טוב אז לא. זה מזכיר לי את הסיפור
על האדמור שנטה למות, וסביב למיטתו צבאו המוני החסידים, ככה סביב למיטה, ליד החדר, ליד הבית וכו' ואומרים תהילים. עבר בחוץ שייגעץ ושאל על מה ולמה כל ההתקהלות וכשנענה שאל - ומה מוסר הרבי לחסידיו ברגעיו אלה? נבוכו החסידים והחלו שואלים זה את זה, כשהשאלה עוברת ונכנסת אט אט אל פנים הבית, עד שבאה כמו מעצמה והגיעה אל מיטת האדמור. שאל אחד החסידים את האדמור בדחילו - מה תאמר לנו חסידיך ביום זה? ענה האדמור - העולם, הוא כמו תפוח. יצאה לה השמועה במהירות והגיעה עד למעגל החיצוני של החסידים שבקרבת הבית וכולם שמחים ומודים לבוראם על שאדמורם נתן בפיהם את דבר החכמה הזה. עד שבאה הבשורה והגיעה גם לאוזי אותו השייגעץ, חסר דרך ארץ ששאל - מה בעולם כמו תפוח? כמו תפוח? וכך שלכה השאלה החדשה 'כמו תפוח?' לאיטה עד שהגיעה גם היא אל מיטת חוליו של האדמור וחסיד אחר שאמר אומץ שאל ברחימו - רבה, כמו תפוח? ענה הרב - טוב אז לא כמו תפוח!