היום בערוץ 22

[Optimus_Prime]

היום בערוץ 22

החיים יפים 22:00 מומלץ

 

[goldi san]

האם אני היחידה בתבל שחשתי סלידת מה

מן הסרט הזה? הוא לא נעים לי. די מטריד.

 

[Aimee]

את לא היחידה

זה סרט מאוד לא נעים ומאוד מאוד מטריד...אבל אנשים אהבו אותו דווקא בגלל הסיבה הזאת. שהוא עומד בכזו התרסה ועוז מול עניין השואה העדין ממילא.

 

[goldi san]

זה לא גרם לי לאהוב אותו

אני בעיקר חשבתי, הוי הוא כזה ליצן מטופש, מה היה דחוף לו להכניס את השואה לתת רמה שהוא עושה.

 

[Nebelis]

אוף אני שונא להרחיב

אבל במקרה הזה אני מתחייב. הסרט הזה מתחלק לשני רבדים. קומדיה וסיפור שואה דרך עיניו של ילד. דרך עיניו של ילד. דרך עיניו של ילד ועוד פעם דרך עיניו של ילד. בניני חילק כך גם את הסרט שלו. אגב (ספויילר?) החלק בגינה זה החציון. אני נורא אהבתי את הסרט והיה מעניין לראות אותו מזוית סיפורית ולאו דווקא דוקומנטרית. קולנועית. הסרט מיוחד במינו בכך שהוא הופך משהו קר לעוד יותר קר דרך צחוק וקומדיה. 2 thumbs up ואם שכחתי לציין....זו דעתי בלבד.

 

[*GormE*]

כל כך קל להשתמש במילה "תת רמה",

וזה ממש מרגיז אותי. אם זוהי תת רמה, אז מהי רמה? המצב הנוכחי של המבקר? כך שתוך כדי ביטול הסרט, אתה משגיב את עצמך, ונפטר מכל אובייקטיביות אפשרית. אולי אתה התכוונת לצורך הדוחה של בניני להפוך פרה קדושה כמו השואה לקומדיה, אבל בנקודה זו יש מעין בדיחה שמתארת את המצב, והיא הושמעה במחזה "מיין קאמפף"- שני צלובים מדברים בינהם- אחד שואל את השני- זה כואב? והשני עונה- רק כשאני צוחק. הכוונה הסמויה בבדיחה היא עצם ההתעסקות בנושאים כואבים, שבלתי אפשרי להכנס לגודלם ולכאבם ע"י קידושם אלא כאשר צוחקים בהם, וזהו המפלט היחידי שאולי היה לאנשים בתקופת השואה, ולכן ההומור הוא לא המלטות אלא התמודדות, בניגוד למחשבה הראשונית. ראיתי היום את הסרט, ואני יכולה רק להצדיק כל אוסקר שקיבל הסרט (ולמעשה סרט זה משפר במעט את השם המתקלקל בהדרגה של האוסקר) והומור כה ייחודי ומשובח אני יכולה למצוא במקומות ספורים, וכאשר ההומור שולב עם נושא כל כך קשה, הרי זה רק חסד שעשה רוברטו בניני איתו.

 

[goldi san]

אני נקבה, זה א´

ב´- לא אכפת לי משחיטת פרות קדושות למען עשיית קומדיות, ולא אכפת לי שיצחקו על השואה, אדרבא ואדרבא, אבל צריך לדעת איך עושים את זה. הבעיה מתחילה כשמסתכלים על הסרט הזה בלי להתייחס לכך שהוא "שובר מוסכמות" ואבוי, הסרט הזה הוא פשוט קומדיה נחותה ומשעממת. ופשוט שבירת המוסכמות לא שווה אותו. אם עושים קומדיה על נושא רגיש וכאוב אז כדאי שתהיה לזה גם איזושהי משמעות. אתה לא סתם מתעלל בשואה, זה צריך להיות גם מצחיק, ומעניין וסרט טוב!

 

[ניקול (גין גריי)]

אולי לא התעמקתם...

כל הזמן הזה במחנה ריכוז הוא סבל, הוא היה עצוב! רצה להגיע לאשתו, ורצה שהבן שלו ישאר בחיים! בסןף הוא הקריב את עצמו בשביל אשתו והבן שלו! ותארו לכם שלכם היה ילד בתקופת השואה? מה הייתם מספרים לו? שהולכים לשחוט את כולכם כאילו הייתם איזה סמרטוט! הוא לא יכל לספר לבן שלו, לכן הוא המציא לו את הסיפור הזה על הטנק כדי שהילד לא יפחד, ושיהיה בו את הרצון להשאר חבוי!

חולת נפש

 

[Chot]

אוי נו באמת

אני לא כזה אהבתי את הסרט, אבל את סתם שונאת אותו כי הוא מקובל ואהוד בקרב חברי האקדמיה.

 

[שושן פרא]

את לא היחידה. ../images/Emo22.gif

קובי ניב כתב ספר מעניין בשם "החיים יפים אבל לא ליהודים", שבו הוא מעלה התנגדויות אידיאולוגיות לסרט הזה. התחלתי פעם לקרוא אותו בחנות ולא סיימתי, אבל אני זוכר שקובי ניב טוען, שהסרט מאושש את טענת מכחישי השואה, לפיה השואה לא הייתה עניין נורא כל כך, ועם קצת תושיה היה אפשר לצאת ממנה בשלום. את הסרט לא ראיתי, אז לא אנקוט עמדה, אבל אולי יעניין אותך לחפש את הספר ולקרוא אותו. חג אורים שמח, שוש.

 

[סירופ שוקולד]

לא, את לא היחידה

גם לי יש סלידה מהסרט. אין לי בעיה עם שחיטה של פרות קדושות, ממש לא. ני גם לא מהרגישים לבדיחות שחורות ובדיחות שואה. מה שהציק לי בסרט זה שאיפשהו הוא מתיימר להיות גם סרט היסטורי- ופה הנקודה- שהוא לא. הוא קומדיה נטו. בגלל זה חשתי סלידה, כי אני חושבת שנושא השואה זה לא נושא שאפשר לעשות עליו סרט סתם ככה, בלי מספיק ביסוס היסטורי. הנושא מאד רגיש וצריך לדייק מאד בקשר לפרטים. בסרט "החיים יפים" יש פשוט קטעים לא הגיוניים- לא הגיוני שיחביאו ככה ילד במחנה. קטעים שצרמו לי במיוחד- לאבא ולבן היה מקום ואוויר ברכבת בדיוק ליד החלון, כאשר הם ירדו מהרכבת לא היה בלגאן או צעקות- הם הלכו להם נינוחים בשיירה ביום שטוף שמש.. ייתכן שבתור קומדיה זה סרט מצוין, אבל הוא לא יכול להיות סיפור שואה דרך העיניים של הילד, כי פשוט יש פה אי דיוק משווע. ס.ש.

 

[Aimee]

אני חולקת על דעתך

תראי, לא את לא אני ולא בניני פרופסורים לחקר השואה. את יכולה להצהיר "לא הגיוני" אבל עובדה קיימת היא שממחנות הריכוז ואפילו ממחנות ההשמדה היו ניצולים. אז אולי זה קצת הגיוני... אני אישית לא הייתי על כל רכבת מאיטליה למחנה ריכוז, אז קשה לי להגיד אם כלללל רכבת היתה עמוסה וכלללל הגעה היתה בלאגן וצעקות. נכון שאלו ה(וסלחי לי על המילה) "היילייטס" שמלמדים אותנו על השואה, וכמובן שבתור היותנו יהודים, חשוב שנדע את כל הפרטים המחרידים, אך עדיין יש הרבה סיפורים של ניצולים שמראים אספקטים שונים לחלוטין אחד מהשני. שוב, גם בניני לא יודע בדיוק מה הלך שם, אבל רוב הסיכויים שהוא יודע לפחות כמוני וכמוך וכמו שאר העולם.

 

[עופר ב.ה]

אני חולק על דעתך ../images/Emo13.gif

העלילה המתוארת בסרט בלתי סבירה לחלוטין. לו היה מקרה שמזכיר ולו במקצת את המקרה שבסרט (ילד מצליח להסתתר בביתן מגורים של גברים) בוודאי היינו שומעים עליו. הסרט הופך את השואה לפנטסיה ובכך הסכנה הגדולה, כמו גם הסכנה שטמונה בכל סרט עלילתי על השואה (קלוד לנצמן, למשל, מתנגד ליצירת סרטים כאלה, ורשימת שינדלר הוא שנוא נפשו). השקר שב"החיים יפים" מאוד שקוף, שכן הוא מציג את מחנה הריכוז כמחנה עבודה קשוח, לכל היותר. הטענה שהסרט הוא כזה כיוון שהוא מוצג מנקודת מבטו של הילד פשוט לא נכונה. הוא מוצג מנקודת מבט ילדותית של יוצרו. אם היתה כאן מגמה מכוונת של הכחשת שואה מצידו של בניני, אני לא יודע. חוסר מודעות לבעייתיות שבסרטי שואה, ייתכן גם ייתכן. עופר