היום שיזכר לי לנצח.
אתמול, כבכל יום. נסעתי למקום עבודתי. הנסיעה אורכת כשעה לערך, ובמהלכה אני משתדל להעביר את זמני בפיטפוט עם היושב לצידי. בשונה משאר חברי, שכשהם נכנסים לאוטובוס הם בודקים אם ישנה בחורה יפה שאפשר לשבת לידה, באומרם "לך תדע אולי יצא משהו". אני, רגיל לבדוק אולי יש חרדי שאוכל בחברתו להעביר את זמני. [הן אמת אודה ולא אבוש, שלפעמים נעים יותר שתהיה חרדית.] הפעם, היה זה חרדי. התישבתי לידו, וברכתיו לשלום. מתי נשמה יבוא המשיח? שאתלי לאחר ההקדמות השיגרתיות. היום, ציתת. "היום אם בקולו תשמעון." יעני לא יבוא? אמרתי. לאאאא, אל תגיד ככה. ולא אלאה אתכם בדיבורים. מה שברור הוא, שהרושם שהוא קיבל עלי, היה שאני יהודי טוב עם זיקה ליהדות ושבהחלט שווה להשקיע בי. ואז ברוב תוצפתי התמימיה אני שואל. תגיד, מה אתם עושים שם בישיבה, כל היום מתפללים? מה לא נמאס לכם. הוא כיחכח בגרונו כממתיק סוד ואמר. לא, זה דברים עמוקים, אנו מתעסקים בענינים העומדים בברומו של עולם. [אני כדייג מנוסה כבר מרגיש שהוא כמעט נופל בחכה שלי.] עמוק, אני שואל, תראה לי אני בשניה יבין כל ממשתרוצה, למה אתה מדבר בלי לדעת, זעם. ואז [בלא להפגין ביטחון מופרז, כדי שלא אסגיר את עצמי.] אני אומר טוב. בוא ננסה, אתה תביא לי מה שאתם לומדים. והיה, אם אכך צדקת ולא הבנתי את הנלמד, אנ ברגע זה הולך לישיבה. ממש עכשיו איתך ביחד. [לא בגלל שהפסדתי, אלא משום שאני אחד כזה שאוהב ללמוד הכל, ולמה את התורה שלנו לא?] אבל אם הבנתי מה תביא לי? משתרוצה. אמר. אני, הסוחר הממולח לא התפתתי ואמרתי 300 ש"ח יספיקו לי. תשבע בספר תורה שאתה מביא לי. אסור להשבע, אמר. אבל זה כמו שבועה. סיכמנו, בודקים. לצורך השלמת המשחק, שאלתי. התוכל רק לתרגם לי את המלים הארמיות, לא. אמר האיש, ובצדק. הוא חשש על כספו. טוב אמרתי. אני ינסה להבין מההקשר... חה חה חה צחק. התחלנו. אני, בכובד ראש. מבאר בפניו את הדף הראשון [שאגב אני זוכר אותו בעל פה] של מסכת בבא מציעא. "שניים אוחדין בטלית" וכו. האיש נפעם, נדהם מעוצם גאונותי. ואמר "אתה נשמה גדולה" וואלה הרב שלי לא מבין ג"מ כזה מהר, אמר. [הוא חוזר בתשובה] מרוב בהלה הוא כמעט ושכח את הבטחתו. מה עם הכסף, שאלתי. אין בעיה, אין לי עכשיו פשוט, בעצם יש לי רק מאה חמשים. אמרתי לו, או הכל או כלום. אבל תדע לך שאתה דתי ואסור לך להיות גנב מה כולם כמו דרעי? אבל איך איך הבנת, הוסיף לשאול. על זה נדבר אח"כ, כסף בבקשה. הלכנו לכספומט, הוציא כסף ונתן לי 300 ש"ח עובר לסוחר, ואני לא ידעתי נפשי מרוב שמחה, רצתי מהר לספר לחברה בפורום למען ישמעו וילמדו. ולחרדים שמשתתפפים [בעיקר בואפן פסיבי] כאן בפורום אומר. "הזהרו בגחלתם של חילונים, שמא ישיעבשרס היו ומהם תצא תורה" שככה יהיה לי טוב למישהו יש בעיה עם מה שעשיתי? פרטו, נמקו.
אתמול, כבכל יום. נסעתי למקום עבודתי. הנסיעה אורכת כשעה לערך, ובמהלכה אני משתדל להעביר את זמני בפיטפוט עם היושב לצידי. בשונה משאר חברי, שכשהם נכנסים לאוטובוס הם בודקים אם ישנה בחורה יפה שאפשר לשבת לידה, באומרם "לך תדע אולי יצא משהו". אני, רגיל לבדוק אולי יש חרדי שאוכל בחברתו להעביר את זמני. [הן אמת אודה ולא אבוש, שלפעמים נעים יותר שתהיה חרדית.] הפעם, היה זה חרדי. התישבתי לידו, וברכתיו לשלום. מתי נשמה יבוא המשיח? שאתלי לאחר ההקדמות השיגרתיות. היום, ציתת. "היום אם בקולו תשמעון." יעני לא יבוא? אמרתי. לאאאא, אל תגיד ככה. ולא אלאה אתכם בדיבורים. מה שברור הוא, שהרושם שהוא קיבל עלי, היה שאני יהודי טוב עם זיקה ליהדות ושבהחלט שווה להשקיע בי. ואז ברוב תוצפתי התמימיה אני שואל. תגיד, מה אתם עושים שם בישיבה, כל היום מתפללים? מה לא נמאס לכם. הוא כיחכח בגרונו כממתיק סוד ואמר. לא, זה דברים עמוקים, אנו מתעסקים בענינים העומדים בברומו של עולם. [אני כדייג מנוסה כבר מרגיש שהוא כמעט נופל בחכה שלי.] עמוק, אני שואל, תראה לי אני בשניה יבין כל ממשתרוצה, למה אתה מדבר בלי לדעת, זעם. ואז [בלא להפגין ביטחון מופרז, כדי שלא אסגיר את עצמי.] אני אומר טוב. בוא ננסה, אתה תביא לי מה שאתם לומדים. והיה, אם אכך צדקת ולא הבנתי את הנלמד, אנ ברגע זה הולך לישיבה. ממש עכשיו איתך ביחד. [לא בגלל שהפסדתי, אלא משום שאני אחד כזה שאוהב ללמוד הכל, ולמה את התורה שלנו לא?] אבל אם הבנתי מה תביא לי? משתרוצה. אמר. אני, הסוחר הממולח לא התפתתי ואמרתי 300 ש"ח יספיקו לי. תשבע בספר תורה שאתה מביא לי. אסור להשבע, אמר. אבל זה כמו שבועה. סיכמנו, בודקים. לצורך השלמת המשחק, שאלתי. התוכל רק לתרגם לי את המלים הארמיות, לא. אמר האיש, ובצדק. הוא חשש על כספו. טוב אמרתי. אני ינסה להבין מההקשר... חה חה חה צחק. התחלנו. אני, בכובד ראש. מבאר בפניו את הדף הראשון [שאגב אני זוכר אותו בעל פה] של מסכת בבא מציעא. "שניים אוחדין בטלית" וכו. האיש נפעם, נדהם מעוצם גאונותי. ואמר "אתה נשמה גדולה" וואלה הרב שלי לא מבין ג"מ כזה מהר, אמר. [הוא חוזר בתשובה] מרוב בהלה הוא כמעט ושכח את הבטחתו. מה עם הכסף, שאלתי. אין בעיה, אין לי עכשיו פשוט, בעצם יש לי רק מאה חמשים. אמרתי לו, או הכל או כלום. אבל תדע לך שאתה דתי ואסור לך להיות גנב מה כולם כמו דרעי? אבל איך איך הבנת, הוסיף לשאול. על זה נדבר אח"כ, כסף בבקשה. הלכנו לכספומט, הוציא כסף ונתן לי 300 ש"ח עובר לסוחר, ואני לא ידעתי נפשי מרוב שמחה, רצתי מהר לספר לחברה בפורום למען ישמעו וילמדו. ולחרדים שמשתתפפים [בעיקר בואפן פסיבי] כאן בפורום אומר. "הזהרו בגחלתם של חילונים, שמא ישיעבשרס היו ומהם תצא תורה" שככה יהיה לי טוב למישהו יש בעיה עם מה שעשיתי? פרטו, נמקו.
זו לא התערבות תמימה (כמו שאתה מציג את זה) כי אחד מהצדדים רימה ולכן זאת לא התערבות רגילה והוגנת. "באת ללמד את העם לבל יטעו" כתבתי את דעתי. אין בכוונתי ללמד מישו...