היא צונחת...

[אורמור]

היא צונחת...

היא ירדה מהפסים-הוא אמר איבדה את החיבור-הוא סבר מנותקת מהקרקע מרחפת לה למעלה נשאבה אל הבועה איבדה צלמה מאום כבר לא נהיר המהפך היה מהיר אותה איש לא יכיר הוא אמר-זה לא סביר פועלת מתוך כפיה נטולת שמץ אנרגיה איבדה את עצמה בלי לדעת כבר לא יכולה גם לגעת אימרו לו-נכון הוא צודק בעצמו החמצן הן ניתק נשללה אהבה נשללה השלווה נשללה הנחת נשארה רק הקדחת אז היא.. צונחת א ו ר .

 

[mna]

ותתרומם

היא צונחת במהירות, ועושה זאת ללא זהירות, אל תהום השיכחה, שנגרה לאחר הרבה הזנחה. אך, מהבור עצמה תחלץ, אם קצת את עצמה תאמץ, את חייה, לשקם תצליח, ועל לחייה, אודם של חיים - תפריח. לו רק בעצמה תחליט, לסובב להתחלה את זה התקליט, שישמיע את המנגינה שנית, והיא תחזור להיות - אישה חייכנית.

 

[ארבל מהכרמל]

ונשללה השינה.....!!!!!

אור ועיצות היא שולחת, ולכולנו חולקת מאמתחתה. בבוקר לילדי כל העולם וכל הלילה ליתרת האדם. מול הצג עושה ימים ולילות ושכחה מהו המושג `לישון`- נרדמת על המקלדת, מציפצוף האיסיקיו מתעוררת. עולם וירטואלי שחדר לעצמות ועושה בחייה שמות, כי איננה עושה הפרדה בין יקיריה לסתם וירטואל. מנסה לרצות את כולם בעוד עולמה רחוק ממושלם. לו היה שק האור מלא ורק את העודף ביקשה , היה במעשה משום מצווה והיו כולם נהנים מהעשייה אך משהדאגה לאחרים היא לה בריחה מהחיים, את חייה הורסת, מבני ביתה מתעלמת, בעצמה דועכת, ועוד מעט קורסת, הגיעה העת לעצור במקום, לחשוב טוב ולומר:``עד הלום!`` אוהב ומודאג.... ארבל מהכרמל.

 

[אורמור]

בסדר בסדר..הולכת לישון..

זה נכון היא עייפה.. גם מחוסר שינה.. וגם מדברים אחרים.. היא תמלא את השק.. ואתה..אל תנזוף רק תישק.. מעולם לא נתנה מעצמה רק את העודף.. מהותה בנתינה והיא כנראה גם לא תחדל.. זה מולד..זה לא נבחר אבל צודק.. את השק יש למלא.. גם בשינה.. וגם..באחר אני אדאג לשינה.. ואתה תשלים את החסר הינה לשם שינוי.. היא לא רק נותנת.. הפעם היא מבקשת.. חיבוק.. וחיוך.. ממך ומהעולם.. ותודה שדואג.. ותודה שאוהב.. שלך אור

 

[ארבל מהכרמל]

הפורום איננו קרח........

אור שלי, הבטחותייך כאן לא על הקרח רשמת ומצפה אני גם שהמעשה יוגשם. אהיה הצופה במעשייך ואחשקך בחיבוקיי, כי אם מכאן תבוא הישועה אהיה הראשון להרגיש בתמורה.