היום (4/11) אתראיין בערוץ 1

איזה טיימינג

בדיוק כשקיבלתי מחזור מתקיים יום הדיכאון הבינלאומי. (מחזור זה יום הדיכאון החודשי..) בכל אופן אין לי טלוויזיה בבית (כן, אני אחת מאותם בודדים חסרי טלוויזיה) כך שלא אוכל לראות אבל שיהיה בהצלחה.
 
זה יום ההתחדשות

כי הגוף מתנקה לקראת מחזור נוסף של הגוף ליצור קרקע טריה לביצית חדשה שתגדל חיים בתוכך סתכלי על התהליך ככה אז לא תרגישי דכאון
 
בתור מה אתה אומר את זה? ../images/Emo8.gif

אז זהו.. שלא תמיד. לפעמים ובהרבה מקרים זה בדיוק ההיפך. השינויים ההורמונליים יכולים להשפיע על מצב הרוח, הכאבים שמתלווים לכך.. לא תענוג גדול, בלשון המעטה.
 
מאז השתנו קצת דברים בעולם

מה עם אילו שמחכות להריון , עבורם זו סיבה קשה מאד לדכאון , זה אומר ששוב הטיפול נעשל כיום יש אמצעי מניעה , מקווה שלמדו אותך בבית הספר, הפריון של אשה הוא נשלט הרפואה יש כילים למנוע הריון ןפחות כילים לגרום להריון להתרחש רואה הכל תלוי בנקודת ההשקפה
 
חברה שלי אמרה משהו חכם

התקופות בחייה של אשה מתחלקות בהרבה מקרים לשתיים: התקופה שאנחנו חוששות מכך שזה יקרה, והתקופה בה אנחנו חוששות שזה לא יקרה. "זה" הכוונה להריון. אני לא חושבת שיש כאן בנות נוער, ככה שהמשפט שלו באמת נראה לי לא הכי רלוונטי בעוד דברייך מאוד נכונים.
 
ההתמקצעות וההשכלה יצרה את המצב

הן מתמקדות בהשכלה הגבוהה, ובביסוס מקצועי ורק אז מנסות להפוך לאמהות וכך עלה גיל שבו נשים מנסות לממש את יכולת הפריון שלהן אבל השעון הביולוגי עובד ברצף , לפעמים אמצעי המניעה פוגמים ביכולת הביוץ הטבעית והגלולות והעישון מעלים את המצב של קרישיות היתר של הדם המקשה על הפוריות וגם הדיאטות והרזון , כמעט שדפון יוצר בעיות במחזור ההורמונלי של הנשים ורק אחרי שהם בונות חזרה את המאגרים בגוף , הגוף יוצר ביוץ ואז הפוריות חוזרת הכוונה ליצור מאגרי סידן ברזל וחומצה פולית וקצת רמנות שומן כי חלק מההורמונים נבנים מאבני בנין שהם שומנים , הידוע במיותר הן ויטאמין A D שקושרים את הסידן לגוך לכן לא רצוי לאכול מוצרי חלב עם פחות מ3 אחוזים , רצוי יותר 5 אחוז , על זה כתב פרופסור רפי קרסו
 
אני יודעת שאצלי זה לא המצב

וגם אצל רבות אחרות. אם היה לי בן זוג, הייתי שמחה להביא ילדים כבר ממזמן. הבעיה שגם אם אני אכיר מישהו מחר, עד שנגיע למצב של נישואין יעבור זמן ואני כבר לא אהיה אמא צעירה. ברור לי שאני רק בת 30 ואין לי מה לחשוש, אבל אם לא תהיה התקדמות בשנתיים הקרובות אני בבעיה.
 
אם תרצי זה יקרה

תעשי מאמץ , תחשפי את עצמך לאתרי הכרות , תגידי לברות ותכתבי לעצמך , מה את רוצה ואיך את רוצה לראות אותו תשני על הפתק 3 ימים ואז תקרעי אותו לחתיכות קטנות ופזרי אותם ברוח, תעשי מקום בנשמה לאיש שלך תחלמי אותו תחשבי על שניכם יחד זה מחשבה יוצרת מציאות בדרך כלשהיא הוא ימצא את הדרך אליך
 
ההורמונים מאד משפיעים על איזון הגוף

ברגע שהתחלתי לאכול מוצרי סויה ,כבר שהייתי אחרי המנופאוזה , האסטרוגן הצליח לשגע אותי, כי אני במצב נורמלי יצרתי מעט מאד אסטרוגן בגלל שיבוש הורמונלי שלי לפתע הרגשתי בגוף דברים אחרים ושונים , וגם מצב הרוח קבל תפנית חזקה כלפי מעלה ואז גילו שהאסטרוגן שנוצר במינון גדול, יצר סרטן בשד וברירית הרחם בו זמנית וקבלתי הנחיה מייד להפסיק את מוצרי הסויה , למצוא אוכל אחר בלי פיטו אסטרוגנים מסתבר שההורמונים מסוכנים , שהם לא באיזון הפנימי של הגוף הם מעוררים יצור תאים לא תקינים במסגרת הטיפול בסרטן של רירית הרחם קבלתי פרוגסטורון במינון גדול , במשך כמה חודשים תאי הרחם חזרו להיות תאים רגילים, אבל היו כאבי בטן נוראיים כל יום , שקעתי בדכאון חודשים הייתי זרוקה במיטה ,לא יצאתי מהמיטה , לא רציתי לפגוש אנשים הרופאה שלי דברה עם הגניקולוג האנקולוגי אמרה לו החיים שלי בסיכון גבוהה , הסוכר גבוהה אבדתי ראיה בעין אחת , והלב מזייף קשה היא פחדה לאבד אותי הוא אמר לה ,לא כרתו את הרחם , לא ניתן לנתח אותה , זה סיכון גדול מאד , היא לתעמוד הניתוח אחרי הטיפול תטפלו בבעית הסכרת ובדכאון אבל היא תשאר בחיים והסרטן ברירית הרחם יעצר וזה בדיוק מה שקרה , הסוכר ירד והראיה אבדה לעד בעין אחת , הדכאון חתם קבע אבל אני חיה והשאלה שנותרה היא מהי איכות החיים כיום , שאני עם שרידי ראיה ובעיות מוטוריות בגלל הפגיעה באגן בגלל השכיבה הממושכת , וקשה לי מאד ללכת , וזה הטיפול התרופתי בהורמונים עוזר אבל מזיק למה להאריך את החיים אבל צריך להבטיח גם את איכות החיים של המטופלים
 
אולי זה המחלה המודרנית

האדם השוקע בדראון הוא מאפיין את האנשים הרגישים יותר בעבר פחות השקיעו בזה מחשבה , ולא נתנו לזה משקל בחיים כיום הציפיות של האנשים מהחיים גורמים לאנשים לשקוע בדכאון קל אבל כיום הדכאון נתפס כמחלה גופנית לא רק נפשית ואני אומרת בסדר שישאר ברקע וצריך להתמקד בחיים ובשמחת החיים להעלות את השמחה והעונג מעל דבר קטן , אז החיים נראים אחרת ולהקטין את התלות בתרופות , להשתמש בשיטות ללא כימיכלים לאכול טוב , לחיות בשמחה , אז יש הנאה בחיים
 
דיכאון פאתולוגי

אינו עניין של בחירה, אלא נכפה. אילו אפשר היה לבחור לא הייתה זו מחלה. את כותבת יפה, בקלילות ובחן...
 
"העבודה" של ביירון קייטי

דרך נהדרת להתמודד בלי תרופות לצאת מזה באמצעות המודעות ויש אנשים שעבורם יש תרופות ויש הקלה משמעותית ככל שדשים בנושא יותר שוקעים עמוק יותר , גם שיודעים שזה שם, בסדר, נניח לזה, בוא נגדיל את הקטע האחר של החיים ,כמו דוד שהיה מנגן לשאול המלך ומוציא אותו מרוחו הרעה החיים הם כמו גלי הים , להשתדל שלא יהיו גלים גבוהים ואז הנפילות קטנות יותר מסכים עם הגישה הזו.
 
טוב ויפה, אבל

כאנשים בוגרים אנו אמורים לדעת שלא הכל בידינו. דוגמה: מחלות שונות ומשונות, אפנדיציט, דיכאון קליני וכיוצ"ב. ותחשבי מה יקרה לאישה שלוקה בסרטן השד ולא נעזרת בסיוע רפואי. גם דיכאון עלול להיות מסוכן ואף להסתיים באובדנות, כאשר מתייחסים אליו בשאננות מופרזצת
 
דיכאון קליני לא נובע מהורמונים

אלא מניאורוטרנסמיסטורים, כגון סרטונין.
 
אזרוק לך אתגר

נראה אותך כותב על משהו שגורם לך שמחה להעלות קצת את השמחה בפורום למגר את הכאב והעצב שמרחיק אנשים שם לב שכמעט לא כותבים לאחרונה , בוא נכתוב גם על דברים מחשמחים להגדיל את השמחה בחיים
 
למעלה