחס אליהן. במהלך שלושת הימים האחרונים הבנתי- המקום שלי צומצמם מאד בקהילה הדתית. פעם הייתי יכול להצביע למפד"ל -אבל אז הם התחילו להקצין ימינה פעם הייתי יכול להגיע לבני עקיבא - אבל אז הם החליטו על עדה נפרדת פעם הייתי יכול להגיע לבית הכנסת-אבל אז דרשות הרב סטו מפרשת השבוע לנושאים שהפריעו לי. אז כנראה שגם פעם הייתי יכול לכתב בפורום הומואים דתיים. זהו המקום שלכם, ביינישים, חרדים לאומים, מתנחלים, לובשי ציצית , שומרי נגיעה , מקפידי קטניות ושומרי קלה כבחמורה , כאן המקום לאותה חשיבה לפיה ככל שאני דתי טוב יותר כך אני שמרן יותר. ואם אני שמרן ,חובה עלי לשנוא הומואים. ניסיתי להלחם נגד התפיסה הזו, ניסיתי להביא את תפיסת עולמי. אך לא עוד. אינני יודע אם אשוב או לא, ואני נמנע מלהצהיר משהו מלבד זאת- היו שלום.
