היום בתפוז אנשים

ת

תפוז אנשים מודיע

New member
היום בתפוז אנשים

הערב ב-18:00 נארח בפורום מפלגת שינוי את שר הפנים אברהם פורז שיענה לשאלותיכם. אתם מוזמנים להציב שאלות כבר עכשיו בפורום.
היום עלה בפורום סלולארי סקר מיוחד המשותף לפורום סלולארי בתפוז ולמגזין "קוסמופוליטן". כנסו להצביע ולהשפיע : על מה אתם מדברים???
 
V

Vintage Queen

New member
מיזה?

היום רועי הביא תסוסה שלו! אוי היא ממש חמודההההההההההההההההההההההההההה יש לה פרצוף מתוק וטוב כזה!! רכבתי בבוקר מיסי כירעה לי תידיים בגלל כל השלוליות האלו היא החליטה ששלוליות זה מכשולים שצריכים לדלג מעליהם היא נורא עיצבנה היום לונורא סז היה מושלם *אס אולוויס!* ועכשיו אני הולכת לעשות קצת שופינג בגראנדדדד :))
 
S

S H I L G I

New member
אממ לפלא שלי...*מסרים*

וואלה למה לא אמרת קודם?זה 10 דקות מהבית שלי!
 
G

gal616

New member
איך יכולת לעשות זאת לי?!?!

תראו זה סיפור שהופיע בעיתון חי- זה לא ממש קשור לסוסים, אבל חשבתי שזה יהיה נחמד לשים את זה פה. סיפור קשה. קראו זה באמת מעניין!! "איך יכולת לעשות זאת לי?" כשהייתי גור, שיעשעתי אותך בתעלולים שביצעתי וגרמתי לך לצחוק, קראת לי "הבן שלי" ולמרות כמה נעליים לעוסות ומספר כריות מחוסלות, הפכתי לידידך הטוב ביותר. בכל פעם שהייתי "ילד רע" היית מורה באצבעך כלפפי ושואל "איךך יכולת לעשותלי את זה?", אך מיד היית מתרצה והופך אותי לליטוף קטן בבטן. החינוך הביתי שלי ארך מעט מהמצופה, עקב היותך מאוד עסוק, אך יחדיו עבדנו על זה שנינו. אני זוכר את הלילות בהם חככתי אפי באפך במיטתך, האזנתי לסיפורייך האינטימים ולחלומותייך הסודדיים, והאמנתי שהחיים לא יכולים להיות יותר מושלמים מאלו שהיו לי. טיילנו ורצנו יחדיו לפארק, נסענו יחדיו במכונית, אכלנו יחד גלידה (אני אכלתי רק את הגביע כי אתה טענת "שגלידה אינה בריאה לכלבים") נהגתי לתפוס תנומה ארוכה בשמש בהמתנה לבואך מהעבודה בסוף היום. בהדרגה, הקדשת יותר ויותר זמן לעבודתך ולפיתוח הקריירה שלך, ויותר זמן בחיפוש אחרי בת זוג. המתנתי לך בסבלנות, ניחמתי אותך בשברון לב ואכזבות, מעולם לא הצקתי לך לגבי החלטותייך השגויות, קפצתי בשמחה לקראתך בבואך הביתהף השתתפתי באושרך כשהתאהבת. היא, כעת אשתך, איננה "אוהבת כלבים". עדיין, קיבלתיה בלבביות בכניסתה הביתה, הרעפתי עלייה חבה וצייתי להוראותיה. הייתי מאושר כי אתה היית מאושר. אז הגיעו הגורים האנשויים ואני חלקתי איתך את התרגשותך. הייתי מוקסם מעורם הורדרד , מרחים הנעים, וגם אני רציתי לטפל בהם. רק שאתה והיא דאגתם שאני עלול לפגוע בהם. ונאלצתי לבלות מרבית הזמן סגור בחדר מרוחק. או, כמה רציתי לאוהב אותם, אך נאלצתי להפוץ "ל"אסירה של אהבה" עם התבגרותם, הפכתי לידידתם, הם השתעשעו איתי, טבלו בפרוותי, תקעו אצבהותיים בעייני, חקרו את אוזניי, ונישקו את אפי. אהבתי הכל בהם, בעיקר את מגעם- היות והמגע שלך הפך כעת לנדיר כל כך- הייתי מקריב את חיי עבורם, לו היה צורך בכך. נהגתי להתגנב למיטותייהם ולהקשיב לדברים שהטרידו אותם ולחלומתייהם הסודדים, יחדיו המתנו לקול מכותנייך החונה במוסך. היו זמנים בהם כאשר שאלו אותך אם יש לך כלב , ואתה שלפת תמונתי ומארנך וסיפרת סיפורים עליי בגאווה. זמנים אלו חפלו,כיום, כאשר שואלים אותך אותו שאלה. אתה עונה בקצרה: "כן" ומיד משנה נושא. הפסקתי למלא תפקיד חשוב בחייך. וכעת נקרית בדרכך הזדמנות לקידום בקריירה שלך ע"י תפקיד בעיר אחרת, ועליכם לעבור דירה, בה לא מרשים להכניס בעליי חיים. עשית את הצעד הנכון עבור "משפחתך", אך היו זמנים בהם הייתי משפחתך היחידה. התרגשתי מהנסיה בבמכונית, עד אשר הגענו למכלאת בעליי החיים. היה שם ריד של כלבים וחתולים, של פחד, של חוסר אונים. אתה מילאת את השאלונים ואמרת: " אני בטוח שתמצאו בית טוב עבורה" העובדים משכו בכתפיהם והשיבו לך במבט כואב. הם מודעים למציאות הניצבת בפני הכלב או החתול בגיל העמידה, גם אם הם היו בעלי "תעודות". היה עלייך להתיר את לפיתת אצבעות בנך בקולר שלי, בעודו צורח בבכי : "לא אבא בבקשה אל תתין להם לקחת את הכלבה שלי!!!!" ואני חששתי לו ולשיעור שהוא עלול ללמוד ממה שכעת הדגמת לו לגביי ידידות ונאמנות, אודות אהבה ואחריות ואודות כבוד לכל יצור חי. ליטפת את ראשי לפרידה, נמנע ממבט ישיר לעייני, וסירבת בנימוס לקחת למזכרת את הקולר והרצועה שלי. מיהרת ללכת זמנך היה קצב וכך גם זמני שלי. לאחר עזיבתך שתי הנשים החביבות טענו שסביר להניח שאתה ידעת מראש על השינויי העתידי בחייך, ולא עשית דיי למצוא לי בית טוב אחר. . הן הנידו בראשן ושאלו : "כיצד יכולת לעשות לי את זה?" הן מקדישות לנו זמן כאן ככל שהלו"ז העמוס שלהן מאפשר, הן מאכילות אותנו, כמובן , אך אני בתחילה כבר איבדתי את התאבון. בכל פעם שמישהו עבר ליד הקלוב שלי מיהרתי לפתח הכלוב מקווה שזה אתה,-ששינת את דעתך, שכל זה היה רק חלום רע..... או מקווה שלפחות זה מישהו שאכפת לו, מישהו שיאמצני ויציל אותי. כשהבנתי שאין ביכותי להתחרות בחן של שכניי הגורים העליזים, חסרי התבונה לגבי תידם, נסוגתי לפינה מרוחקת והמתנתי. שמעתי את צעדייה כשהיא באה לקחתני בסוף היום, וצעדתי לאורך המסדרון בעקבותייה לחדר נפרד, חדר שקט. היא הניחה אותי על השולחן, שיפשה את אוזניי ואמרה לי לא לדאוג. ליבי פעם בחוזקה בציפייה לקראת הבאות, ועם זאת הייתה לי תחושת הקלה. ימיה של אסירת האהבה שעליה לשאת מקשה עליה, ואני חשתי זאת כפי שתמיד חשבתי במצבי הרוח שהיו לך. העדינות, היא כרכה חוסם עורקים סביב רגלי הקידמית, בעוד שמעה ניגרת על לחייה, ליקקתי את ידה באותו דרך בה נהגתי לנחם אותך, לפני שנים כה רבות. במקצועיות היא החדירה מחט לווריד שלי. בעת חשתי את דקית המחט וחדירת הנוזל הקריר אל תוך גופי. שכבתי מנומנם, מביט בעייניה הטובות ומילמלתי: " איך יכולת לעשות זאת לי???" אולי בגלל שהיא הבינה את השפה הכליבת שלי, היא אמרה "אני כ"כ מצטערת" היא חיבקה אותי והסבירה לי במהירות שזה סה"כ ההתפקיד שלה, להבטיח שאגיע למקום טוב יותר, היכן שלא אהיה נטוש ומוזנח או שאאילץ להאיבק עבור עצמי- מקום בו יש אהבה ואור כ"כ שונים ממקום זה בכדור הארץ. בשארית כוחותיי ניסיתי לשדר לה, באמצעות הנעת זנבי שדבריי "איך יכולת לעשות לי את זה??" לא נועדו לה. זה היית אתה, הבעלים האהוב שלי, שחשבתי עליו בואמרי זאת. אני אמשיך לחשוב עלייך וחלכות לך לנצח.
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה