היה ברור

[cocacola27]

זה בסדר

אני פשוט בתהליכים עכשיו של איומים על עצמי: "קוקה קולה, או שאת מתחילה לאהוב את המקום הזה או שאת חוזרת לישראל" ואז אני נהיית סופר חיובית, משהו בסגנון של: "איזה כיף לגור בשבדיה! בכפר של מאה איש, ללכת לכנסיה ביום ראשון, לאכול עוגיות ולשתות קפה, לא לדבר עם אף אחד ואז לחזור הביתה להסגר שם לעוד שבוע, איזו ארץ מקסימה ואילו אנשים מרתקים".

והאמת שאני עמוסה עד מעל לראש. ממש אין לי זמן לענייני שבדים

 

[הימה ליה]

לא שאלתי אותך למה ההחלטתם

לגור שם מלכתחילה...

 

[cocacola27]

את קונה בצפון שבדיה בית מהמם

עם 2דונם אדמה ונוף מגן עדן ב-100 אלף שקל. אפילו בהודו אין לך את זה.
חשבתי שיהיה שם מאוד נוח, שהמדינה מסודרת, הקור ממש מתאים לי, השפה נשמעה לי יפה, חשבתי (כמו כל מי שלא חי שם) שמדובר במדינת רווחה (די מהר ראיתי שעדיף לקבל את ה"רווחה" בישראל ולא בשבדיה) והתחברתי לאג'נדה השמאלנית.
לא חשבתי שיהיה כ"כ קשה עד בלתי אפשרי לחיות עם האוכלוסיה המקומית המסוגרת, עם הכללים הנוקשים, חוסר גמישות מחשבתית, חרדה חברתית כבעיה קולקטיבית והכי גרוע, עמוק עמוק בפנים, הרבה אנשים חושבים שבאמת הם המדינה הכי טובה בעולם, ולכן אין שם הלך רוח של מחאה, למרות שיש על מה למחות (קיצוץ מסיבי ברווחה, צעירים מובטלים בהמוניהם, כל עבודת ניקיון הרי פשוטה דורשת בדיקה של מועמדים, ראיונות, קו"ח ואנשים זורמים בהמוניהם, כריתת יערות מסיבית (המדינה חיה בעיקר מיערות), השקעה מוגזמת בדרום והזנחה מכוונת של הצפון (אם אנשים יעברו דרומה לא יצטרכו להשקיע הרבה בתשתיות, פינוי שלג וכו'), מדיניות פליטים שגויה שמגדילה את הבעיה משנה לשנה, שפיטות לארצות הברית (בניגוד לשקרים שהממשלה מפיצה), מאזינים לאנשים לשיחות, לספרים שהם לוקחים מהספריה, לקניות שהם עורכים. והכל בקלות בגלל הפרסונל נאמבר שהופך את המידע למרוכז במקום אחד. וזו "המדינה הכי טובה בעולם".

 

[הימה ליה]

סליחה על הבורות

מה זה פרסונל נמבר שהופך את המידע למרוכז במקום אחד?
התשובה שלך הייתה מפורטת ומקיפה מאוד. גם אני חשבתי שזו מדינת רווחה. יש לי ידיד בהודו שנשוי לאישה שבדית. (אפרופו זוגות מעורבים) וכשילדהם היו קטנים הם חיו בשבדיה. לדבריו, הוא מאוד סבל שם ומיהר לחזור להודו. הוא שנא את העבודה בחנות רהיטים , את החברה ואת זה שהציקו לו וחשבו שהוא פאקיסטני על אף שהוא סיקי ממשפחה נכבדה מאוד. הוא חזר מהר להודו והיא נשארה שם עד שהבת סיימה את לימודיה. בקיצור, שבדיה די הפרידה ביניהם אז וגם עכשיו. כיום לפי סיפורייך אני מבינה אותו יותר.
לגבי הבית- יש מצב שאת טועה וזה קיים גם בהודו ובסרילנקה.