היום האחרון שלי

[פרפרי אהבה]

היום האחרון שלי ../images/Emo7.gif

היום זהו יומי האחרון בגן שבו עובדת מזה שנתיים. זה לא קל כל הפרידות האלה-מהצוות, מהקולגות, מהילדים שהייתי מיני אמא עבורם במובן מסוים

,מההורים שהיו חלק מעולמי והייתי איתם בקשר טוב

אני עם לב כבד מאוד כבר כמה ימים

. ומצד שני-זוהי התחלה חדשה, מתחילה גן חדש, עם קונספט שונה שיותר מתאים למה שלמדתי, אני אוכל למצות את הפוטנציאל שבי יותר ולדעתי, גם יותר אהנה-נראה שסה"כ יותר מביעים הערכה שם בגן החדש,שזה מה שחסר לי מאוד בנוכחי. אני חושבת שמה שהכי קשה לי,זה המגורים הקרובים כל כך לגן "הישן" ,כך שאראה את הגן כל הזמן ויהיה לי קשה שלא יהיה שם כמו בכל יום... מצפה לי יום עם הרבה דמעות

איך אתם מתמודדים עם "ימים אחרונים" לרגל פרידות מאנשים שיקרים לליבכם-אם במשפחה,למשל קרוב משפחה שביקר בארץ וטס חזרה לחו"ל, אם בעבודה-מסיימים עבודה ומתחילים עבודה חדשה....

 

[liza26]

יוצאת לדרך חדשה ../images/Emo39.gif

וזה הדבר הכי חשוב - לא חשוב כמה געגועים משאירים מאחור - יש הרבה זכרונות לקחת איתנו בתיק דוקא המגורים לגן יכולים להקל עלייך - לראות את הילדים , לצפות בהם גדלים , להשאר בקשר ולאמר שלום. את עוברת לגן חדש במתכונת חדשה , עתיד חיובי מאוד וזה נהדר ושיהיה לך המון המון בהצלחה

לגבי- לי נורא קשה עם פרידות, פשוט מייסר אותי לעזוב אבל אחרי כמה זמן , בדרך כלל סמוך מאוד לפרידה עצמה , פתאום עושה איזה סוויטצ' ואומרת "די, שלום, הלאה" בזמן האחרון אני שוקלת לעזוב את מקום עבודתי או לפחות לבקש לעבור תפקיד אני מבשלת את זה כבר כמה זמן וכמו שאני מכירה ת עצמי - זה יקרה ביום אחד.

 

[נטע....]

בהצלחה בגן החדש../images/Emo57.gif

לגבי השאלה איך אני עם "ימים אחרונים", כשאני חושבת על זה אז בעצם אף פעם לא היה לי כל כך קשה מבחינה רגשית לעזוב מקומות עבודה. הדבר היחיד שהטריד אותי במקרים שפוטרתי היה כסף. (למרות שפעם אחת פיטורים דווקא עזרו לי מבחינה כספית בגלל הפיצויים). אולי הקושי שלי לפתח קשרים עם אנשים עושה את זה, גורם לכך שאני פחות נקשרת ויותר קל לי להיפרד. אם כי אני זוכרת גם פרידות קשות במסגרות שהן לא עבודה. בעיקר חוגים וסדנאות למיניהם. למשל כבר הייתי בכמה קבוצות תיאטרון עם אותו מורה שאצלו אני לומדת גם בימים אלה ובכל פעם כשנגמרה קבוצה הייתי ממש עצובה. אפילו הייתה איזו תקופה בין הסדנאות שלא הייתי בשום סדנה אחרת והיה לי ממש קשה עם הגעגועים. עד כדי כך שכל דבר היה מזכיר לי את הסדנה: אם הייתי עוברת ברחוב שבו היא התקיימה, אם הייתי שומעת שיר ברדיו שמישהו הביא לסדנה (כי חלק מהסדנה זה להביא שירים אהובים, לשיר ולעשות מהן מונולוג/קטע משחק), אם הזכירו איזה שם של סדרת טלוויזיה שהמורה היה משחק בה.. כל דבר גרם ללב שלי להתכווץ מגעגועים. וגם עכשיו, כשאני נמצאת בסדנה איתו וכבר עברה חצי סדנה, היות ואני סובלת מבעיות כלכליות לא פשוטות אני כל הזמן מתלבטת אם לעזוב את הסדנה כדי לחסוך את הכסף או להמשיך את החצי השני שלה. מצד אחד העזיבה תקל עליי מאוד מבחינה כספית. מצד שני קשה לי מאוד לעזוב ואז לחשוב על הדברים שאני מפסידה.

 

[נסיכת הכוכב]

פרפרית בהצלחה

עכשיו את אחרי הפרידה מהילדים מהסייעות ובדרכך לגן חדש תשמעי כדי לעלות לכתה ב צריך לסיים את כתה א אני מאמינה שרכשת הרבה ידע בעבודה עם הילדים בגן הקודם אז יקירה אהובה תתחילי לבנות עצמך לקראת התקופה החדשה להכין לילדי הגן החדש את הפרפרית המשודרגת ובעלת הנסיון תאמיני ימים אחרונית הם תמיד קשים אבל צריך לזכור משם יתחילו חיים חדשים ואין כמו התחדשות בחיים זה מביא רענון לכל הכמערכות בגוף והילדים קבלו אותך בהמון אהבה ואת החזרת להם בהמון אהבה ותזכרי שהתפקיד שלך זה עיצוב הדור החדש וזה עבודה שהיא שליחות מבורכת ערכה לא יסולא בפז והקטנטנים שעזבת יזכרו אותך לעד בגלל העבודה שלך איתם

 

[Maurey]

מקווה שהיום עבר עלייך כמה שיותר בקלות ../images/Emo24.gif

אני בד"כ עושה סיבוב להיפרד מכולם, לוקחת מס' טלפון מאנשים שיותר חשובים לי, ומנחמת את עצמי בכך שאם ירצה הגורל אנחנו עוד ניפגש... הכאב האמיתי של הפרידה מגיע בבום כמה ימים אחרי זה.

 

[הפורומאי]

שונא פרידות באופן כללי, אבל זה חלק מהחיים...

פרפרית יקרה, בהצלחה בגן החדש!