הידעת?💡

יעלקר

Well-known member
מנהל

באדיבות שעת סיפור-ספריית מרחביה

רחל אליאור

1742019809614.png

יֵשׁ לִי אִי / מִרְיָם יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס

יֵשׁ לִי אִי, הַרְחֵק אֵי-שָׁם,

אִי יָרֹק בְּלֵב-הַיָּם.
מְשַׂחֵק שָׁם דָּג עִם דָּג
בֵּין גַּלֵּי הַפֵּרוֹזָג.
צִפֳּרִים יוֹדְעוֹת שָׁם רֹן,
הַיָּרֵחַ שָׁם יִשְׁכֹּן.
שָׁם פּוֹרְחִים הַכּוֹכָבִים
עַל-עֵצִים מְלַבְלְבִים.
בַּיִת שָׁם, כֻּלּוֹ עַנְבָּר,
לִוְיָתָן זָקֵן שָׁם דָּר.
וְדָרִים שָׁם שׁוּעָלִים,
הַקְּטַנִּים-הַמְחַבְּלִים.
שָׁם בָּאִי בִּשְׂדֵה-אִילָן
עֵץ שָׁתוּל עַל-מַעְיָן,
מְשׂוֹחֵחַ עִם עָנָן.
וּבָעֵץ הַהוּא צִפּוֹר,
נוֹצוֹתֶיהָ פָּז טָהוֹר,
וּשְׁנוֹתֶיהָ אֵין לִסְפֹּר.
וְשִׁירָהּ מְאֹד עָרֵב,
קְצָת שָׂמֵחַ, קְצָת עָצֵב,
בְּשָׁמְעוֹ רוֹקֵד הַלֵּב
וּלְעֵת הַיָּם יִשְׁקֹט,
עֵת הַלֵּיל – זוּגוֹת-זוּגוֹת
אֶל-הָעֵץ בָּאִים לִרְקֹד.
בָּא שָׁפָן עִם הַשְּׁפַנִּית,
בָּא שׁוֹשָׁן עִם שׁוֹשַׁנִּית,
בָּא תַפּוּחַ, בָּא אַגָּס,
גַּם סְנָאִי וְגַם טַוָּס,
וּבָאוֹת הַנּוּרִיּוֹת
בִּשְׂמָלוֹת חַכְלִילִיּוֹת.
גַּם אֲנִי הָיִיתִי שָׁם,
וְרָקַדְתִּי עִם-כֻּלָּם.
לֵיל תָּמִים בַּמַּעֲגָל –
לֵיל תָּמִים בַּמַּעֲגָל,
וְשָׁתִיתִי דְבַשׁ עִם-טָל, –
דְּבַשׁ עִם-טָל, –
עַד – רֹאשִׁי סְחַרְחַר עָלָי,
עַד – קָרַעְתִּי סַנְדָּלָי
סַנְדָּלַיִם-סַנְדָּלִים
מִפְּרָחִים וּמֵעָלִים,
מִסִּיבֵי הַגִּבְעוֹלִים,
לִי קָלְעוּ הָעַכְבָּרִים,
וּצְבָעוּם הַפַּרְפָּרִים,
וְהִתְקִינוּ סְנוּנִיּוֹת
מִזְּכוּכִית הַסּוּלִיּוֹת,
וְרֵיחָם נָתְנוּ וְרָדִים,
צִחְצְחוּם הַגַּמָּדִים, –
וְהֵבִיאוּ חֶרֶשׁ אַט

סַנְדָּלִים לִי לְשַׁבָּת..
*
*
מרים יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס ( 1900 – 1984) הייתה סופרת ומשוררת ירושלמית, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים (1956).
את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה. מרים ילן-שטקליס התייתמה מאמה בנעוריה וחיה בבדידות ובעצב. בהיעדר ילדים משלה, היא קיבלה את ההשראה לשיריה מילדי אחרים. למרות, ואולי דווקא בשל כך, הפליאה לתאר חוויות ילדות ורגשות עמוקים של ילדים.
בתחילה כתבה למבוגרים, ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922 פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים.
בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים.
הצוות הנהדר של ספריית בית אריאלה פרסם פוסט על מרים ילן שטקליס, וכך סיפרו וציטטו את המשוררת:
"תסלח לי מאוד שאני מפסיקה אותך. אני אף פעם בחיי לא כתבתי בשביל ילדים.
מה שכתבתי כתבתי, בשביל עצמי. ולא בשביל מישהו אחר. אנשים חושבים תמיד, מודים לי וכולי, אבל אני חושבת: אין כאן מקום לתודה כלשהי. כתבתי מה שכתבתי מפני שהייתי מוכרחה לכתוב.
אני מוכרחה לאכזב אותך בעניין זה. רבים שואלים אותי אם עבדתי עם ילדים, אם הייתי גננת, אם הייתי מורה; מניין אני כל כך מכירה את נשמת הילד וּשפת הילדים, וכל מיני שאלות שכאלה.
אם כן לא היה ולא נברא. לא דובים ולא יער. ילדים, לצערי הגדול לא היו לי;
לא נפגשתי הרבה עם ילדים; לא שמעתי שפה מיוחדת מפי ילדים מפני שלא נזדמן לי.
אני חושבת שהדברים באו מתוך הזדהותי עם הילד, עם נשמתו של הילד. עם הֲלַך מחשבתו של ילד.
עכשיו, אני נזכרת בביטוי אחד, שהשתמשתי בו, ושעליו קם מאבק קשה מאוד.
בספר הראשון, ספר ילדים ראשון שפרסמתי, זה "אצו רצו גמדים".
יצא ב"דביר". אז איש לא הכיר אותי, אז שלחתי צרור שירים ל"דביר", וקיבלתי תשובה מאוד נאה, וביקשו ממני לבוא ולהיפגש עם מר רבניצקי עליו השלום.
הם רצו להוציא את השירים, אבל מר רבניצקי אמר שיש כמה דברים שהוא מבקש ממני לתקנם;
יש לי שיר ששמו "שיר ערש לבובתי"
השיר הולך כך: "הבובה שלי גדולה. / שם יפה קראתי לה. / לה קראתי אלישבע; / בובתי צריכה לישון, / כך אמר לי השעון; / הוא אמר לי 'כבר ורבע', וכולי".
על ה"כבר ורבע", מר רבניצקי אמר: "זה בלתי אפשרי. זה לא חינוכי, מה זה 'כבר ורבע'?"
הוא היה כבד שמיעה ואני הייתי צריכה לדבר בקולי קולות, ולהסביר לו שככה אני מרגישה. כך ילד מרגיש.
יש שיר אחד ששמו, "יש לי אי". אמר: "יש לגברת אי?" אמרתי, "קושאן אין לי; אבל אי יש לי".
גם על זה הוא אמר: "זה את מוכרחה לתקן".
אמרתי לו: "הלא ביאליק כתב 'יש לי גן ובאר יש לי'", אם כן מותר גם לי.
"לא", אמר. "אי, זה אי אפשר. אין לך אי".
אמרתי, "אני מוכנה לוותר על ה'אי', אבל 'כבר ורבע', בעיני זה זמן מדויק מאוד, ואני לא אוותר".
מתוך: הכתבה "כבר ורבע" בעיני זה זמן מדויק מאוד ואני לא אוותר", תמלול ראיון שערך הבלשן אהרן בר-אדון עם המשוררת מרים ילן שטקליס בשנת 1966.
פורסם בעיתון הארץ, מוסף תרבות וספרות, 14/3/25

1742036241567.png
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה