מלאכית היחיד
New member
היא רצתה אחרת...
כל השנים דיברה אל ליבו, כל השנים ביקשה לעצמה קמצוץ של שמחה..לשפוך אור על כל אותם נתיבים אפלים שעמדו בחייה והפכו לה לרועץ..אלוהים נתן לה כמה הזדמנויות לחזור מחדש אל החיים,וכוחותיה אכן עמדו לה, התברכה באופי ואישיות,בת של אלוהים כך קראו לה מקורביה, פעם, הקסם שבה היה בעל גוונים עזים, גוונים שלא ניתן היה לעמוד בדרכה.. זו מתנת האל,אך ככל שעבר הזמן היא ידעה וחשה על בשרה שהיום יום הופך לאפרורי בלעדיו.. השנים עשו אותו שחוח, עייף, קצר רוח, עם אובדנו הוא הפך למריר, ועם הימים ברח אל תפילות שהיו בשבילו מקום מסתור... היא שמחה עם תפילותיו, ובלילות של תוגה התפפללה אף היא בסתר ליבה, ביקשה רחמים עך נפשה ועל נפשו, באדיקות לשמה ביקשה על נרות השבת שהאיש שלה לא יגמור את האהבה הזו, ביקשה שילחם בשבילה, בקשה לעצמה ניסים,עם מעט אושר, עם חדווה שזו לגמרי אבדה, מכאוביה עמדו לה כתריס, ולא פעם שאלה את נפשה " איך? ועד מתי? היא חותה אובדנים, אובדנים ללא מקום , ללא שם , אובדנים שהותירו אותה פעורת פה,עם נקבים נקבים בכל חדרי ליבה... אהבתם היתה עזה , עזה עד כדי אובדן החושים, פעם, היה שם הכל, הכל בשבילה הכל בשבילו, הוא עשה בחייה כשפים , קסמים, ידע לפרוט על מעמקיה, ידע הלך מחשבותיה, לא הים צורך במילים, מבט עיניים סיפר הכל.. אך השנים, והתפילות, והקשיים וכל עוולות החיים כנראה עשו את שלהם,והיא לא ידעה מנוח, ואולי לא תדע מנוח, רק אם וכאשר האיש שלה יתאושש ויבין כי האישה של חייו הולכת אל נתיבים אחרים, הזרות עומדת בינהם, יש תוגה עמוקה באויר של שניהם, הוא נקלע למן מערבולת של פחדים, של אמונות, אהבתו הפכה לשולית ומזערית עד כדי גיחוך.. היא ביקשה אותו שיבין ויחזיר את החיים והאמונה של שניהם, היא ביקשה לעצמה מפלט וכוחות ויזמה בכוחות אחרונים להיכנס אל חדרי ליבו , אבל הזמן לא עמד מלכת, והאיש הזה הפך מאדונה , ואביר נפשה לאדם חלוש, עם נשמה של זהב,עם עיניים נבוכות, ולעיתים נדמה שלא ידעה אותו עד הסוף, לא ידעה שבאיש שלה חבוי איש אחר, שיודע להיות כל כך מנוכר, שיודע להיות כל כך קר, עד כדי אטימות וקשיחות.. לפתע , שום דבר לא ברור, השאלות עומדות כמו חיילים זקופים מוכנים לקרב, היא רק רצתה אותו מבין וסולח, רצתה לעשות אותו שוב צוחק, צוחק בשבילו , צוחק בשבילה, שמה בינהם את כל הטוב שהאל העניק לה בשבילו ורק עבורו, אבל מבול המילים והמעשים אבדו, וכל פעם מחדש אובדים לתוך עולם שכל כך זר לה.. היא אישה מאמינה, הנכונות שלה מעל ומעבר לכל מצופה, ויתרה על הכל בעבור קמצוץ של אושר, החיים יכולים להתנהל על מי מנוחות עם רק שניהם ילכו או ישבו על אותו גל.. כל שבוע, כל חודש, הוא ממלא את פיה בהבטחות ונדרים ,בכל השבועות ובכל האופנים הבטיח לעשות את שניהם שמחים, והיא, לוגמת כל פעם מחדש , לוגמת ואין רוויה.. כי שום הבטחה ושום נדר לא מתקיים.. תמיד יש לו אילוצים אחרים, תמיד יש מאין , רק בשבילה אין כלום, זולת מלחמות,לעיתים מלחמת כוחות עד כדי מוות.... הזמן עשה את החיים שלהם ללא נכונות, פתאום , אין פשרות, יש בו פחדים, אין רחמנות, האויר שלהם ספוג בכל כך הרבה אכזבות... היא שבה לחיות בשבילו, והוא שבוי כבר זמן רב בעולם אחר... והיא בוכה, והיא כואבת, ואין מזור .. אבל, היא יודעת שיש לה מחר ועוד מחר, ויש עולם פנימי עשיר, ואלוהים תמיד משגיח עליה מלמעלה, כי האישה הזו ביקרה בשני העולמות, וימצא לה הכוח להמשיך.....
כל השנים דיברה אל ליבו, כל השנים ביקשה לעצמה קמצוץ של שמחה..לשפוך אור על כל אותם נתיבים אפלים שעמדו בחייה והפכו לה לרועץ..אלוהים נתן לה כמה הזדמנויות לחזור מחדש אל החיים,וכוחותיה אכן עמדו לה, התברכה באופי ואישיות,בת של אלוהים כך קראו לה מקורביה, פעם, הקסם שבה היה בעל גוונים עזים, גוונים שלא ניתן היה לעמוד בדרכה.. זו מתנת האל,אך ככל שעבר הזמן היא ידעה וחשה על בשרה שהיום יום הופך לאפרורי בלעדיו.. השנים עשו אותו שחוח, עייף, קצר רוח, עם אובדנו הוא הפך למריר, ועם הימים ברח אל תפילות שהיו בשבילו מקום מסתור... היא שמחה עם תפילותיו, ובלילות של תוגה התפפללה אף היא בסתר ליבה, ביקשה רחמים עך נפשה ועל נפשו, באדיקות לשמה ביקשה על נרות השבת שהאיש שלה לא יגמור את האהבה הזו, ביקשה שילחם בשבילה, בקשה לעצמה ניסים,עם מעט אושר, עם חדווה שזו לגמרי אבדה, מכאוביה עמדו לה כתריס, ולא פעם שאלה את נפשה " איך? ועד מתי? היא חותה אובדנים, אובדנים ללא מקום , ללא שם , אובדנים שהותירו אותה פעורת פה,עם נקבים נקבים בכל חדרי ליבה... אהבתם היתה עזה , עזה עד כדי אובדן החושים, פעם, היה שם הכל, הכל בשבילה הכל בשבילו, הוא עשה בחייה כשפים , קסמים, ידע לפרוט על מעמקיה, ידע הלך מחשבותיה, לא הים צורך במילים, מבט עיניים סיפר הכל.. אך השנים, והתפילות, והקשיים וכל עוולות החיים כנראה עשו את שלהם,והיא לא ידעה מנוח, ואולי לא תדע מנוח, רק אם וכאשר האיש שלה יתאושש ויבין כי האישה של חייו הולכת אל נתיבים אחרים, הזרות עומדת בינהם, יש תוגה עמוקה באויר של שניהם, הוא נקלע למן מערבולת של פחדים, של אמונות, אהבתו הפכה לשולית ומזערית עד כדי גיחוך.. היא ביקשה אותו שיבין ויחזיר את החיים והאמונה של שניהם, היא ביקשה לעצמה מפלט וכוחות ויזמה בכוחות אחרונים להיכנס אל חדרי ליבו , אבל הזמן לא עמד מלכת, והאיש הזה הפך מאדונה , ואביר נפשה לאדם חלוש, עם נשמה של זהב,עם עיניים נבוכות, ולעיתים נדמה שלא ידעה אותו עד הסוף, לא ידעה שבאיש שלה חבוי איש אחר, שיודע להיות כל כך מנוכר, שיודע להיות כל כך קר, עד כדי אטימות וקשיחות.. לפתע , שום דבר לא ברור, השאלות עומדות כמו חיילים זקופים מוכנים לקרב, היא רק רצתה אותו מבין וסולח, רצתה לעשות אותו שוב צוחק, צוחק בשבילו , צוחק בשבילה, שמה בינהם את כל הטוב שהאל העניק לה בשבילו ורק עבורו, אבל מבול המילים והמעשים אבדו, וכל פעם מחדש אובדים לתוך עולם שכל כך זר לה.. היא אישה מאמינה, הנכונות שלה מעל ומעבר לכל מצופה, ויתרה על הכל בעבור קמצוץ של אושר, החיים יכולים להתנהל על מי מנוחות עם רק שניהם ילכו או ישבו על אותו גל.. כל שבוע, כל חודש, הוא ממלא את פיה בהבטחות ונדרים ,בכל השבועות ובכל האופנים הבטיח לעשות את שניהם שמחים, והיא, לוגמת כל פעם מחדש , לוגמת ואין רוויה.. כי שום הבטחה ושום נדר לא מתקיים.. תמיד יש לו אילוצים אחרים, תמיד יש מאין , רק בשבילה אין כלום, זולת מלחמות,לעיתים מלחמת כוחות עד כדי מוות.... הזמן עשה את החיים שלהם ללא נכונות, פתאום , אין פשרות, יש בו פחדים, אין רחמנות, האויר שלהם ספוג בכל כך הרבה אכזבות... היא שבה לחיות בשבילו, והוא שבוי כבר זמן רב בעולם אחר... והיא בוכה, והיא כואבת, ואין מזור .. אבל, היא יודעת שיש לה מחר ועוד מחר, ויש עולם פנימי עשיר, ואלוהים תמיד משגיח עליה מלמעלה, כי האישה הזו ביקרה בשני העולמות, וימצא לה הכוח להמשיך.....
