היום לפני 74 שנים

[עב]

היום לפני 74 שנים

אבא שלי הגיע לנמל חיפה.
אנשים מעטים עזבו את הונגריה ועלו ארצה ועוד פחות מהם עלו באופן חוקי.
שנה וחצי עמל סבא שלי כדי להשיג לאבי את הדרכון ההונגרי והסרטיפיקט הבריטי. לא היה קל לעמוד בתנאים בזמן מלחמה.
אשרת העלייה הגיעה ב 13.3 ולמחרת אבי עזב את הונגריה ללא שהיות מיותרות. ב 20.3 הגיע לחיפה ומאז הוא כאן, למעט שירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
ההתחלה הייתה קשה, אולם הוא מרגיש ישראלי לגמרי, אוכל סלט ירקות וזיתים, המוזיקליות של המבטא ההונגרי נמחקה, הוא סופר בעברית ולדבריו אפילו חולם בעברית. יש יותר מזה?

 

[סבאיעקב1]

אין ספק שאכילת הזיתים, היתה משימה קשה

לחלק מהעולים. אבל כולם השתדלו, כי זה היה חשוב, כמעט כמו ללכת במכנסיים קצרים.

 

[evike]

אוי הזיתים...

לאחר עלייתנו ארצה והמגורים במעברה בלוד, הכניסו אותי לפנימייה למשך כמה חודשים.
המשטר שם היה מאד קפדני, וכל מה שהוגש לארוחה, חייב היה להגיע לבטן.
אז בין שאר המנות והתוספות, היו גם זיתים וגם סלט חצילים שהוכן על האש.
הריח והטעם של החצילים הזכירו לי שריפה. (הריח של השריפה נשאר לי באף, לאחר שריפה אצל השכנים בהונגריה.) לא הבנתי איך אפשר לאכול מאכל כזה.
גם את הזיתים לא סבלתי.
למזלי, אחת הילדות מאד אהבה זיתים. היא היתה מוכנה לאכול במקומי את סלט החצילים, אם אתן לה גם את הזיתים... (כמובן מבלי שהמדריכים יראו)
שתינו הרווחנו...

 

[evike]

ואגב, היום אני מאד אוהבת חצילים שנשרפו

על האש.
גם זיתים אני אוכלת בלי בעיה, אבל בהם אני לא "מאוהבת"...

 

[ronnymp]

לא הבנתי למה דוקא הזיתים הם שיעשו אותך

האם דוקא זה המאכל הלאומי האולטימטיבי

יענו - המקביל של הגולש ההונגרי ..... ?

לי אישית זיתים דוקא משוייך יותר למנה הערבית ....
הם אלה שמגדלים אותם , כובשים אותם - ומגישים ליד החומוסים שלהם
לא חושב שזה פרי גסטרונומי של המטבח הישראלי ( אם יש כזה ) .

אצלי הזיתים הולכים ניפלא והרבה
בעיקר גם ליד ה-

( נהון אברם ? )

 

[עב]

ירקות, זיתים ומרגרינה

אלה שלושת המאכלים שהכו את אבי בתדהמה.
השנה היא 1940 ובארץ הורגש מחסור עקב המלחמה בעוד שבהונגריה עדיין הכל היה רגיל מבחינת אספקה (זה השתנה מהר מאוד).
בהונגריה השתמשו בחמאה ולא בתחליף המרגרינה, אנשים לא נהגו לאכול ירקות חיים אלא רק בעלי חיים באחו וזיתים הוא לא הכיר. לקח לו זמן להתרגל למאכלים ואפילו לחבב אותם. אם אין לו זיתים וירקות חיים בארוחת ערב הוא ממש כועס... מאכל נוסף שהוא לא הכיר אבל אהב מיד: חלווה. במשפחתנו רץ סיפור שאבא ראה את בנק הלוואה וחיסכון ומכיון שלא עמד עדיין על ההבדלים בין א,ה,ח, הוא נכנס לבנק כדי לקנות חלווה. הוא מכחיש אולם כנראה שיש גרעין של אמת בסיפור...

 

[נילוס11]

חומוס-פלאפל-זייתים-וחסה זה לפרות

שאבא שלי יאכל חסה?
זה נתנו ונותנים לפרות.
בהתחלה הסלט היה נטול חסה וכל הירוקים
לאט לאט הוא נכנס לסלט ובגדול.

לא קל לחיות בארץ הזאת,עם הטוב והפחות טוב.
מאחל לאבא של עב,אריכות ימים, באיכות ובבריאות צלולה וטובה.

 

[אם החיטה]

זה מאוד מוזר כי בביתי אכלו ירקות חיים בשפע.

אחד התענוגות מילדותי המוקדמת, היה לשבת על ברכי אבי כשהוא מורח חמאה כפרית עשירה על פרוסת לחם ומעליה פרוסות של מלפפון, עגבניה או פלפל ירוק שזה עתה נקטפו מהשיח בגינת הירק.

לגבי חסה, הוא היה אורח קבוע על שולננו גם כן, בגרסה ההונגרית המוזרה של השריה במים מלח חומץ וסוכר, די דומה למשרה של סלט המלפפונים. אבל אבא שלי סיפר שאביו (הסב שלא זכיתי להכיר), שנא חסה, אמו(שגם אותה כמובן לא הכרתי), שתלה ערוגה קטנה מאחורי הבית וטיפחה אותה במסירות עד שהחסות גדלו. יום אחד הגיעה לערוגה ולא היתה חסה, היא שאלה את בעלה אם קטף את החסה והוא ענה לה שהוא חשב שהיא מגדלת מזון לברווזים ולכן האכיל אותם בחסה.

 

[ladybug4NLP]

גם אצלי הזיתים היו בעיה גדולה מאד

וגם כל דבר שהיה רוטב עגבניות+גבינה צהובה

וזה מאחר וכשאנחנו עלינו ארצה בחודש מרץ הים היה סוער מאד. האוכל היה איטלקי ו-1000 איש הקיאו ללא הפסק במשך שבוע.

הריח ה"פיצתי" והזיתים היה נורא.

גם אני הגעתי לפנימיה וזמן קצר אחרי זה נשברה קופסא עענקית של זיתים בלובי.
למרות ששטפו שם כל יום - אני עברתי ליד המקום בכניסה עם יד על האף.
למזלי לא הכריחו אותנו לאכול זיתים.

וגם בגלל הצנע לא היה חמאה - רק מרגרינה ואני בכיף התרגלתי לאכול לחם בלי כלום.

במשך השני התרגלתי לזיתים אבל טעם וריח של אורגנו לא בא לי בטוב.
מרגרינה לא נכנסה ולא תכנס אלי הביתה

אמא שלי לא אוכלת זיתים או חצילים עד היום (למרות שחצילים עשתה עבור אחי.

 

[ngyuri]

חצילים זה גם מאכל הונגרי להלן מתכון

אימי היתה מכינה סלט חצילים (Padlizsán,Törökparadicsom)שרופים גם בחונגריה.
אני ממשיך להכין גם היום לפי מתכון של אימי:

חומרים:

1 חציל גדול
1 עגבניה.
1 ראש בצל.
4-5 שיני שום
2-3 כפות שמן (בארץ כמובן שמן זית)
מלח ופלפל שחור לפי טעם.

הכנה:

שורפים את החציל על אש גלויה על כיריים.
מקלפים את הקליפה השרופה וכותשים את התוך.
קוצצים את העגבניה ואת הבצל דק-דק.
כותשים את שיני השום.
מוסיפים את התבלינים ומערבבים את כל החומרים
מכניסים למקרר לפחות לשעה.

בתאבון.

 

[אם החיטה]

נקרא מצויין והערה על שמן הזית.

אוהבת מאוד שמן זית אבל יש משהו שלרוב מתעלמים ממנו. שמן הזית אחרי קירור, בעיקר אם הוא איכותי, נקרש והופך גרגרי גם אם הוא בכמות קטנה כחלק ממרכיב הרוטב לסלטים. נכון שאם מוציאים את הסלט מראש ונותנים לו לנוח בטמפרטורת החדר זה מסתדר בסוף אבל לא תמיד זה בריא לסלט להמתין בטמפרטורת החדר (בעיקר בקיץ הישראלי) זמן ממושך (לחומוס למשל),
אז בסלט חצילים דומה למתכון שהעלית שבו עיקר הטעמים הרצויים הם טעמי הירקות החרוכים, אני מוותרת על שמן הזית ונשארת עם שמן צמחי רגיל (במקרה שלי תירס או חמניות), או בסלטים שבהם טעמו של שמן הזית בא יותר לביטוי, אני מוסיפה אותו רק לאחר שהסלט הוצא מהמקרר סמוך להגשה.
אגב אתה לא מוסיף מיץ לימון לחצילים? החמצמצות של העגבניה מספיקה?

 

[מריאנה38]

...גם אצלנו היה כך....

הגענו לארץ לאחר חג הפסח מאיטליה- גנואה בשנת 1957 אבא שלי עד היום לא התרגל למאכלים הישראליים, וכן אימי ז"ל.
אבא מרגיש מאוד ישראלי, למרות שהעברית לא שגורה טוב בפיו,
אנחנו כילדים התרגלנו מהר ....במיוחד לפלאפל. כולנו אוהבים את הירקות החיים, אבא שלי לא סובל את ריח המלפפון החתוך....
אורחים מהונגריה שהיגיעו לקיבוץ לא הבינו איך את כל כמויות הירקות אוכלים האנשים ולא הפרות....

....
כמעט כל ערב כאשר אני מדברת עם אבא שלי בטל. תמיד הוא שואל...נו, הסלט כבר מוכן ?? עם כל היקרות???
כן, אבא גם טונה יש בסלט....ופה הוא תמיד פורץ בצחוק....

 

[ציקימינגו 2]

ברשותכם אבקש להצטרף לענין האוכל הצברי.

בשנות המלחמה (העולם II) וגם לפניה. היה מחסור בארץ
וכמובן לאחר מכן .אז מה אכלנו.
האוכל הישראלי האולטימטיווי. היה. לחם שחור ופרוסות תפוז.
היום אין כבר תפוז כזה "השמוטי" כליפה עבה .ופלחים גדולים
עסיסים.הבגדים נרטבו מעסיס התפוז.הידים היו דביקות הרבה לאחר
שגמרנו לאכול.
ועוד ביום שישי בביתנו .שלא כמו בכל יום הייתה הארוחה העיקרית בערב.
ואז בצהרים כילדים הינו רעבים ואמא היתה פורסת פרוסה מורחת
במרגרינה ובוזקת עליה מעט סוכר. אך הטעם.
לימים שרווח הינו מקבלים ביום שישי בצהרים פרוסה שאמא
קרבה לשומן שצף על המרק. סליחה התחלתי לבכות.

 

[עב]

לחם עם מרגרינה

אבי הגיע ארצה כאשר מלחמת העולם השניה השתוללה ובארץ שרר מחסור, אך בהונגריה עדיין היה שפע. לכן הוא כל כך נדהם מהמרגרינה. אבל כאמור, הוא הסתגל והתאהב בארץ, בתושביה ובמנהגיה וזה הכי חשוב.

 

[evike]

אח, איפה איפה הן הירקות והפירות ההן, עם הטעם

והריח והוויטמינים של פעם...

 

[יוליקה]

הזיכרון של בעלי הוא דווקא של זיתים שחורים

הוא למד במוסד של ישיבת פוניבז'...וגם שם
חייבים היו לאכול הכל...
הוא מאד שמח כשהונחה לפניו קערה מלאה בדובדבנים שחורים
וכמעט הקיא את נשמתו כשמילא את פיו בזיתים השחורים....

 

[evike]

הפנימייה בה הייתי, היתה קרובה לישיבת פוניבז'

אני חושבת שהיתה מהזרם שלהם.

 

[ladybug4NLP]

evike +julika בפנימיה של פוניבז' (בנים ובנות)

אנ הייתי בפנימיה של הבנות ו-50 מטר ממני היו אחי בפנימיה של הבנים.
לא הכריחו לאכול שום דבר.

האוכל היה מצויין (טבח ואח"כ טבחית הונגריה ).
הבעיה היחידה שלי היתה המרגרינה (אז אכלתי לחם בלי כלום) ולא היה מספיק פירות

אותי ניסו לשכנע לאכול יותר כי הייתי מאד חוורת ומאד רזה והרבה חולה (חבל שלא רואים אותי היום)
ואפילו קבלתי מרק עוף וחמאה מאמריקה.

לפוניבז' לא היו יותר פנימיות רק 2 אלה וכמובן הישיבה הגבוהה על ההר.
ובימים ההם לא כבסו מילים והפנימיות נקראו פשוט "מוסד"

 

[evike]

נכון, מוסד כתבתי פנימייה, כי זו היתה פנימייה

יש סיכוי שהיינו באותו המוסד? אני לא זוכרת את הכתובת, אבל את מיקום המדוייק, זוכרת.
זה היה ברחוב הניצב לרחוב שבו היה הסימינר לבנות של הרב וולף. הרחוב של הסימינר היה ניצב לרחוב חזון איש, מסוף רחוב נחמיה.

 

[יוליקה]

למנהלת קראו קרולינה מונק!!