ב-6 באוקטובר 1973, בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים, נהרג ליאור בנו בכורו של המשורר נתן יונתן, בתעלת סואץ, בראש מחלקת הטנקים עליה פיקד.
את השיר 'זמר לבני' כתב יונתן, כאשר ליאור היה ילד בן 5:
לִכְשֶׁתִּגְדַּל לִיאוֹר שֶׁלִּי, יַלְדִּי,
תֹּאחַז בִּי אַבָּא פֶּתִי, בְּיָדִי.
בִּצְעָדִים כְּבֵדִים וְרוֹעֲדִים,
אֵלֵךְ אִתְּךָ אֶל עֵבֶר הַבָּתִּים.
לאחר נפילת הבן, קיבל השיר, אשר נודע בביצועו של שמה ארצי, משמעות מצמררת.
נתן יונתן נהג להעיד על עצמו, כי בשנים שקדמו למלחמה חי בחרדה מתמדת לקראת אסון קרב, כמו חש את האבדן הצפוי לו;
השיר 'נאסף תשרי' ”מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם, גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם”
אשר התפרסם בביצועו של צביקה פיק, נתפש בעיניי רבים כשיר קינה על מות הבן , שבו המוות מדומה לחילופי העונות בטבע. למעשה נכתב השיר קודם לאסון.
מדינה שלמה התרגשה מן השירים וכאבה את מותו של ליאור;
"איך אפשר להציל נער מן השכחה? להפוך את הזיכרון לכוכב-בוקר, או ענן בודד, לתת למעיין הדמעות לזרום ולזרום, לאסוף את המילים הנכונות, ולשיר לו שיר שלא ייגמר לעולם" (מתוך דברי הקריינות לסרט הזיכרון "ליאור" שהפיק הבמאי חיים שירן, 1974)
בספרו "במקום פרידה" (הקיבוץ המאוחד, 2023), כותב זיו יונתן, בנו הצעיר של נתן יונתן, בהרבה אהבה על האב , אך גם מספר על הקושי הבלתי נסבל של אח שכול, החי בצד האבל ההורי: "לא היה לי קול לשאול אותך: "אבא, איפה נרות הזיכרון שלנו בחנוכיית הכאב?"
היחס של נתן יונתן אל האדמה ואל הארץ, מהול באהבה ובכאב;
מצד אחד הוא המאהב הגדול של הטבע הישראלי, השירים ספוגים תמיד באהבה עצומה אל הארץ ונופיה, ואין שני לו בתיאור יופיים של הפרחים ועונות השנה, ומנגד מוצג מחיר הדמים שגובה אדמת הארץ;
"ארץ שיושביה היא אוכלת/ וזבת חלב ודבש ותכלת.... ארץ שמתקו לה רגביה ומלוחים כבכי כל חופיה/ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת." (מתוך שיר ארץ)
"שדה דמים היה שם קודם/ ועתה הוא שדה פרגים.." (מתוך 'יש פרחים')
נתן יונתן הוא אחד המשוררים הישראלים הפופולריים והמולחנים ביותר, יש הטוענים שדווקא בשל כך הקלו המבקרים בערכו, וראו בו בעיקר פזמונאי.
"הוא היה משורר בלי שולחן. על אף התנאים, ואולי בזכותם, כתב שירים צלולים, כאלה הנכתבים על הברך, בשדה, בחורשת האורנים, או בהפסקה שבין השיעורים, והניגון שומר אותם בזיכרון עד שיגיע הביתה, עד שימצא עט לכתוב את המנגינה הזאת שבמילים."
כתב עליו בנו זיו.
נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, בתחילת האביב ובאמצע שנתו ה-81, לאחר מחלה פתאומית וקצרה. ביום הלווייתו יצא לאור ספרו האחרון, לקט מכל שיריו, "שירים בכסות הערב"
ליד ביתו ביהוד, שם התגורר בשנותיו האחרונות, נקראה כיכר על שמו. בכיכר ניטע עץ ערבה בוכיה המוזכר בשירו "האיש ההוא", במילים: "...איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות...".
נתן יונתן נולד היום לפני 100 שנים ובעוד ימים אחדים, ימלאו 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, אשר גבתה את חיי בנו ליאור.
ספריית בית אריאלה
נערך לאחרונה ב:
