היה פשוט זוועה!
האמת, רציתי לכתוב כבר אתמול בלילה אחרי שכולם הלכו, אבל פשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל.
לקח לי זמן לעכל את הדרמה, ואתמול הייתי פשוט בהלם.
הם הגיעו, כולם. הכנתי ארוחת ערב מעולה, קנינו עוגה (פרווה
), קניתי לחמותי עגילים שחשבתי שהיא תשמח לקבל, צחקתי עם חמי אפילו (מי חשב?), חמי שיחק עם הבן שלי ו"רדף" אחריו בחוץ (מעולם לא ראיתי אותו ככה) - בסה"כ היה בסדר גמור לאור העובדה שאנחנו לא מדברים עם גיסתי ואני עוד עצבנית על גיסי משבוע שעבר.
ואז, כשכבר הגענו לשלב העוגה והמתנות, חברה של גיסי העירה על הטפט החדש בפינת אוכל... מפה, זה התדרדר כל כך מהר, שרק היום בבוקר קלטתי בכלל מה היה אתמול בערב. היא אמרה שהטפט מאוד יפה, אמרתי תודה, התחלנו לדבר על עיצוב וכל מיני שטויות, חמי גם אמר שזה יצא יפה, ובעלי אמר שהזמנו את זה מחו"ל - פה זה התפוצץ. גיסתי זרקה משהו כאילו בשקט (מספיק בקול כדי שלא יפספסו את ההערה שלה) "מי המטומטם שעושה טפטים?" (באמת מעניין מי), חמי סינן לעברה שתשתוק. הייתן צריכות לראות אותה - תוך 3 שניות היא הפכה להיות כל כך אדומה, קמה והתחילה לצעוק "לקנות את הזבל הזה מחו"ל אתם יודעים - אבל לא יכולתם לשלם על "דני" (גיסי כאילו) על מלון? קמצנים מסריחים, אכפת לכם רק מהזבל שלכם (כן, היא אמרה הרבה פעמים "זבל"), לא הייתי נותנת לך (משמע לי) אגורה על העבודה המחורבנת שלך, את חושבת שאת שווה משהו? את שווה...... ורק בשביל המשפחה שלך אתם עושים דברים, שתיחנקו מהכסף שלכם" (התחילו להתערבב לה שם כל מיני דברים לא קשורים) בקיצור צועקת צועקת צועקת. חמי תפס אותה ביד בזמן שהיא צ-ע-ק-ה כמו מטורפת. היא קיללה אותי, את בעלי, את אבא שלה, את מי לא? באותה שנייה פשוט התפוצצתי והתחלתי "להקיא" עליה את כל מה שהיה לי בבטן, הגוף שלי התחיל לרעוד, ובעלי החזיק אותי וצעק עליה - זה היה פשוט בלגן אחד גדול, בחיים לא הרגשתי כ"כ חסרת שליטה. היה דבר אחד שקלטתי רק מאוחר יותר, כולם צעקו עליה ואמרו בדיוק את מה שאמרתי (חוץ מחמותי שישבה בהלם, הסתכלה על הקרקס, ולא הוציאה מילה מהפה) - הכל היה לא מציאותי, לא הבנתי מה קורה מסביב.
בסופו של דבר (רק בשביל שתבינו, זה נשמע כאילו כל הסאגה התפרשה על חצי שעה - זה היה ממש כמה דקות), חמי תפס אותה ופשוט העיף אותה החוצה, היא נסעה משם עם גיסי וחברה שלו (השאירה את הבת שלה אצלנו, בכלל לא הסתכלה אחורה).
אני הלכתי לחדר של הילדים לראות מה קורה, סגרתי את הדלת, ולא רציתי לצאת משם, בעלי הציץ מבעד לדלת, אמרתי לו שאני כבר אבוא. אח"כ שמעתי אותו מדבר עם אבא שלו בחוץ, וחמי אמר לו "מצידי שתלך לעזאזל" (שגיסתי תלך לעזאזל). עד שחמותי באה אליי, ליטפה לי את הראש, ולא אמרה מילה (בחיים לא היינו בכזאת סיטואציה שהיא מלטפת אותי או משהו כזה, זה היה מוזר), ורק אחרי זה יצאתי. חמי שאל אם אני רוצה לשתות, אמר "הכל יהיה בסדר, אל תתעסקי עם זה, אני אטפל בה" - הייתי בהלם, בכלל לא קלטתי שהוא מגיב ככה (אע"פ שכל אדם נורמלי מגיב ככה).
הם נסעו אחרי חצי שעה והרבה התנצלויות, בעלי ואני ישבנו בחוץ, די הרבה זמן, עיכלנו את מה שקרה שם, אח"כ בעלי יצא לרוץ, אני נכנסתי להתקלח ולמיטה, אבל לא הצלחתי להירדם. בכלל, ישנתי על הפנים אחרי זה.
בבוקר, חמי התקשר אליי (!!!) לראות מה קורה, דיברנו קצת, ואז נתתי לו את בעלי, והוא סיפר לו שהיא השאירה את הבת שלה אצלם, היא לא חזרה לדירה שלה, לא עונה לטלפונים - כלום, פשוט נעלמה. בצהריים גילינו שהיא נסעה לאילת הפסיכית, בלי להגיד לאף אחד.
זה אומנם לא היה שווה את זה - אבל זאת הפעם הראשונה שמשפחתו של בעלי עמדה לצידנו ולא לצידה, במיוחד חמי.
אז, זאת ארוחת יום ההולדת של חמותי - קורה במשפחות הכי "טובות", מסתבר.
האמת, רציתי לכתוב כבר אתמול בלילה אחרי שכולם הלכו, אבל פשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל.
לקח לי זמן לעכל את הדרמה, ואתמול הייתי פשוט בהלם.
הם הגיעו, כולם. הכנתי ארוחת ערב מעולה, קנינו עוגה (פרווה
ואז, כשכבר הגענו לשלב העוגה והמתנות, חברה של גיסי העירה על הטפט החדש בפינת אוכל... מפה, זה התדרדר כל כך מהר, שרק היום בבוקר קלטתי בכלל מה היה אתמול בערב. היא אמרה שהטפט מאוד יפה, אמרתי תודה, התחלנו לדבר על עיצוב וכל מיני שטויות, חמי גם אמר שזה יצא יפה, ובעלי אמר שהזמנו את זה מחו"ל - פה זה התפוצץ. גיסתי זרקה משהו כאילו בשקט (מספיק בקול כדי שלא יפספסו את ההערה שלה) "מי המטומטם שעושה טפטים?" (באמת מעניין מי), חמי סינן לעברה שתשתוק. הייתן צריכות לראות אותה - תוך 3 שניות היא הפכה להיות כל כך אדומה, קמה והתחילה לצעוק "לקנות את הזבל הזה מחו"ל אתם יודעים - אבל לא יכולתם לשלם על "דני" (גיסי כאילו) על מלון? קמצנים מסריחים, אכפת לכם רק מהזבל שלכם (כן, היא אמרה הרבה פעמים "זבל"), לא הייתי נותנת לך (משמע לי) אגורה על העבודה המחורבנת שלך, את חושבת שאת שווה משהו? את שווה...... ורק בשביל המשפחה שלך אתם עושים דברים, שתיחנקו מהכסף שלכם" (התחילו להתערבב לה שם כל מיני דברים לא קשורים) בקיצור צועקת צועקת צועקת. חמי תפס אותה ביד בזמן שהיא צ-ע-ק-ה כמו מטורפת. היא קיללה אותי, את בעלי, את אבא שלה, את מי לא? באותה שנייה פשוט התפוצצתי והתחלתי "להקיא" עליה את כל מה שהיה לי בבטן, הגוף שלי התחיל לרעוד, ובעלי החזיק אותי וצעק עליה - זה היה פשוט בלגן אחד גדול, בחיים לא הרגשתי כ"כ חסרת שליטה. היה דבר אחד שקלטתי רק מאוחר יותר, כולם צעקו עליה ואמרו בדיוק את מה שאמרתי (חוץ מחמותי שישבה בהלם, הסתכלה על הקרקס, ולא הוציאה מילה מהפה) - הכל היה לא מציאותי, לא הבנתי מה קורה מסביב.
בסופו של דבר (רק בשביל שתבינו, זה נשמע כאילו כל הסאגה התפרשה על חצי שעה - זה היה ממש כמה דקות), חמי תפס אותה ופשוט העיף אותה החוצה, היא נסעה משם עם גיסי וחברה שלו (השאירה את הבת שלה אצלנו, בכלל לא הסתכלה אחורה).
אני הלכתי לחדר של הילדים לראות מה קורה, סגרתי את הדלת, ולא רציתי לצאת משם, בעלי הציץ מבעד לדלת, אמרתי לו שאני כבר אבוא. אח"כ שמעתי אותו מדבר עם אבא שלו בחוץ, וחמי אמר לו "מצידי שתלך לעזאזל" (שגיסתי תלך לעזאזל). עד שחמותי באה אליי, ליטפה לי את הראש, ולא אמרה מילה (בחיים לא היינו בכזאת סיטואציה שהיא מלטפת אותי או משהו כזה, זה היה מוזר), ורק אחרי זה יצאתי. חמי שאל אם אני רוצה לשתות, אמר "הכל יהיה בסדר, אל תתעסקי עם זה, אני אטפל בה" - הייתי בהלם, בכלל לא קלטתי שהוא מגיב ככה (אע"פ שכל אדם נורמלי מגיב ככה).
הם נסעו אחרי חצי שעה והרבה התנצלויות, בעלי ואני ישבנו בחוץ, די הרבה זמן, עיכלנו את מה שקרה שם, אח"כ בעלי יצא לרוץ, אני נכנסתי להתקלח ולמיטה, אבל לא הצלחתי להירדם. בכלל, ישנתי על הפנים אחרי זה.
בבוקר, חמי התקשר אליי (!!!) לראות מה קורה, דיברנו קצת, ואז נתתי לו את בעלי, והוא סיפר לו שהיא השאירה את הבת שלה אצלם, היא לא חזרה לדירה שלה, לא עונה לטלפונים - כלום, פשוט נעלמה. בצהריים גילינו שהיא נסעה לאילת הפסיכית, בלי להגיד לאף אחד.
זה אומנם לא היה שווה את זה - אבל זאת הפעם הראשונה שמשפחתו של בעלי עמדה לצידנו ולא לצידה, במיוחד חמי.
אז, זאת ארוחת יום ההולדת של חמותי - קורה במשפחות הכי "טובות", מסתבר.
